שם השואל: עומר פרבר | הקטגוריה: פיסיולוגיה | תאריך: 07/04/2015

אחוז אירובי בריצת 2000 מ'

השאלה:

מהם התהליכים הפיזיולוגים שמתרחשים בגופינו במהלך ריצת ה2000? 

התשובה:

אחוז תהליכים אירוביים בריצת 2000 מ'

השיא העולמי לגברים בריצת 2000 מטרים הוא 4:44.79 דקות (נקבע על ידי הישאם אל גרוז' ממרוקו בשנת 1999). השיא העולמי לנשים הוא 5:23.36 דקות ונקבע על ידי סוניה אוסאליבן מאירלנד בשנת 1994.

 בריצה זו הרצים ממצים את מלוא יכולתם האירובית ומגיעים לצריכת חמצן מרבית. בריצות הנמשכות מעל 10 – 15 דקות, הרצים כבר לא יכולים להגיע לצריכת חמצן מרבית ורצים באחוזים הולכים ויורדים ממנה, ככל שעולה המרחק. בריצת 5000 מטרים הרצים הבכירים עדיין רצים קרוב  מאד למהירות בה הם רצים בעת שהם מגיעים לצריכת החמצן המרבית אך בריצת המרתון האחוז הזה כבר יורד ל-75 – 85% מהצריכה המרבית.  אמנם  רוב ה-ATP  הנדרש להשלמת ריצת 2000 מ', נוצר בתהליך האירובי, חלק ממנו נוצר בתהליכים אנאירוביים. בספרות מופיעים ערכים שונים לגבי  התרומה היחסית של התהליכים האירוביים  והאנארוביים במרחקי הריצה השונים. לפי מקור אחד בריצת 1500 מ' התרומה של המערכת האירובית מגיעה ל-55% ואילו בריצת 5000 מ' היא מגיעה כבר ל-80%.  הערכות אחרות מדברות על תרומה גדולה יותר של המערכת האירובית.   Spencer   ו-Gastin  (2001) טוענים שכבר בריצת 1500 מ' היא מגיעה ל-84%.

כדי להעביר את כמות החמצן המרבית לשרירים צריכות מערכות הדם והנשימה להגביר את תפקודן, יחסית למצב מנוחה: יותר אוויר צריך להיכנס לריאות והלב צריך להזרים כמויות גדולות יותר של דם אל הריאות והשרירים.  קל להבחין בעליית הדופק אך גם נפח הדם המוזרם בכל פעימה של הלב (נפח הפעימה), עולה.

  שים לב כי כאשר קבע אל גרוז'  את השיא העולמי בריצת 2000 מ', הקצב הממוצע שלו היה כ-57 שניות לכל 400 מ'!  כל הגברת קצב במהלך הריצה דורש שימוש מוגבר במקורות אנאירוביים. זמניו לכל 400 מ' בעת קביעת השיא היו:  56.7 שניות , 58.3 ש', 57.2 ש', 57.4 ש',  55.2 ש'.

יש לך שאלה למומחים של המרכז האקדמי לוינסקי-וינגייט (קמפוס וינגייט)? אין צורך להתבייש, רק ללחוץ כאן.