פעילות גופנית והערכה עצמית

ה"עצמי" הוא מושג מורכב והיררכי. כלומר הוא רב ממדים, כמו למשל הממד הרגשי, הממד החברתי, הממד המוסרי וכד'. לכל ממד יש תת תחומים, כמו למשל בממד הקוגניטיבי יש תפישת היכולת הגופנית, הבנת התנועה, יכולת לקבל החלטות נכונות תחת מצבים מעוררי לחץ ועוד. דוגמא אחת להמחשת המורכבות של קשר זה: בספרות המחקר נמצאו ממצאים סותרים לגבי מידת התרומה ו/או הקשר שבין פעילות גופנית לבין דימוי הגוף שיש לפרט על עצמו. לא ניתן לקבוע באופן גורף כי כל פעילות תשפר את ה"הערכה העצמית" בכללותה. יתכן שממד מסוים או תת תחום ישתפרו. לעיתים יקרה גם ההיפך. לדוגמא, אם הפרט יוצא לפעילות מתוך לחץ ולא מתוך בחירה, רצון ו/או הנאה, הוא עשוי להתייאש מן המאמץ וההתמדה הכרוכים בפעילות, לפרוש ולא לנסות שוב. גורמים שעשויים להעלות את הסיכויים להעלאת ה"הערכה העצמית" הם ההקשר החברתי של הפעילות (לדוגמא, אם הסביבה הקרובה של הפרט מעודדת ומעריכה פעילות גופנית), מידת החשיבות שמייחס הפרט לפעילות (לדוגמא, אם הפרט בעל מודעות גבוהה לחשיבות הפעילות ותרומתה לבריאותו), תכונת ההישגיות של הפרט ועוד. בהתקיים תנאים אלה גדלים הסיכויים שהפרט יהיה גאה בהישגיו, בהתמדתו, בשיפור יכולתו ועל כן תגדל הערכתו העצמית.

ד"ר סימה זך

---

יש לך שאלה למומחים של המרכז האקדמי לוינסקי-וינגייט (קמפוס וינגייט)? אין צורך להתבייש, רק ללחוץ כאן.