מאמר קודם* הוקדש לשיאני עולם באתלטיקה שלא זכו להיות אלופים אולימפיים (החל מ-1980). המאמר הסתיים באזכור התופעה ההפוכה: מנצחים אולימפיים שלא התקרבו לשיאי עולם.
הבולטים בקטגוריה זו לפי מקצועות (החל מ-1980): מפורטים בטבלאות מספר 1 ו-2.
*לעיתים השיא האישי נקבע אחרי המשחקים בהם זכה האתלט. השיא העולמי הוא זה שהיה בתוקף בשנת הזכייה בתואר האולימפי
עיון ברשימה מראה כי לכמה מהמנצחים האולימפיים היה רק סיכוי קלוש לזהב אולימפי ללא החרם : תומס מונקלט -היו שלושה משוכנים מארה"ב טובים ממנו; פולקר בק – היה מנצח רק אם אדווין מוזס היה מועד ב-400 משוכות; ויקטור רשצ'ופקין – היה מנצח רק אם נציגי ארה"ב היו הרבה מתחת לרמתם; יוהא טיאנן – קרוב לוודאי שהיה מתקשה להתמודד עם יודי הפטיש המצטיינים של ברה"מ; בניטה פיצ'ג'רלד בראון – הייתה מתקשה אפילו להעפיל לגמר ה-100 משוכות אם נציגות ברה"מ, פולין ומזרח גרמניה היו משתתפות; נוואל מוטוואקיל – הייתה אולי יכולה לזכות במדליה אבל סביר להניח שאחת מנציגות ברה"מ הייתה מקדימה אותה; גלניס נאן – לא הייתה כנראה זוכה במדליה אם נציגות מזרח גרמניה וברה"מ היו משתתפות.
סיכוי סביר לניצחון היו לאתלטים הבאים: אלאן וולס ב-100 (לא היו לארה"ב ספרינטרים גדולים ב-1980); ויקטור מרקין – גם בריצת 400 מ' לא היו באותה תקופה רצים גדולים בארה"ב או מערב גרמניה; מירוטס ייפטר – היה יכול לנהל מאבק מעניין עם הנרי רונו וקרייג וירג'ין שבהחלט ייתכן שהיה מסתיים בניצחונו.
את השפעת הסימום הרבה יותר קשה לדעת. אנחנו יודעים רק מי נתפס אך לא יודעים מי השתמש ולא נתפס. כמו כן אנחנו יודעים כי בחלק מן המקצועות חלה ירידה גדולה בהישגים ב-25 השנים האחרונות ונוטים לייחס זאת להחמרת הבדיקות.
השפעה ישירה של בדיקת הסימום יש במקרה שבו אתלטים מובילים נתפסו בעבירות סימום בעת המשחקים עצמם או סמוך מאד אליהם. כך למשל הורחקה מן התחרות בפטיש בסידני 2000 ממש בעת החימום לתחרות, השיאנית באותה תקופה, מיכאלה מלינטה, בעלת הישג של 76.07 מ', מה שעזר לקמילה סקולימובסקה הצעירה (טרם מלאו לה 18 שנים) לזכות בתואר בהישג צנוע יחסית . סקולימובסקה נפטרה במפתיע בגיל 26 ויש המשערים שמותה הפתאומי בגיל צעיר גם הוא קשור לנטילת חומרים משפרי הישג, אך לא פורסמו הוכחות לכך.
במשחקי אתונה 2004 הוענקה מדליית הזהב בהדיפת כדור ברזל לנשים לאירינה קורז'ננקו מרוסיה שקבעה הישג של 21.06 מ', אך כעבור כמה ימים התברר כי בדיקת הסימום שלה הראתה ממצא "חיובי" ומדליית הזהב הועברה ליומילידיי קומבה שקבעה רק 19.59 מ'. השלישית באותה תחרות, הרוסייה סווטלנה קריבלובה (19.49) נפסלה ב-2012 מאחר שאז בוצעה בדיקה מחודשת של דגימות השתן שנאספו ב-2004, בטכנולוגיה שלא הייתה זמינה בזמן המשחקים עצמם.
ישנם כמובן שיאי עולם שהושגו לפני שנים רבות ואנו מניחים שהושגו בסיוע "סמים". כל האלופים האולימפיים מתקופות מאוחרות יותר נמצאים תחת פקוח הדוק יותר בבדיקות הסימום ולכן גם הישגיהם נחותים משל השיאנים.
