יורם אהרוני | כושר גופני | 25/09/2016

שינויים בפעילות גופנית בעולם במחזור האולימפי האחרון

שינויים בפעילות גופנית בעולם במחזור האולימפי האחרון

תקציר מאמרים שהופיעו  ב-THE LANCET

אחת ל-4 שנים, משחקי הקיץ האולימפיים  עומדים בראש הכותרות ודוחקים לרגע הצידה את הטרגדיות והקונפליקטים. מראה טובי הספורטאים הדוחפים עצמם להישגי שיא מהווה השראה לרבים  לשאוף גם הם להישגים טובים יותר בספורט ובשאר תחומי החיים. מומחי בריאות הציבור מקווים שלמשחקים האולימפיים תהיה השפעה על הגברת הפעילות הגופנית בעולם וזאת למרות שעדיין לא הוכח כי למשחקים השפעה כזו במדינה המארחת או במקום אחר.

 ערב המשחקים האולימפיים בלונדון 2012 פרסם המגזין  THE LANCET סדרת מאמרים שהגדירה את חוסר הפעילות הגופנית כמגפה עולמית המחייבת התייחסות דחופה. היו מספר יוזמות להגברת הפעילות הגופנית שהראו תוצאות  חיוביות אך אלה לא אומצו בקנה מידה רחב. נדרש שיתוף פעולה בין ארגונים העוסקים בנושאים כמו תחבורה, בריאות וספורט כדי להגיע לתוצאות טובות יותר.  סדרת המאמרים שהופיעה לפני 4 שנים זכתה לכיסוי נרחב בתקשורת ועתה הגיע הזמן לבחון מה השתנה במחזור האולימפי האחרון שבין 2012 ל-2016.

התקדמות במעקב אחרי חוסר פעילות גופנית ברחבי העולם

 לפני 4 שנים היו קיימים נתונים בנושא מ-122 מדינות ואילו כעת יש נתונים מ-146 מדינות המייצגות כ-93% מאוכלוסיית העולם.

 לגבי מבוגרים ההשוואה היא מול המלצות ארגון הבריאות העולמית ל-150 דקות  לפחות של פעילות גופנית מתונה בשבוע או 75 דקות של פעילות נמרצת, או שילוב מתאים של שתיהן. לגבי נערים בגיל 17-11 ההשוואה היא להמלצה  ל-60 דקות של פעילות מתונה עד נמרצת בכל יום.

ב-4 השנים האחרונות הופיעו מחקרים על הקשר בין פעילות גופנית ושכיחות הדמנציה. וההערכה היא כי ניתן היה למנוע כ-300,000 מקרים של דמנציה  אם כל האנשים היו מבצעים פעילות גופנית בהתאם להמלצות.

שיעור המבוגרים שאינם עומדים בהמלצות עומד כיום על כ-23% לגבי מבוגרים מעל גיל 18 ועל כ-80% מבני הנוער. יש דיווחים המצביעים על כך כי יש נטייה להגדלה בשיעור האנשים שאינם  מבצעים פעילות גופנית מספקת הן בקרב המבוגרים והן בקרב בני הנוער. בשנים האחרונות בוצעו יותר מחקרים בנושא במדינות בהן האנשים נמצאים ברמת הכנסה בינונית ונמצא בהם   כי אנשים בערים מבצעים פחות פעילות גופנית מאשר אלה החיים בכפרים וזהו ממצא מדאיג  לאור מגמת העיור (אורבניזציה) שעוברות מדינות אלה.

ארגון הבריאות העולמית שם לו כמטרה להקטין את שיעור חוסר הפעילות הגופנית ב-10% עד שנת 2025 ולאור זאת פותחו במדינות רבות תכניות להגברת הפעילות הגפנית אולם יישומן בפועל של תכניות אלה הוא חלש למדי. ב-137 מתוך מ-146 בהן בוצע מעקב נמצא כי נשים פחות פעילות מאשר גברים. ככל שעולה הגיל  בין המבוגרים כך  פחות אנשים עומדים בהמלצות לפעילות גופנית. בקבוצת הגיל 29-18 רק  כ-19% אינם עומדים בהמלצות בעוד שבקרב האנשים מעל גיל 80 כ-55% אינם עומדים בהן.

