יורם אהרוני | היסטוריה של הספורט | 03/07/2016

הפינה האולימפית - סטוקהולם 1912

 

במשחקים אלה נערכו תחרויות רק ב-17 ענפי ספורט (בהשוואה ל-24 בלונדון 1908) אך לבד משניים (משיכת חבל ותחרויות אמנות) כולם נכללים בתכנית גם היום. זו הייתה הפעם הראשונה בה נערכו תחרויות בקרב-5 מודרני.  ענפים שהיו בלונדון 1908 ולא נערכו בסטוקהולם 1912: קשתות, איגרוף, החלקה על קרח, הוקי, ג'ו דה פום, לקרוס, סירות מרוץ וראגבי. מקצוע הרמת המשקלות שלא התקיים גם בלונדון 1908 חזר לתכנית האולימפית רק באנטוורפן 1920.

אתלטיקה

נערכו באצטדיון שנבנה במיוחד לתחרות שהיקפו 383 מטרים. באצטדיון נערכו באותו הזמן גם תחרויות ההתעמלות וההיאבקות. לראשונה הוכנסו לתכנית הריצות ל-5000 ו-10,000 מטרים, קרב-10, ומרוצי השליחים 4X100 ו-4X400 מ'. לא נערכה תחרות 400 מ' משוכות ולא נערך מרוץ מכשולים. מקצועות שנערכו ואינם היום בתוכנית האולימפית: ריצה קבוצתית 3 ק"מ, הליכה 3 ק"מ, הליכה 10 ק"מ, מרוץ שדה אישי וקבוצתי, קפיצה לרוחק מהמקום,קפיצה לגובה מהמקום, מקצועות הזריקה בהם היה על המתחרים לזרוק גם בימין וגם בשמאל (כדור ברזל, דיסקוס וכידון) וקרב-5. מיד אחרי המשחקים נפגשו נציגי 17 מדינות והחליטו על הקמת הפדרציה הבין לאומית לאתלטיקה (IAAF). תהליך ההקמה הושלם בקונגרס שנערך שנה לאחר מכן בברלין.

הגיבורים הגדולים של המשחקים היו ג'ים תורפ  מארה"ב שניצח בקרב-10 וקרב-5 (המדליות נשללו ממנו בגלל טענות למקצוענות והוחזרו למשפחתו שנים רבות לאחר מותו) והאנס קוהלאמינן מפינלנד שניצח ב-5000 מ', 10,000 מ' ומירוץ השדה וקבע במוקדמות הריצה הקבוצתית ל-3000 מ' שיא עולם (בנוסף לשיא העולם שקבע ב-5000).גם זמנו של קוהלאמינן ב-10,000 מ' (31:20.8) אושר כשיא עולם אולם מאוחר יותר התברר כי שנה קודם קבע ז'ן בואן מצרפת הישג של זמן של 30:58.8  (כאשר התחילו להכיר בשיאים חשבו שהישגו נקבע ב-1913) וה"שיא" של קוהלאמינן נמחק מרשימת התפתחות השיאים.

שיאים אולימפיים נקבעו במקצועות הבאים:

כמו כן נערכו תחרויות גברים גם ב-400 מ' חזה, מקצוע שנכלל בפעם האחרונה במשחקים באנטוורפן 1920. הנשים התחרו בשני מקצועות: 100 מ' חופשי ו-4X100 מ' חופשי. אוסטרלזיה (זה היה השם של המשלחת המאוחדת של אוסטרליה וניו זילנד ב-1908 ו-1912) זכתה בשני המקומות הראשונים במקצוע האישי אך מאחר שבנבחרת היו רק שתי שחייניות הן לא היו יכולות להשתתף בשליחים. גם השתתפותן של המדליסטיות (פאני דוראק ומינה ווילי) הייתה בספק עד הרגע האחרון מאחר שקברניטי המשלחת האוסטרלזית לא רצו לבזבז כסף על שליחת נשים למשחקים והשתיים נאלצו לקיים מגביות כדי לממן את יציאתן ללונדון. בסה"כ השתתפו בתחרויות השחייה בסטוקהולם 27 נשים.

