שם השואל: שם בדוי | הקטגוריה: אתלטיקה | תאריך: 13/03/2018

7.7 בריצת 60 מטר בגיל 13.5

השאלה:

בריצות קצרות, כמה השפעה יש למדידה (ידנית או אוטומטית) ובאיזה כיוון משפיעה שיטת המדידה על התוצאה?

האם זינוק נמוך ועבודה עם מאמן מומחה באמת יגרמו לשיפור ההישג?

מדובר בילד בגיל 13.5 שקבע הישג של 7.7 שניות בריצת 60 מטר מזינוק גבוה ואין לו שום ניסיון קודם בריצה. 

התשובה:

יש מספר גורמים המשפיעים על ההישג בריצת 60 מטר:

המשטח עליו מתקיימת המדידה (דשא, אספלט, מסלול סינתטי, מסלול כורכר...). כמובן שהמשטח צריך להיות ללא שיפוע ואם המסלול הוא בירידה אין למדידה שום משמעות. נתקלתי גם במקרים שמרחק הריצה לא נמדד כראוי או שלא הייתה הקפדה על כך שהרצים יעמדו בזינוק מאחורי קו הזינוק.

הציוד העומד לרשות הרץ – בגדים נוחים ונעליים סמורות (ספייקס) המתאימות לסוג המשטח עשויים לתרום להישג.

מצבו הגופני של הרץ – במידה שהרץ עייף, פצוע או שהוא לא התחמם כראוי למבחן התוצאה עלולה להיפגע.

תחרות – יש רצים המצליחים למצות את יכולתם רק כאשר הם מתחרים ברצים אחרים.

מהירות הרוח וכיוונה. בריצות קצרות יש השפעה גדולה למהירות הרוח. רוח  חזקה בגב יכולה לעזור לרץ לקזז כמה עשיריות מהזמן בעוד רוח נגדית חזקה עלולה  להוסיף כמה עשיריות לזמן.

שיטת ההזנקה. לפי חוקת האתלטיקה הרצים צריכים לבצע זינוק נמוך ולהשתמש באדני זינוק. המזניק צריך להיות מיומן הן בפעולת ההזנקה והן בזיהוי פסילות בזינוק.

מיומנות המודד. מעבר לשיטות המדידה  שיפורטו בהמשך, חשוב שמודד הזמנים יהיה מיומן במדידות.  נתקלתי לא פעם במודדים לא מיומנים ששגיאות המדידה שלהם היו של  1.5 שניות ומעלה והם כלל לא היו מודעים לכך.

שיטות המדידה –  בחוקת האתלטיקה מתוארות רק שתי שיטות מדידה הרלוונטיות לריצות קצרות: מדידה ידנית ומדידה אוטומטית. שיטה שלישית המוזכרת בחוקת האתלטיקה – מדידה באמצעות מערכת משדרים (שבבים אלקטרוניים, צ'יפים) מותרת רק במירוצי כבישים. לעומת זאת מדידות זמנים  הנערכות במסגרות אחרות מתבצעות בדרכים שונות ומשונות ולפעמים מתקבלות מהן תוצאות אבסורדיות. במדידה ידנית השופטים עומדים בהמשך לקו הגמר. הם מפעילים את השעון  כאשר הם מבחינים בהבזק או בעשן העולה מאקדחו של המזניק ועוצרים את השעון כאשר חלק כלשהו של  הגו חוצה את קו הגמר (מיקומם של הרגליים, הידיים, הצוואר והראש לא נחשב). אם לדוגמה, אין הזנקה והזמנאי מפעיל את השעון כאשר הוא מבחין בתזוזה הראשונה של הרץ, הזמן של הרץ לא כולל את זמן התגובה להזנקה וזה עשוי להיות רווח של כשתי עשיריות. במדידה אוטומטית אקדח המזניק הוא שמפעיל את השעון והזמן בסיום נקבע באמצעות צילום גמר המסוגל להגיע לרמת דיוק של אלפיות השנייה.  במדיה ידנית מעגלים את התוצאה לעשיריות השנייה. העיגול מתבצע כלפי מעלה במידה שספרת המאיות אינה אפס. לדוגמה: זמן של 7.71 שניות יירשם כ-7.8 שניות בעוד זמן של 7.70 שניות יירשם כ-7.7 שניות. במדידה אוטומטית יירשם הזמן בדיוק של מאיות השנייה. זמן שנמדד כ-7.71 יירשם כ-7.71 וזמן שנמדד כ-7.70 יירשם כ-7.70.

מדידה אוטומטית מוסיפה כמה עשיריות לזמן. בדרך כלל בין 2 ל-3 עשיריות השנייה אבל נתקלתי גם המקרים שהיו הבדלים של 7 עשיריות השנייה בין המדידות ותמיד הזמן האוטומטי יהיה איטי יותר, חוץ מבמקרים נדירים בהם הזמנאיהפעיל את השעון לפני מתן אות הזינוק או שהוא "נרדם" בסיום ועצר את השעון אחרי שהרץ חצה את קו הגמר. חשוב לציין כי בעבר היו שיטות שונות למדידה אוטומטית ולכןממוצע ההפרשים בין המדידות האוטומטית והידניותבאותן תחרויות בהן השתמשובשתיהן במקביל ,היה שונה. לדוגמה: במשחקים האולימפיים הלסינקי 1952 הזמן הידני הממוצע של שישה הרצים בגמר ריצת 100 מ' גברים היה 10.43 והממוצע של הזמן האוטומטי היה 10.84, כלומר הבדל של למעלה מ-4 עשיריות השנייה. לעומת זאת במשחקימלבורן 1956 הזמן הידני הממוצע היה 10.60 וממוצע הזמנים האוטומטי באותו גמר של ריצת 100 מטר היה 10.78 שניות, כלומר פחות משתי שניות הבדל. מממוצע הזמנים הידניים בהלסינקי היה מהיר יותר מאשר במלבורן וממוצע הזמנים האוטומטי היה מהיר יותר במלבורן 1956 מאשר בהלסינקי 1952...

הישג של 7.7 שניות בריצת 60 מטר בגיל 13.5 הוא בהחלט הישג נאה, אפילו אם במדידה לא הקפידו על כל מה שמתואר בחוקת האתלטיקה.

יש לך שאלה למומחים של המרכז האקדמי לוינסקי-וינגייט (קמפוס וינגייט)? אין צורך להתבייש, רק ללחוץ כאן.