ב-50 מדינות בוצע מחקרים על מגמות של פעילות גופנית בקרב בני הנוער. ב-32 מהן נמצא כי חוסר הפעילות הגופנית נמצאת בעלייה בעוד ב-18 האחרות היא נמצאת בירידה (שיעור העוסקים בפעילות הגופנית בהן  נמצא בעלייה). כ-78% מהנערים וכ-84% מהנערות בעולם לא מבצעים את שיעור הפעילות המומלץ  שהוא כאמור 60 דקות ביום. שיעור חוסר הפעילות המדווח בקרב בני הנוער גבוה בהרבה מאשר בקרב המבוגרים לא מעט בשל ההשוואה להמלצות השונות ונובע אולי גם מכך שההערכה מבוססת על שאלונים שונים.

במדינות רבות נערכים מחקרים המנסים לבסס את ההערכות לגבי הפעילות הגופנית על מכשירים כמו אקסלומטרים (מוני צעדים). מחקרים אלה מניבים תוצאות בטווח מאד רחב הנע בין 1% ל-52% של אנשים העומדים בהמלצות. קשה מאד להשוות במחקרים אלה בין הפעילות הגופנית במדינות שונות בשל הבדלים גדולים בשיטות איסוף הנתונים. כמו כן קשה גם להשוות נתונים ממחקרים כאלה לבין מחקרים בהם שיעור העוסקים בפעילות גופנית מוערך באמצעות שאלונים.

למרות כל המגבלות של שיטות איסוף הנתונים ניתן להעריך כי אין עלייה בשיעור העומדים בהמלצות לפעילות גופנית ב-4 השנים האחרונות.

פעילות גופנית ודמנציה

במחקר שהופיע בסדרת המאמרים מלפני 4 שנים דווח כי חוסר פעילות גופנית משפיע על הגדלת מספר החולים במחלות שונות כמו מחלות לב, סוכרת, סרטן השד וסרטן המעי הגס. בשנים האחרונות  הופיעו כאמור מחקרים גם על הקשר בין פעילות גופנית  ופעילות קוגניטיבית.   מעריכים כי מספר האנשים בעולם הנמצאים בדמנציה עומד על כ-47 מיליון  ויותר מ-7 מיליון מקרים חדשים מופיעים בכל שנה. 60 עד 70 אחוזים מאלה נגרמים בשל מחלת אלצהיימר. בכל חלקי העולם נמצא כי שיעור האנשים שאינם עומדים בהמלצות בקרב אלה המפתחים דמנציה גבוה משיעורם באוכלוסייה הכללית.

טבלה מספר 1 מציגה את השיעורים הללו באחוזים:

דמנציה היא בעיה ההולכת ומחריפה בשל השיעור העולה של הקשישים ברחבי העולם ולכן חשוב להשקיע עוד במחקר כדי להבין את הקשרים בין דמנציה ופעילות גופנית.

מחקרים במדינות בהן ההכנסה לנפש היא בינונית או נמוכה

 

 

 

 

 

 

 

 

ב-4 השנים האחרונות התפרסמו יותר מחקרים על שיעור העוסקים בפעילות גופנית במדינות בהן ההכנסה הממוצעת לנפש היא בינונית או נמוכה. הממוצע השנתי של מחקרים בנושא במדינות אלה עמד על כ-7 בשנה בין השנים 1999 – 2011 ועלה לכ-33 בשנים 2012 -2014 אולם מספר המדינות בהן נערכו המחקרים לא השתנה ונשאר 23-22.  המחקרים שילבו שיטות של מדידות אובייקטיביות (אקסלומטרים, למשל) וסובייקטיביים (שאלוני דיווח עצמי , למשל). רובם המכריע (כ-94%) היו מחקרי רוחב ורק מיעוט הקטן היו מחקרים  התערבותיים.