סיבה נוספת לזכייה בתואר אולימפי לאתלטים שהישגם אינו קרוב לשיא העולמי היא שלפעמים בוחר האתלט המוביל במקצוע להשתתף במקצועות אחרים. ב-1988 החליט משום מה המועמד לניצחון בריצת 1500 מ', סעיד אוויטה, לנסות כוחו בריצת 800 מ', הגיע שלישי, נפצע , העפיל לחצי הגמר ב-1500 ונאלץ לפרוש מהמשך התחרות במקצוע (הוא כמובן שלא השתתף במקצוע בו זכה בזהב 4 שנים קודם לכן – ריצת 5000 מ'). לפעמים אתלטים נעדרים ממקצוע מאחר שהם לא מעוניינים להשתתף יותר מאשר במקצוע אחד. היילה גברסילאסי, שהיה שיאן העולם בריצת 5000 מ' ו-10,000 העדיף להשתתף במשחקים האולימפיים רק במרחק הארוך יותר וכך פתח את הזירה בריצת 5000 מ' , ואכן בשנים 1996 ו-2000 המנצחים במקצוע זה היו מפתיעים למדי: ונוסטה ניאונגבו ומילון וולדה.
בריצות הבינוניות והארוכות יש הבדל גדול בין ריצות אליפות לבין ריצות שבהן הזמן הוא העיקר. בריצות מהסוג השני יש בדרך כלל מושך אחד או יותר והרצים לא נדרשים להפגין כישורים טקטיים אלא בעיקר "כישורי הישרדות" בקצב הריצה. בריצות אליפות יש חשיבות עצומה לקצב בה מתפתחת הריצה וכאשר הקצב אינו מהיר במיוחד, יתכן בהחלט שרצים בעלי שיאים לא מרשימים במיוחד, יפתיעו רצים שיש להם שיאים אישיים טובים בהרבה.
הסיבות העיקריות לזכייה בתואר אולימפי בתוצאה הרחוקה משיא עולמי הן אם כן:
א) רמה נמוכה במקצוע בתחרות האולימפית, לדוגמה: התחרויות בהטלת כידון וקפיצה לרוחק גברים בלונדון 2012. לעיתים אנו אומרים בדיעבד כי התחרות האולימפית התקיימה במעין "תקופת ביניים" במקצוע – האתלטים המובילים במקצוע פרשו או שהיו כבר מעבר לשיאם ועדיין לא הופיעו שיאני הדור הבא. אפשר לומר זאת למשל על תחרות הקרב-10 בסיאול 1988 – דיילי תומפסון ובני דורי כבר היו בירידה ועדיין לא הופיעו בזירה שיאני שנות התשעים, דן אובראיין ותומס דבוז'אק.
ב) שיא העולם במקצוע הוא מחוץ לטווח יכולתם של אתלטים מאוחרים יותר. אפשר לומר זאת למשל על כל המנצחות האולימפיות בריצת 400 מטר שבאו אחרי פעילותה של מריטה קוך וכל מנצחי הקפיצה במוט שאחרי סרגיי בובקה..
ג) היעדרותם של אתלטים מובילים מתחרויות אולימפיות מסיבות כאלה או אחרות.
ד) במיוחד בריצות הארוכות – תנאי תחרות שונים במשחקים האולימפיים ובתחרויות בהן מושגים השיאים (הימצאותם או היעדרם של רצים מושכים, טקטיקה, מזג אוויר). הדבר בולט במיוחד במרתון. מאז 1980 היו עשרה רצים ששיפרו את ההישג הטוב במקצוע (שיאים עולמיים מוכרים במרתון רק משנת 2004). רק אחד מהם, הפורטוגלי קרלוס לופש היה גם לאלוף אולימפי במקצוע. השיאן הנוכחי – וילסון קיפסנג, הוא היחידי מכל השאר שזכה במדליה אולימפית במרתון, בעוד שני שיאנים אחרים – היילה גברסילאסי ופול טרגט, זכו במדליות אולימפיות במרחקי ריצה אחרים.
* שיאני עולם בלי מדליות אולימפיות
יש לך שאלה למומחים של המרכז האקדמי לוינסקי-וינגייט (קמפוס וינגייט)? אין צורך להתבייש, רק ללחוץ כאן.