שיאני עולם בלי מדליות אולימפיות

יש כמה "נסיבות מקלות" לאי זכיה במדליות: א) חרמות על המשחקים.  בשנים 1976 – 1988 החרימו מדינות שונות את המשחקים האולימפיים וצמצמו מאד את סיכויי הזכייה של אתלטיהן. אתיופיה החרימה את משחקי 1976, 1984 ו-1988. קניה את משחקי 1976 ו-1980,  קובה את משחקי 1984 ו-1988, ארה"ב ומערב גרמניה (בין היתר) את משחקי 1980, ברה"מ ומזרח גרמניה (בין היתר) את משחקי 1984. בין הגברים "הנפגעים" מסיבה  זו ניתן למנות את הנרי רונו מקניה ( החזיק בשיאים ב-3000, 5000, 10,000 ומכשולים בסוף שנות השבעים ותחילת ה-80) , ורנלדו נחמיה (לא יכול היה להשתתף ב-1980. ב-1984 לא יכול היה להשתתף מסיבה אחרת: הוא הפך בינתיים לשחקן פוטבול מקצועני ולמקצוענים אסור היה אז להשתתף במשחקים האולימפיים). החרמות על המשחקים  משמעותיים במיוחד בין הנשים מאחר ששיאים רבים נקבעו בשנות ה-80 והחרם של הגוש הקומוניסטי על משחקי לוס אנג'לס 1984 מנע מלא מעט אתלטיות צמרת את הסיכוי לזכייה במדליה אולימפית. ב) בעיות  פוליטיות אחרות כמו האיסור על השתתפות דרום אפריקה עד שנות התשעים ורצון של אתלטים לעבור לייצג מדינה אחרת. ג)  תכנית  תחרויות האתלטיקה לגברים במשחקים האולימפיים כמעט שלא השתנה מאז שנות ה-20 של המאה ה-20. לעומת זאת, חלו שינויים רבים בתכנית התחרויות האולימפיות של הנשים. יש אתלטיות שניתנה להן הזדמנות לתחרות אולימפית במקצוע שלהן, רק בשלב מאוחר של הקריירה. אחת האתלטיות הגדולות של שנות ה-80, אינגריד קריסטיאנסן מנורווגיה (נולדה ב-1956) השתתפה לראשונה במשחקים במרתון האולימפי לנשים בלוס אנג'לס 1984, שם סיימה רביעית. בסיאול 1988 היא השתתפה בריצת 10,000, אך לא סיימה את מקצה הגמר. החזיקה בשיאים העולמיים בריצת 5000 (14:37.33 ד', נקבע ב-1986, נשבר ב-1995) ב-10,000 מ' (קבעה במקצוע שני שיאים, האחרון 30:13.74 ד' נקבע ב-1986 ונשבר ב-1993) וכמו כן במספר "הישגי שיא" במרוצי כבישים (שיאים רשמיים במרוצי כבישים מוכרים רק מ-2004 ): 10 ק"מ, 15 ק"מ,  חצי מרתון ומרתון (2:21:06 שעות, נקבע ב-1985 ו"נשבר" ב-1998). אם הריצות ל-5000 ו-10,000  לנשים היו מוכנסות לתכנית האולימפית מוקדם יותר,  היה לקריסטיאנסן סיכוי גדול לזכות במדליה אולימפית.  היא הייתה אלופת עולם על מסלול (10,000 ב-1987) על כביש (15 ק"מ ב-1987 ו-1988) ומירוצי שדה (1988).

נראה שאין מתחרים למטילת הכידון היוונית סופיה סקורפה על תואר "השיאנית עם הרקורד האולימפי העלוב ביותר". היא השתתפה פעמיים במשחקים  (1976 ו-1980) ובשני המקרים פסלה בכל שלושת ניסיונותיה במוקדמות! סקורפה (ילידת 1957) קבעה את שיאה בשנת 1982 – 74.20 מ' (כידון ישן). היא פנתה לפוליטיקה אחרי פרישתה מאתלטיקה וידועה באהדתה לפלסטינאים. לקראת משחקי אתונה 2004, בגיל 47,  היא קיבלה אזרחות פלסטינית וביקשה לייצג את פלסטין במשחקים אך בקשתה נדחתה על רקע אי קביעת הקריטריון. היא קבעה באותה שנה 47.23 מ'. קריטריון B  לנשים בכידון היה 56.00 מ'. "תואר העליבות" בין הגברים שייך כנראה לפרננדו ממדה מפורטוגל שקבע שיא ב-10,000 מ' ב-1984  (27:13.81 ד') ובאותה שנה פרש במהלך הגמר האולימפי בריצה זו מסיבה לא ברורה. השתתף גם במשחקי מינכן 1972 ומונטריאול  1976 אך לא הצליח להעפיל לגמר בריצות ל-800 ו-1500 מ' .

מספרם הגדול  של שיאני המרתון שלא זכו במדליות אולימפיות מלמד אולי כי זכייה במרתון אולימפי וקביעת שיא במקצוע מצריכה יכולות שונות. המרתון האולימפי נערך בדרך כלל בתנאי מזג אויר חמים שאינם מתאימים לקביעת שיאים. האחרון שקבע הישגי שיא במרתון אולימפי היה האתיופי אבבה ביקילה שקבע הישגי שיא בשני ניצחונותיו האולימפיים: 2:15:16.2 ברומא 1960 ו-2:12:11.2 בטוקיו 1960.