הגורמים שנמצאו בקשר חזק  עם הגברת הפעילות הגופנית בקרב מבוגרים וקשישים ביותר מאשר 5 מחקרים הם: הערכה עצמית של תרומת הפעילות הגופנית לבריאות ולכושר הגופני,  יעילות עצמית גבוהה (High self-efficacy),  תמיכה מחברים לעיסוק בפעילות גופנית  והמצאות מקום המגורים במרחק הליכה מיעדים  כמו מקומות עבודה, מרכזי קניות, פארקים, מרפאות וכדומה. בקרב בני הנוער נמצאו   כתורמים להגברת הפעילות הגופנית : מגדר (בנים פעילים יותר מאשר בנות), יעילות עצמית גבוהה, מערכת חינוך גופנית טובה בבתי הספר, תמיכה מחברים ובני המשפחה לעיסוק בפעילות גופנית,  ומקום מגורים במרחק  הליכה  מיעדים חשובים  (בית  הספר, פארקים, מגרשי ספורט וכדומה). במבוגרים וגם בקרב בני הנוער מעמד סוציו-אקונומי גבוה ומגורים בעיר (ביחס למגורים בכפר) נמצאו כתורמים להפחתה בשיעור העוסקים בפעילות גופנית. ממצאים אלה עומדים בניגוד לממצאים במדינות עשירות שם דווקא רואים כי  מעמד סוציו-אקונומי גבוה ומגורים בעיר תורמים להגברת שיעור העוסקים בפעילות גופנית. יש לציין עם זאת  כי יש מעט מאד מחקרים בנושא ממדינות עם הכנסה ממוצעת נמוכה לנפש ומרבית המידע הוא ממדינות עם הכנסה בינונית כמו ברזיל וסין.

תכניות ארציות להגברת הפעילות הגופנית

 מדינות רבות מדווחות על קיום תכניות כאלה. הצלחת התכניות מותנית בשיתוף פעולה בין ארגונים שאינם מורגלים בשיתוף פעולה ביניהם כמו ארגונים העוסקים בבריאות, חינוך, תחבורה ואיכות הסביבה.  להצלחתן נדרשת גם מדיניות ממשלתית ברורה המלווה בהקצבת המשאבים המתאימים והמתרחשת לאורך זמן. כאשר  תנאים אלה לא מתרחשים קשה לראות הצלחה של התוכניות. מתחילת שנות ה-90 של המאה ה-20 נשמעו קריאות להפעלת תכניות כאלה אך  מימושן בשטח היה בלתי משביע רצון. רק בשנת 2004 יצא ארגון הבריאות העולמי ביוזמה כזו המקשרת בין פעילות גופנית, תזונה ובריאות. יוזמה זו חוזקה בהצהרת ארגון האומות המאוחדות (האו"ם) משנת 2011 להקטנת שיעור המחלות הלא מדבקות בעולם וזכה לחיזוק נוסף  ב-GAP  (Global Action Plan)  למניעת הופעת מחלות לא מדבקות לשנים 2020-2013. GAP  הגדיר את  חוסר הפעילות הגופנית כאחד התורמים הגדולים להופעת המחלות הלא מדבקות וכאמור הציב את המטרה של הורדת שיעור זה ב-10% עד שנת 2025 (כל מדינה ביחס לשיעור הבסיס אצלה). למרות שבהרבה מדינות בעולם קימות תכניות להגברת הפעילות הגופנית יש פער גדול בין התכניות על הנייר לבין מימושן בשטח. בשנת 2010 75% מהמדינות דיווחו על תכניות כאלה אך  רק ב-44% מהמדינות התכניות נכנסו לפעולה, כלומר הן תוקצבו והתרחשו בפועל. פער זה קטן בשנת 2015 בה דיווחו 71% מהמדינות על תכניות וב-57% הן גם התחילו להתבצע.

נמצאו שלושה גורמים מפריעים עיקריים  להפעלת תכניות להגברת הפעילות הגופניות ולהצלחתן:

