שם השואל: יאיר אלון | הקטגוריה: תקשורת ושפה | תאריך: 17/07/2015

צפייה של המונים במשחקי ספורט

השאלה:

שלום רב,

הייתי מעוניין לדעת מה ההבדל בין הצופים במשחקים האולימפיים ביוון או באמפיתאטרון הרומי לבין האוהדים שאנו רואים מאז המאה ה-20 ועד ימינו? שמעתי לא פעם על כך שאנו חוזים ב-80-70  השנים האחרונות בתופעה חדשה - "ספורט ההמונים", בו הרוב לא בהכרח עוסקים בספורט אלא צופים בספורט. יש שימוש של הפוליטיקאים בספורט כאמצעי תעמולה וניתן להשוות את התנהגות האוהדים לפולחן דתי והספורטאים זוכים למעמד מיוחד. למיטב ידיעתי כבר בתקופות העתיקות, למשחקים האולימפים היה אופי פולחני, היו עשרות אלפי צופים והקיסרים הרומים השתמשו בקרבות הגלדיאטורים לחזק את מעמדם הפוליטי.

תודה מראש.

התשובה:

התופעה של ספורט ההמונים היא תופעה טיפוסית של  העידן המודרני המתאפיינת בכך שהספורט אינו רק נחלת העוסקים בו אלא גם חלק מתרבות ההמונים שצופים בו.

עם זאת מנקודת מבט היסטורית זו אינה תופעה חדשה וספורט המונים (דהיינו צפייה של המונים במופעי ספורט) היה קיים  גם ביוון העתיקה וברומא –רק שההדגשים היו מעט שונים:

ביוון העתיקה  ספורט ההמונים התבטא בעיקר בצפייה המשחקים הפאן-הלניים (באולימפיה, דלפי, נימאה ואסטמוס) שהיו מקומות מקודשים לאלים . בעוד שהספורט  המודרני עצמו מכיל בתוכו תופעות בעלות אופי פולחני-דתי  כלפי הקבוצה המהווה את מושא ההערצה,  הספורט ביוון היה אמצעי לפולחן דתי והתקיים כחלק מריטואל דתי המכוון לאלים (ולא לספורטאים הגם שהמנצחים היו נערצים לא אחת כאלים). הצופה היווני  חש תחושה של זהות קולקטיבית יוונית במשחקים שהיו מיועדים רק לאזרחים יווניים אך  מכיוון שהתחרויות היו אישיות בלבד  היה חסר המימד של ההזדהות עם קבוצה או עם המדינה המאפיינת מאוד את הספורט המודרני. האזרח היווני בניגוד לצופה הספורט המודרני היה גם בעל מיומנות גבוהה בענפים שבהם הוא צופה, שכן הם היו חלק מרכזי בחינוכו.

ברומי העתיקה ספורט ההמונים התבטא בעיקר בספורט הדמים ובמרוצי המרכבות. ספורט הדמים של משחקי הגלדיאטורים הוא "ספורט" רק במובן התחרותי שקיים בו אך הוא חסר לחלוטין את הערך הערכי של תרבות הגוף. הוא שימש לבידור שריגש את הצופים וככלי פוליטי של הקיסרים שהיווה תחליף לאובדן הכוח הפוליטי של ההמון. השימוש בספורט כאמצעי פוליטי של השליט רווח מאוד בעידן המודרני ובמובן זה מדובר על תופעה דומה.

כמו ביוון היה  חסר בספורט הגלדיאטורים  הזדהות קבוצתית או לאומית  והריגוש נבע מהאירוע יותר מעצם ההזדהות עם המנצחים. זה היה דומה יותר ל"ריאליטי" המודרני  המתקיים בזירה ולא על מסך הטלוויזיה –מאשר לתחרות ספורט בת זמננו.

דמיון רב יותר לספורט ההמונים של ימינו  ניתן למצוא במרוצי המרכבות ברומי ובעיקר בביזנטיון –שבה  ענף זה נחשב מאוד פופולרי. הקהל היה מחלק לסיעות אוהדים שזוהו על פי צבעים (כחול ירוק אדום לבן) והאלימות שבין האוהדים הייתה מאוד דומה לאלימות בין אוהדים בתקופה המודרנית. בדומה לימינו גם היום אנו לא תמיד מבינים מהם המניעים להזדהות עם צבע כזה או אחר.

יש לך שאלה למומחים של המרכז האקדמי לוינסקי-וינגייט (קמפוס וינגייט)? אין צורך להתבייש, רק ללחוץ כאן.