חיים קאופמן | | 02/04/2012

הפינה האולימפית: ניצחון לללא יריבים

מאת: ד"ר חיים קאופמן

בריצת ה-400 מטר במשחקי לונדון 1908 נקבע תקדים כשספורטאי אולימפי זכה במדליה ללא מתחרים. לגמר הריצה הגיעו ארבעה רצים: שלושה אמריקאים (טיילור, רובינס וקרפנטר) ובריטי אחד (וינדהם הלסוואל- Wyndham Halswelle). בתקופה זו עדיין לא היה נהוג לרוץ 400 מטר בשבילים נפרדים והאלסוול שחשש מטקטיקה קבוצתית של האמריקאים ביקש שיוצבו שופטים כל 20 יארד מסביב למסלול! בתחילת מרוץ הגמר הוביל רובינס אך בכניסה לישורת האחרונה חלפו על פניו קרפנטר והאלסוול. האלסוול ניסה לעבור קדימה אך האמריקאי חסם אותו. השופטים הבריטיים קראו מיד בקול "פסול!" וקרעו את חוט הגמר לפני שהגיעו אליו הרצים. יש לציין שבאותה תקופה עדיין לא הייתה קיימת פדרציית אתלטיקה בין לאומית (זו נוסדה רק ב – 1912) ולכן גם לא הייתה חוקה בין לאומית. על פי החוקים בארה"ב החסימה הייתה מותרת, אך לא כך בבריטניה.

השופטים קבעו כי תערך ריצה חוזרת כעבור יומיים ללא קרפנטר אך שני האמריקאים האחרים לא התייצבו אליה וכך, בפעם היחידה בתולדות המשחקים האולימפיים, נערכה תחרות גמר בהשתתפות רץ אחד בלבד. זמנו של האלסוול בריצה זו היה 50.0 שניות.

36 רצים התייצבו למוקדמות והם חולקו ללא פחות 16 מקצים! כל מנצחי המקצים העפילו ל – 4 מקצי חצי גמר שהמנצחים בהם העפילו לגמר. הזמן הטוב ביותר בחצי הגמר היה של האלסוול – 48.4 ש' (שיא אולימפי).

האלסוול, שהיה בן 26 במשחקי לונדון, פרש מפעילות ספורטיבית אחרי המשחקים. במשחקי הביניים של אתונה 1906 הוא היה שני בריצות ל – 400 ו – 800 מטרים. הוא היה קצין בדרגת קפטן בצבא בריטניה ונהרג בשנת 1915 מירי צלף בקרב בצרפת במלחמת העולם הראשונה.

יש לך שאלה למומחים של המרכז האקדמי לוינסקי-וינגייט (קמפוס וינגייט)? אין צורך להתבייש, רק ללחוץ כאן.