חיים קאופמן | | 21/04/2012

הפינה האולימפית: הפסילה של נורמי

מאת: ד"ר חיים קאופמן

פאבו נורמי הפיני (Paavo Nurmi) (1897 – 1973) היה גדול הרצים למרחקים ארוכים לפני מלחמת העולם השנייה. במשחקי אנטוורפן 1920 זכה נורמי בשלוש מדליות זהב: הוא ניצח בריצת 10,000 מ' (31:45.8 ד'), ובמרוץ שדה למרחק של 8 ק"מ זכה במדליית זהב אישית ומדליית זהב קבוצתית כחבר בנבחרת פינלנד. כמו כן זכה במדליית הכסף בריצת 5000 מ' (15:00.0 ד'). במשחקי פריס 1924 זכה נורמי בחמש מדליות זהב: 1500 (3:53.6 ד'), 5000 (14:31.2 ד'), מדליות זהב אישית וקבוצתית בריצת שדה למרחק של 10 ק"מ ומרוץ קבוצתי למרחק 3000 מ'. במשחקי אמסטרדם 1928 הוא זכה במדליית זהב אחת (10,000 מ' ב – 30:18.8 ד') ובשתי מדליות כסף: (5000 מטר 14:40.0 ד' ו-3000 מטר מכשולים   9:31.2 ד')

לקראת משחקי לוס אנג'לס 1932 הודיע נורמי שהוא מתכוון להתמודד בריצת 10,000 מ' ובמרוץ המרתון אך באפריל אותה שנה הוא הושעה על ידי פדרציית האתלטיקה הבין לאומית (IAAF) בשל הפרת חוקי החובבת. בראש הפדרציה עמד אז השבדי זיגפריד אדסטרום, שהיה באותה עת גם סגן נשיא הוועד האולימפי הבין לאומי. אדסטרום עמד בראש IAAF מאז נוסדה בשנת 1913 ועד 1946. השעייתו של נורמי עוררה זעם רב בפינלנד כלפי השבדים. הפינים החרימו תחרויות נגד שבדים למשך שלוש שנים ונרשמו אפילו החרמות של נסיעות בחשמליות בהלסינקי מאחר שהרכבות יוצרו על ידי חברה שבדית שאדסטרום היה בהנהלה שלה. יש לציין כי באותה תקופה חלו הגבלות קשות על האתלטים החובבים ונאסר עליהם לקבל אפילו פיצוי כספי על משכורות שלא שולמו להם במקומות העבודה שלהם כתוצאה מיציאתם לתחרויות ואימונים.

היו לכך כמובן שתי השלכות:

1. אתלטים דלי אמצעים התקשו להשתתף בתחרויות בין לאומיות;
2. התפתחה התופעה של "תשלומים מתחת לשולחן".

נורמי זכה לכבוד רב בפינלנד והדליק את המשואה האולימפית במשחקי הלסינקי 1952 וכאשר נכנס עם הלפיד לאצטדיון זכה כמובן לתשואות רבות. צעד זה נתפס כמחאה נגד אדסטרום שכיהן אז כנשיא הוועד האולימפי הבין לאומי.

יש לך שאלה למומחים של המרכז האקדמי לוינסקי-וינגייט (קמפוס וינגייט)? אין צורך להתבייש, רק ללחוץ כאן.