נשים השתתפו בסטוקהולם לראשונה גם בקפיצות למים. 12 מ-14 המשתתפות היו מהמדינה המארחת.

התעמלות

עולם התעמלות היה מפולג באותה תקופה בין כמה אסכולות והדבר השתקף במשחקים. השבדים לא רצו לארגן כלל תחרויות אישיות בענף ואולצו לעשות כן על ידי הוועד האולימפי הבין לאומי. בלונדון 1908 הם לא שלחו נציגים לתחרויות האישיות ובעיתונות השבדית לא דווח על תוצאותיהן. גם בסטוקהולם לא שלחו השבדים נציגים לתחרות האישית שבה הותרה השתתפות של 6 נציגים ממדינה בקרב-רב (מתח, מקבילים, טבעות, סוס סמוכות). כמו כן היו שלוש תחרויות קבוצתיות: א) התעמלות קבוצתית עם מכשירים ל-16 עד 40 משתתפים התרגיל היה יכול להמשך עד 45 דקות (!) במגרש היו 4 מכשירי מקבילים, 4 מתחים, 4 מתקני טבעות ו-4 מכשירי סוס סמוכות. הנבחרות היו יכולות להביא ציוד נוסף לתרגילים החופשיים.  גם בתחרות זו השבדים בחרו שלא להשתתף. ב) תחרות קבוצתית בהתעמלות חופשית (גם כאן השבדים לא השתתפו...); ג) תחרות חופשית בשיטה השבדית  - כאן השבדים השתתפו וכמובן גם ניצחו. בתחרות זו אפשר היה להשתתף בקורות שווי משקל, סולמות שבדיים ומתקני טיפוס על חבל בנוסף לתרגילים חופשיים.

בענף ההתעמלות נשים השתתפו רק במופעי ראווה.

 

 

 

 

 

 

 

 

טניס

כמו בלונדון 1908, היו שני טורנירים: טורניר באולמות בחודש מאי וטורניר במגרשים פתוחים בסוף יוני – תחילת יולי. מטורניר המגרשים הפתוחים נעדרו מרבית הטניסאים הבכירים מאחר שהוא נערך במקביל לטורניר וימבלדון.  נשים השתתפו בשני הטורנירים.

אופניים

גם את ענף האופניים רצו השבדים להוציא מהמשחקים וזכו להצלחה חלקית בכל שלא נערכו תחרויות מסלול (ולודרום). התקיימה תחרות אחת: מרוץ כביש למרחק של 315 ק"מ בו הוזנקו המשתתפים בהפרשים של שתי דקות, כלומר זה היה מרוץ נגד השעון. המשתתף הראשון זינק ב-02:00 (2 בלילה) והאחרון ב-7 בבוקר. היה גם דירוג קבוצתי.

היאבקות

נערכו תחרויות בסגנון יווני-רומי בלבד בחמש קבוצות משקל.  התחרויות נערכו באצטדיון בשמש ובמקרה של גשם הועברו למתחם מקורה באצטדיון. התחרויות חולקו לסיבובים של 30 דקות. אחרי  כל סיבוב יכלו השופטים להכריז על אחד המשתתפים כמנצח או להכריז על סיבוב נוסף בלי הגבלת מספר הסיבובים. הייתה גם אפשרות להכריז על שני המתאבקים כמפסידים בקרב אם הם לא יזמו מספיק וזה בדיוק מה שקרה בגמר בקבוצת "משקל בינוני ב'" (עד 82.5 ק"ג). אנדרס אהלגרן משבדיה  ואיבר בהולינג מפינלנד נאבקו ביניהם מ-9:20 בבוקר עד שמונה בערב (עם הפסקות קצרות בין הסיבובים) ובסופו של דבר השופטים החליטו לקבוע הפסד לשניהם והם חלקו את מדליית הכסף.

---

מאמרים קשורים:

ניקוד קרב-10 בסטוקהולם 1912

---

יש לך שאלה למומחים של המרכז האקדמי לוינסקי-וינגייט (קמפוס וינגייט)? אין צורך להתבייש, רק ללחוץ כאן.