יורם אהרוני | | 11/12/2011

משחקים אולימפיים ועיסוק בפעילות גופנית

אחת המטרות שהציבו לעצמם מארגני המשחקים האולימפיים בלונדון 2012 היא להכניס עוד מיליון אנשים למעגל העוסקים באורח קבע בפעילות גופנית וספורט. כבר עתה נראה כי מטרה זו לא תושג. מנתונים שהתפרסמו לאחרונה מתברר כי מאז שנת 2007 גדל מספר העוסקים בספורט בבריטניה רק ב - 111,000 אנשים. בשלושה ענפי מרכזיים אף נרשמה ירידה: כדורגל, שחייה וטניס. רק בארבעה ענפים נרשם גידול שעיקרו באתלטיקה או ליתר דיוק בריצה למרחקים ארוכים. כמו כן נרשמה ירידה בעיסוק בספורט בקרב הנוער בטווח הגילים 16 – 19 שנים. נתונים אלה מתפרסמים כשנה אחרי שממשלת בריטניה בצעה קיצוץ עמוק בתקציבי הספורט לבתי הספר וגם בטלה את ההחלטה להעניק אפשרות לכניסה חופשית לבריכות שחייה לבני 16 ומטה ו – 65 ומעלה.

הגורם העיקרי להפחתת העיסוק בספורט הוא המצב הכלכלי. שליש מאלה שנשאלו אמרו כי נאלצו להפחית את העיסוק בספורט מאחר שהם עובדים שעות רבות יותר או שהם מובטלים ואין להם מקורות הכנסה למימון העיסוק בספורט.

מספר האנשים באנגליה העוסקים בספורט או פעילות גופנית לפחות פעם אחת בשבוע הוא כ – 15 מיליון (כשלושים אחוז מהאוכלוסייה)  ומספר אלה המבצעים זאת לפחות 3 פעמים בשבוע עומד על כ – 7 מיליון.

החוקרים העוסקים בתופעה זו חלוקים ביניהם בשלוש סוגיות: א) האם תופעת הזליגה אכן מתקיימת; ב) האם היא יעילה מבחינת היחס בין ההשקעה לתוצאות; ג) מהם הצעדים שיש לנקוט בכדי שהתופעה אכן תתקיים.

מחקר אחר בדק האם התרחשה תופעת הזליגה באוסטרליה עקב המשחקים האולימפיים סידני 2000. המחקר מצא ירידה לאורך זמן בהשתתפות בספורט עם עלייה קטנה בשנה שלאחר המשחקים. עורכי המחקר התקשו להחליט אם אכן התרחשה תופעת הזליגה עקב משחקי סידני 2000.

בתקופת המשחקים האולימפיים ברצלונה 1992 הופעלה שם תכנית לעידוד ילדים לעסוק בספורט. התוכנית אמנם רשמה הישגים אך השתתפו בה מעט ילדים ולכן לא הייתה לה השפעה רבה על מדת העיסוק בספורט בעיר.

גם Coalter (2004) מצביע על כך שיש מעט מאד מחקר על תופעת הזליגה עקב משחקים אולימפיים. הוא מצטט מחקר שנעשה אחרי המשחקים האולימפיים בסידני 2000 שהראה שבשנה שאחרי המשחקים נרשמה באוסטרליה עלייה קטנה בהשתתפות בשבעה ענפי ספורט אך בתשעה אחרים נרשמה ירידה. עיקר העלייה נרשם בעיסוק בהליכה לא ספורטיבית.

Coalter מצטט גם חוקרים הטוענים כי אולי מתרחשת גם התופעה ההפוכה: במקום שאנשים ישאבו עידוד לעיסוק בספורט עקב המשחקים יתכן שהם דווקא משתכנעים ש"זה לא בשבילם" מאחר שהם מבינים כי לעולם לא יוכלו להגיע לרמות של האלופים והם מבינים שכדי להגיע לרמות גבוהות נדרשות שנים רבות של אימונים מפרכים. כמו כן  כוכבי ספורט לא  משמשים תמיד מודלים חיוביים מאחר ששמם נקשר לא פעם באספקטים שליליים כמו: אלימות, רמאות, פציעות, שימוש בסמים וכו'.ניתן לסכם כי מרבית המחקרים לא מצאו השפעה חיובית של עריכת המשחקים על העיסוק בספורט. מארגני משחקי לונדון ערים לכך והם ציינו כי כדי להשיג את המטרה הזאת יש לנקוט מספר צעדים:

1. הפנית תקציבים על ידי המדינה המיועדים לעידוד השתתפות המונית הספורט ופעילות גופנית.
2. מחויבות של הרשויות המקומיות לנושא.
3. הרחבת הפעילות הספורטיבית בבתי הספר.
4. השקעה בהכשרת מאמנים ומדריכים לכל רמות המשתתפים.
5. מחויבות של משרד הבריאות לעידוד הספורט והפעילות הגופנית.

Coalter, המביא דברים אלה, טוען שאם להיות ציני ניתן לטעון כי אם ינקטו צעדים אלה אזי המשחקים האולימפיים הם מיותרים לחלוטין בהיבט של הגברת ההשתתפות של האוכלוסייה בפעילות גופנית...

מקורות:

Coalter, f. (2004). London 2012: a sustainable sporting legacy? http://www.nolondon2012.org/SportingLegacyPaper.pdf

Frawley, F., Veal, a., Cashman, R., and Toohey, K. (2009). ‘Sport For All’ and Major Sporting Events: Project Paper 1: Introduction to the Project.  http://www.business.uts.edu.au/lst/research/publications/workingpapers/wp5frawley.pdf

Sport England: Sports participation figures. http://www.sportengland.org/media_centre/press_releases/sports_participation_figures.aspx