בר-אור

ד"ר עודד בר-אור ז"ל (1937 – 2005) היה רופא וחוקר שניהל את מחלקת המחקר של מכון וינגייט החל משנת 1969 והיה מרצה במכללת וינגייט. בשנות השמונים עבר לקנדה והיה מדען בעל שם עולם בתחום הפיסיולוגיה של המאמץ. בין היתר היה בין מפתחי "המבחן האנאירובי של וינגייט" שנחשב עד היום לאחד המבחנים החשובים להערכת יכולת אנאירובית. מבין נושאי המחקר שלו: השוואת התגובות למאמץ של ילדים מול מבוגרים, איתור מחלות של ילדים באמצעות מבחני מאמץ, ויסות חום במאמץ, והשפעת הפעילות הגופנית על חולי אסטמה.

בתחילת שנות השבעים נתבקש על –ידי ענף אימון גופני בצה"ל לבצע מחקר לצורך פיתוח בוחן כושר לחילי צה"ל. המחקר היה בן שני שלבים:

בשלב הראשון היה צריך להחליט איזה מבחן סבולת ייכלל בין מרכיבי המבחן. בר-אור מצא כי הריצות ל – 1000, 2000 ו – 3000 מטרים מתאימות באותה המידה והחליט להמליץ על ריצת 2000.

בשלב השני נבדקה המהימנות של מרכיבי המבחן ונבחרו חמישה מרכיבים נוספים שנמצאו כמהימנים: ריצת 100 מ', קפיצה לרוחק מהמקום, עליה משכיבה לישיבה ב – 30 ש', "סמוך-קום" בדקה ועליות מתח.

בר-אור לא היה מעורב בקביעת הניקוד לבוחן. את המבחן היו צריכים החילים לבצע בבגדי עבודה ונעלים צבאיות. המבחן הזה היה בתוקף בין השנים 1973 – 1976 בלבד. מאוחר יותר קוצצו ממנו שלושה מרכיבים (100, רוחק, סמוך קום) , בשלב מאוחר יותר הוחלף מבחן הבטן במבחן אחר ומבחן עליות המתח הוחלף במבחן שכיבות סמיכה.

יש לך שאלה למומחים של המרכז האקדמי לוינסקי-וינגייט (קמפוס וינגייט)? אין צורך להתבייש, רק ללחוץ כאן.