נשימה וסגנון בריצה

לא פעם אנו שומעים עצות מ"מביני דבר" כי צריך ללמד את הרצים אייך לנשום נכון ובזמן הריצה צריך להתרכז בתדירות הנשימה ועומקה. עצה שכיחה נוספת היא להתרכז בסגנון הריצה.

במחקר שביצעה קבוצת חוקרים גרמנית והתפרסם במגזין Journal of sports sciences.

התבקשו 24 רצים מאומנים (ממוצע שיאים אישיים ב – 10 ק"מ – 36:27 ד') לבצע שלוש ריצות של 10 דקות בקצב בו הגיעו ל – 75% מצריכת החמצן המרבית שלהם. בריצה אחת הם התבקשו לחשוב על קצב הנשימה, בריצה אחרת על סגנון הריצה ובריצה נוספת על הסביבה בה רצו. התברר כי כאשר הרצים התרכזו בדברים שמחוץ לגופם (הסביבה) יעילות הריצה הייתה הטובה ביותר, כלומר צריכת החמצן באותו קצב הייתה הנמוכה ביותר. היעילות הגרועה ביותר הייתה כאשר הם התבקשו להתרכז בנשימה. בזמן שהתרכזו בנשימה הרצים הורידו את תדירותה ולקחו שאיפות עמוקות יותר וזה הביא לעליה בצריכת החמצן ללא שנוי במהירות הריצה, כלומר, ירידה ביעילות. לאור הממצאים האלה עולה כי טוב יעשו המורים אם יפתחו את יכולת הריצה של תלמידיהם בלי לתת את הדעת על סגנון ונשימה. שיפור בסגנון דורש עבודה מאד ממושכת, הרבה ממה שניתן להשיג בשיעורי חינוך גופני.

יש לך שאלה למומחים של המכללה האקדמית בוינגייט? אין צורך להתבייש, רק ללחוץ כאן.