טבלאות ניקוד וציונים

המורים לחינוך-גופני צריכים לעודד את כל תלמידיהם להתקדם ללא קשר לרמתם ההתחלתית. אולי אפילו צריך לתת עידוד מיוחד לתלמידים בעלי הישגים חלשים. לדוגמה: בטבלה המורחבת של "אות הכושר והספורט" שהיה נהוג עד לפני מספר שנים בבתי-הספר בישראל (למעשה, הוא עדיין לא בוטל) ניתן לתלמיד כתה ח' שסיים ריצת 2000 בזמן של 14:44 דקות ציון של 30 נקודות מתוך 100. יתכן שאותו תלמיד סובל מעודף משקל אבל התאמן ברצינות למבחן ושיפר את הישגו באופן משמעותי. אין שום הגיון מקצועי לתת לו ציון של 30 נקודות במבחן. במקום זאת, המורה צריך לעשות מעקב אחרי התקדמותו של התלמיד ולהעריך אותו הן לפי האיכות האובייקטיבית של ההישג והן לפי מידת ההתקדמות שלו. שיפוט זה, שהוא סובייקטיבי בחלקו, משרת את המטרה החינוכית הרבה יותר טוב מאשר השיפוט האובייקטיבי. אתן כאן דוגמה אמיתית של תלמיד עם עודף משקל שקבע בכתה ז' הישג של 16:01 דקות בריצת 2000. בכתה ט' שיפר את הישגו ל – 13:06 ובכתה יב' הגיע ל – 10:44 דקות. לו היו מתבססים על טבלאות "אות הכושר והספורט" לכתות השונות ציוניו היו: 31, 38 ו – 49, בהתאמה. לעומתו, תלמיד אחר באותה שכבה קבע בכתה ח' הישג של 8:22 דקות ובכתה יב' 10:15. למרות שהישגו של התלמיד השני בכתה יב' טוב מהישגו של הראשון הרי שהנסיגה הגדולה ביכולתו צריכה לעורר סימני דאגה וההערכה אותה יש לתת לו צריכה לקחת זאת בחשבון. טבלאות ניקוד במבחני כושר צריכות לשמש כגורם מוטיבציוני חיובי ובוודאי שלא להוות גורם להקטנת הרצון של הנבחנים לשפר את הישגם.