1. כוחות משימה בלתי מספיקים. ב-94% מהמדינות הוקמו יחידות לטיפול בנושא המחלות הלא מדבקות אולם אין בכלל נתונים  על המשאבים המופנים להגברת הפעילות הגופנית. אין מספיק עובדים המאומנים בפיתוח התוכניות, מימושן והערכת הצלחתן ואי לכך קשה לראות תכניות מצליחות המותנות כאמור בשיתוף פעולה בין מגזרים שאינם מורגלים לעבוד בצוותא.  מאמצים להגדלת מספר מומחים אלה נערכים במיוחד במדינות אמריקה. המרכזים של ארה"ב למניעת מחלות מקיימים  תכניות הכשרה שהניבו עד כה כ-3500 בוגרים היכולים לסייע במשימות של הפעלת תכניות והערכתן.
2.  חוסר שיתוף פעולה בין ארגונים – כאמור, הצלחת תכניות להגברת הפעילות הגופנית דורשת שיתוף פעולה בין ארגונים העוסקים בתחבורה, חינוך, ספורט, בריאות, פנאי. תכנון ערים ועוד. ב-94%  מהמדינות נעשו ניסיונות לקיים שיתוף פעולה כזה אך רק ב-33% מהמדינות שיתוף כזה התקיים בפועל בשנת 2013.
3. חוסר בהירות לגבי הדרכים היעילות ביותר להגברת הפעילות הגופנית במקומות השונים – דרכים אלה צריכות להביא בחשבון הקשרים גיאוגרפיים, כלכליים, תרבותיים ודתיים ולכן צריך לבחור לגבי כל מקום את האסטרטגיות המתאימות להקשרים אלה.

דרכים אפקטיביות להגברת הפעילות הגופנית

 

 

 

 

 

 

 

גישות המבוססות על פעילות  גופנית בבתי הספר – גישות אלה משלבות שיעורי חינוך גופני איכותיים, מגרשים, מתקנים ואולמות לפעילות גופנית חופשית (לפני תחילת הלימודים, בהפסקות ואחרי שעות הלימודים)  והגעה פעילה לבתי הספר (פיתוח רשת של מדרכות ושבילי אופניים אל בתי הספר).

1. תכניות להגברת "תחבורה פעילה" – גישות אלה מבוססות על עידוד השימוש בהליכה, רכיבה על אופניים ושימוש בתחבורה ציבורית והן כוללות כמובן הקמת רשת של מדרכות, שבילי אופניים ותחבורה ציבורית טובה ולפעמים גם דרכים שיעודדו אנשים  לצמצם את השימוש בכלי רכב פרטיים.
2. גישות המבוססות על תכנון ערים –  כאשר מקומות העבודה, השירותים ומתקני הספורט נמצאים במרחק הליכה מבתי המגורים עולה שיעור העיסוק בפעילות גופנית.
3. גישות המבוססות על עידוד מצד מוסדות הבריאות לעיסוק בפעילות גופנית – קופות החולים למיניהן יכולות לעודד פעילות גופנית באמצעות המלצות רופאים, כנסי הסברה, הוצאת חומר פרסומי והקמת קבוצות התעמלות והליכה.
4. פרסום באמצעי התקשורת -  בהרבה מדינות אין מספיק עידוד של אמצעי התקשורת לעיסוק בפעילות גופנית.  קיום אירועים המוניים של פעילות גופנית והדגשת הדרכים הנאותות להתאמן לקראתם במטרה שהרגלים אלה יהפכו להרגלים של קבע יכולים לסייע בהגברת העיסוק בפעילות גופנית.
5. גישות קהילתיות – גישות כאלה נמצאו כיעילות יותר מאשר תכנית יחידה להגברת הפעילות. הגישות האלה  משלבות את  כל הקהילה  מילדים ועד קשישים ויש בהן למשל ניצול  של אותם מתקנים על ידי אוכלוסיות שונות בשעות שונות של היום כמו שימוש במתקני בתי הספר למשחקים חופשיים אחר הצהריים, הבאת קשישים למכוני כושר בשעות הבוקר וכדומה.
6. ספורט להמונים –  עידוד הפעילות הספורטיבית על ידי קיום חוגי ספורט עם תשלום דמי השתתפות נמוכים. אחד המכשולים לעיסוק בפעילות הגופנית הוא  מחיר גבוה של דמי חבר במועדוני ספורט. נמצא כי דמי השתתפות נמוכים מגבירים את העיסוק בספורט בכל האוכלוסייה. זה כולל למשל מחיר כניסה נמוך לבריכות שחייה וחדרי כושר.