פולה רדקליף השתתפה כאמור 4 פעמים במשחקים האולימפיים. באטלנטה 1996 סיימה חמישית בריצת 5000 מ' (15:13.11 ד'), בסידני 2000  הייתה רביעית ב-10,000 מ'  (30:26.97) , באתונה 2004 פרשה מהמרתון וגם מריצת 10,000 מ' ובבייג'ינג 2008 סיימה במקום ה-23 במרתון (2:32:38 שע'). שיאיה האישיים: 5000  מ' – 14:29.11 (בעת זכייה בגביע אירופה 2004, תשיעית בכל הזמנים), 10,000 מ' – 30:01.09 (בעת זכייה באליפות אירופה 2002, שישית בכל הזמנים), מרתון – 2:15:25 (לונדון 2003). במרתון מחזיקה רדקליף  גם בהישג השני בכל הזמנים (2:17:18, שיקגו 2002) והשלישי 2:17:42 (לונדון 2005). ההישג הטוב של אישה אחרת הוא 2:18:20 של ליליה שובוחובה מרוסיה (2:18:20, שיקגו 2011). רדקליף הוכתרה כאלופת עולם בחצי מרתון  (2000, 2001, 2003) וגם במרתון (2005). הייתה גם אלופת העולם במרוצי שדה (2001, 2002).

על המסלול היא נוצחה במרוצי אליפות על ידי רצות בעלות יכולת סיום טובה ממנה. הרקורד שלה באליפות העולם על מסלול: 1993 – שביעת ב-3000 מ' (8:40.40 ד'), 1995 – חמישית ב-5000 מ' (14:57.02), 1997 – רביעית ב-5000 מ' (15:01.74), 1999 – שנייה ב-10,000 (30:27.13), 2001 – רביעית ב-10,000 (31:51.06).

רדקליף רצה לראשונה מרתון בשנת 2002 ולשיאה הגיעה שנה אחר כך. כישלונה במרתון האולימפי אתונה 2004 נבע מפציעה וגם מתנאי החום הקשים בהם התקשתה לתפקד.

החל משנת 2014 ירשם על שמה של רדקליף שיא עולם נוסף במרתון, מאחר שלרשימת המקצועות בהם מוכרים שיאים (חוק 261) נוספה הערה:

Note: Except Race Walking competitions, IAAF shall keep two World Records for women in Road Races: a World Record for performance achieved in mixed gender races and a World Record for performance achieved in single gender races.

במרתון לונדון 2003 שם קבעה רדקליף את ה-2:15:25 היו מושכים גברים ולכן הוא יחשב למרוץ מעורב (mixed) אך במרתון לונדון 2005 לא היו לרדקליף גברים מושכים ולכן ה-2:17:42 יקבל סטטוס של שיא מרתון במרוץ על טהרת הנשים (הנשים הבכירות הוזנקו במרוץ לפני הגברים ולפיכך הוא לא נחשב למירוץ מעורב).

בין הגברים המחזיקים כיום בשיאים עולמיים הבולט ביותר שאין לו מדליה אולימפית הוא הקנייתי דניאל קומן המחזיק בשיא בריצה הלא אולימפית ל-3000 מטרים  (7:20.67 ב-1996) בשיא ב-3000 מ' באולם (7:24.90 ב-1998) ובהישג השיא בריצת 2 מייל (7:58.61 ב-1997, היחיד שירד מ-8 דקות במרחק זה בו אין שיא עולם רשמי החל משנת 1977). קומן  (שנת הלידה הרשומה שלו היא 1976 אך יש הטוענים כי נולד שלוש שנים קודם לכן) לא נבחר לייצג את קניה במשחקים האולימפיים של  אטלנטה 1996 וסידני 2000. הוא קבע מיד אחרי משחקי אטלנטה 1996 את הישג השנה ב-5000 (12:45.09 בציריך) וב-1997 קבע שיא עולם (12:39.74)  וגם זכה באליפות העולם. במקרה שלו העובדה שלא זכה במדליה נובעת משלוש סיבות: א) מאחר שלקניה הרבה רצים טובים, תהליך  בחירת הנציגים הוא  קשה ומותיר מחוץ לנבחרת רצים שהיו יכולים לייצג כל מדינה אחרת; ב) המרחק בו היה הטוב ביותר (3000 מטר) אינו אולימפי; ג) תקופת שיא הכושר שלו הייתה קצרה יחסית: ב-1999 היה רק חמישי באליפות העולם ב-5000 מ'.

יש כמובן גם אלופים אולימפיים שלא התקרבו כלל לשיאי העולם מה שבעיני רבים "מוריד מערכם". כיום הבולט ביותר בין אלה הוא הבריטי מו פארח,  אלוף לונדון 2012 בריצות ל-5000 ו-10,000 מ' ואפשר להזכיר בקטגוריה זו גם את אלברטו קובה, שזכה שלוש שנים ברציפות בריצת אליפות ב-10,000 מטרים: 1982 – אליפות אירופה, 1983 – אליפות העולם, 1984 – משחקים אולימפיים. שיאו האישי רק  27:37.59 בעוד שיא העולם  מ- 1978 עד 1984 עמד על 27:22.4 (הנרי רונו) וב- 1984 קבע כאמור פרננדו ממדה 27:13.81.

לחצו כאן לקריאת המאמר: מנצחים אולימפיים שלא התקרבו לשיאי עולם

יש לך שאלה למומחים של המרכז האקדמי לוינסקי-וינגייט (קמפוס וינגייט)? אין צורך להתבייש, רק ללחוץ כאן.