יורם אהרוני | כושר גופני | 02/08/2015

מכוניות, הולכי רגל ורוכבי אופניים

תקציר מחקר

הסיכוי לתאונות יורד ככל שעולה מספרם של הולכי הרגל ורוכבי האופניים.

המחבר מנתח שורה של מחקרים שבוצעו בארצות רבות והתמונה המתקבלת מהם היא שככל שעולה מספרם של הולכי הרגל ורוכבי האופניים כך יורד הסיכוי שלהם להיפגע בתאונות על ידי מכוניות.

המחקרים:

א) מחקר שבוצע ב-68 ערים במדינת קליפורניה ובדק את שיעור הנפגעים יחסית למספר ההולכים ברגל או הרוכבים על אופניים לעבודה.   נמצא שככל שיותר אנשים בעיר  המגיעים לעבודה ברגל או באופניים כך יורד הסיכוי שלהם להיפגע על ידי מכוניות.

ב) מחקר שבדק את מרחק ההליכה והרכיבה על אופניים ב-67 ערים בדנמרק הראה שככל שאנשים הולכים יותר ק"מ ברגל בעיר כך הסיכוי של הולכי הרגל להיפגע קטן וככל שאנשים נוסעים יותר ק"מ באופניים בעיר כך קטן הסיכוי של רוכבי אופניים להיפגע על ידי מכוניות.

ג) מחקר שבדק שיעור הרוגים בקרב רוכבי אופניים ב-14 מדינות באירופה מצא שככל שבמדינה רוכבים יותר ק"מ על אופניים (מרחק נסיעה ביום/גודל האוכלוסיה) כך קטן הסיכוי של רוכבי האופנים למצוא את מותם בתאונות כאשר הם רוכבים על האופניים.  ב-8 מדינות היו נתונים גם על הולכי רגל וגם שם התמונה דומה.

ד) מחקר על רכיבת אופניים בבריטניה בשנים 1950 – 1999. זוהו שם 3 תקופות: בין השנים 1950 – 1972 עלה מאד מספר המכוניות וירד מרחק הרכיבה על אופניים. בתקופה זו הגיע  לשיא הסיכון של רוכבי האופניים להיפגע על ידי מכוניות. תקופה שניה שזוהתה היא בין השנים 1973 – 1983. בתקופה זו בגלל האמברגו על הדלק ירד שיעור המכוניות בכביש ועלה במעט מרחק הרכיבה על אופניים. בתקופה זו ירד מאד הסיכון של רוכבי האופניים להיפגע בתאונות . בין השנים 1984 – 1999 יש שוב ירידה במרחק הנסיעה על אופניים ועליה מסוימת בסיכון. אחד ההסברים הוא שבשנת 1983 נחקק בבריטניה חוק המחייב נהגים לחגור חגורת בטיחות. כתוצאה מכך הנהגים הרגישו יותר מוגנים והגבירו את מהירות נסיעתם בעיר מ-45 קמ"ש בשנת 1981 ל-53 קמ"ש ב-1997. הנהגים העבירו את הסיכון מעצמם לרוכבי האופניים והולכי הרגל. כנראה שמרחק  הרכיבה ירד בגלל התנהגותם האגרסיבית יותר של נהגי המכונית.

ה) מחקר על רכיבת אופניים בהולנד בשנים 1980 – 1998. בתקופה הזו עלה מרחק הרכיבה הכולל של אזרחי המדינה ומספר ההרוגים בין רוכבי האופניים ירד מ-426 בשנה ל-194 בשנה.

החוקר מציין כי לירידה במספר ההרוגים יכולות להיות גם סיבות שאינן קשורות למספר הרוכבים או הולכי הרגל  ומציין כי במדינות אחדות מצליחים כיום להציל יותר נפגעים קשים בתאונות הודות לשיפור בפינוי הנפגעים והטיפול הרפואי בהם.

 לדעת החוקר, הסיבה העיקרית לירידה בסיכון ההיפגעות ככל שעולה מספר הולכי הרגל ורוכבי האופניים היא שינוי בהתנהגות הנהגים. הוא מציין כי מחקר שנעשה בארה"ב מצא כי נהגים נוסעים לאט יותר כאשר הם רואים יותר הולכי רגל. כמו כן הוא מציין כי בערים שבהן גבוה שיעור הולכי הרגל ורוכבי האופניים גדל גם הסיכוי שנהגי המכוניות גם הם יוצאים מדי פעם ללכת ברגל ולרכוב על אופניים ולכן הם מתחשבים יותר באלה.

מהמחקרים השונים עולה תמונה דומה: מספר הנפגעים בקרב הולכי הרגל גדל בחזקת 0.4 כאשר מוכפל מספרם.  כלומר שיעור הנפגעים יעלה רק ב-32% כאשר יוכפל מספר הולכי הרגל או רוכבי האופניים.  כפי שכבר ראינו, בהולנד אפילו ירד מאד מספר ההרוגים בקרב רוכבי האופניים למרות הגידול במרחק הנסיעה של תושבי המדינה.

החוקר מציין שיתכן שיש השפעה גם לסלילת שבילי אופניים , תמרורים, שינויים בצמתים המאפשרים חצייה נוחה יותר, וגם לשינויים בחקיקה. הוא מציין לדוגמה שבארה"ב נהג הפוגע בהולך רגל החוצה את הרחוב שלא המעבר חצייה, לא צפוי לעמוד לדין ובמדינות אחרות המצב החוקי שונה.

מקור:

Peter Lyndon Jacobsen, Safety in numbers: more walkers and bicyclists, safer walking and bicycling. Inj Prev 2015;21:4 271-275

יש לך שאלה למומחים של המרכז האקדמי לוינסקי-וינגייט (קמפוס וינגייט)? אין צורך להתבייש, רק ללחוץ כאן.