דוגמאות ליוזמות להגברת הפעילות הגופנית

The Coordinated Approach To Child Health (CATCH) – יוזמה שהחלה בארה"ב במדינות קליפורניה, לואיזיאנה, מינסוטה וטקסס ואומצה על ידי 10,000 מקומות, רובם בארה"ב. היוזמה מעודדת אורח חיים בריא ועוסקת בפעילות גופנית, תזונה והגנה מקרינת השמש והיא מופעלת בבתי ספר ובקהילה. לדוגמה, חצי מבתי הספר בטקסס שותפים ליוזמה וגם רשת YMCA  שותפה לה. במספר מחקרים נמצא כי יוזמה זו מצליחה להגביר את שיעור העיסוק בפעילות גופנית ומתחילים להופיע גם דיווחים כי היא מסייעת לצמצום ההשמנה.

bus rapid transit (BRT) systems - נתיבי תחבורה מהירים לאוטובוסים העוברים גם במקומות שקווים רגילים אינם עוברים בהם.  המטרה היא לעודד שימשו ב"תחבורה פעילה" ולצמצם שימוש בכל רכב פרטיים. היוזמה התחילה בקוריטיבה בברזיל והיא מופעלת כיום ב-150 ערים ברחבי העולם. בחלק מהמקומות היא מלווה גם  בסלילת מדרכות ושבילי אופניים ומשתלבת יפה בקווי תחבורה ציבורית אחרים. במקומות אחרים השילוב הזה פחות טוב. בקוריטיבה וכן בבירת קולומביה, בוגוטה, נמצאו רמות גבוהות יותר של פעילות גופנית בקרב אנשים הגרים בסמיכות לקווי התחבורה האלה. נמצא כי יש חשיבות גדולה למנהיג (כמו ראש העיר)  המעודד שימוש ב"תחבורה פעילה".

Sport for Development (S4D) – קבוצת תכניות לעידוד העיסוק בספורט כדי להשיג מטרות כמו שיוויון בין המינים, התפתחות כלכלית, נגישות לחינוך, שיפור המצב הבריאותי (מניעת הדבקה באיד"ס, למשל) ושלום. תכניות כאלה החלו להופיע בשנות ה-90 של המאה הקודמת בעיקר במדינות  באפריקה שההכנסה הממוצעת לנפש בהן היא נמוכה. תכניות אלה זוכות במקרים רבים לתמיכה מצד מדינות עשירות ומארגונים בין לאומיים. האו"ם הקים משרד משלו ל-S4D בשנת 2001. למרות שלא ידוע באיזו מידה התכניות האלה מגבירות את הפעילות הספורטיבית, תכניות אלה הן מאד פופולריות במקומות רבים בעולם. במקומות מסוימים נמצא כי רוב המשתמשים בהן היו אנשים שהיו פעילים קודם לכן ונדרש כמובן מחקר כדי להעריך את מידת האפקטיביות שלהן להגברת הפעילות הגופנית.

מקורות:

1. James F Sallis, PhD,  Fiona Bull, PhD,  Regina Guthold, PhD,  Gregory W Heath, DHSc,  Shigeru Inoue, MD,  Paul Kelly, PhD,  Adewale L Oyeyemi, PhD,  Lilian G Perez, MPH,  Justin Richards, DPhil,  Pedro C Hallal, PhD.  Progress in physical activity over the Olympic quadrennium. THE LANCET, Volume 388, No. 10051, p1325–1336, 24 September 2016
2. Global Advocacy for Physical Activity: Advocacy Council of International Society for Physical Activity and Health. Non communicable disease prevention: Investments that work for physical activity. Int Soc Phys Act Health. 2011;https://www.dropbox.com/s/ko7dknkxy9bxe7y/InvestmentsWork_FINAL-low.pdf?dl=0. ((accessed Nov 1, 2015).)
3. Rodrigo S Reis, PhD,  Deborah Salvo, PhD,  David Ogilvie, PhD,  Estelle V Lambert, PhD,  Shifalika Goenka, PhD, Ross C Brownson, PhD. Scaling up physical activity interventions worldwide: stepping up to larger and smarter approaches to get people moving. THE LANCET, Volume 388, No. 10051, p1337–1348, 24 September 2016

---

יש לך שאלה למומחים של המרכז האקדמי לוינסקי-וינגייט (קמפוס וינגייט)? אין צורך להתבייש, רק ללחוץ כאן.