ד"ר דיאנה איסן | כושר גופני | 24/04/2016

חוסר פעילות גופנית, השמנת יתר והקשר להתפתחות מיומנויות מוטוריות בקרב ילדים

ד"ר איסן ספורטה דיאנה

 

 

 

 

 

 

 

 

 

סקר כללי:

סקר משרד הבריאות מאוקטובר 2004 (דר" דורית ניצן- קלוסקי) , מגלה ש-18.5% מבני הנוער בישראל  בגילאים 18-12 סובלים מעודף משקל או מבעיית השמנה בדרגות שונות.

דו"ח 0ECD (2010) המתייחס לבעיית ההשמנה העולמית מגלה שבישראל למעלה  מ-20% מהילדים בגיל 6 סובלים מעודף משקל.

נתוני המועצה לשלום הילד ב-2014 מגלים שאחד מכל שלושה ילדים בארץ סובל מסוג כלשהו של השמנת יתר.

כמות הילדים הסובלים מעודף משקל בארץ כמעט הכפילה עצמה במשך עשור זה (מ18.5% ל 33%).

חשוב לציין שיש הבחנה בין דרגות שונות של השמנת יתר לפי מדידת BMI ילדים (ולא לפי BMI מבוגרים). הנתונים מתייחסים לכל סוג של השמנת יתר מדרגה קלה ביותר ועד לחמורה ביותר.

הסיבות העיקריות לכך :

• שינויים בהרגלי האכילה, באיכות ובכמות המזון שהילדים צורכים.

• חוסר תנועה ופעילות גופנית.

מחקרים מלמדים כי עד היום הדגש העיקרי  הושם על בעיית הרגלי האכילה. תעשיית המזון הדיאטטי וכמות הדיאטות הנרחבת המוצעות בימים אלו בשוק הן הוכחה לכך.

בשנים האחרונות תופעת חוסר התנועה הפכה למוקד המעניין  את החוקרים ורבים מהם נעזרים  בעובדה זו על מנת להבין את התופעה.

במאמר זה אעסוק בהיבט התנועתי או ליתר דיוק בשינוי הרגלי התנועה של הילדים.

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

הגדרות

על מנת להבין את השינויים בהרגלי התנועה חשוב להגדיר מה היא פעילות גופנית ולהתייחס לסוגיה השונים. כיום מבדילים בין שלוש דרגות של פעילות גופנית:

1. חוסר/ אי פעילות גופנית (sedentary life \sedentariness) מצב שבו הוצאת האנרגיה משתווה להוצאת האנרגיה במצב מנוחה כמו בעת צפייה בטלוויזיה, קריאה, נהיגה, עבודה אל מול המחשב או אכילה.

2. פעילות גופנית תנועה שהגוף מיצר תוך התכווצות שרירים וגורמת להוצאת אנרגיה גדולה יותר מהוצאת האנרגיה במצב מנוחה. אפשר להגדיר פעילות גופנית כתנועה המתבצעת בחיי היום יום והיא קשורה לעבודה, לפנאי או לכל פעילות שבשגרה. כמו למשל גינון, ניקיונות בית, ביקור במוזיאון, הליכה ברגל או רכיבה על אופניים ללא מאמץ יתר.

3. פעילות גופנית ספורטיבית מוגדרת כפעילות הדורשת מאמץ בעוצמה גדולה מזו של פעילות גופנית. זוהי פעילות ספציפית הדורשת הכנה, התארגנות (זמן מוגדר, ציוד ולבוש מתאים לפעילות) ומכילה חוקים ספציפיים עם דגש על עוצמת המאמץ, למשל ריצה תוך כדי שמירה על דופק מטרה (B. Hansel Le syndrome metabolique 2013)

חשוב לציין שפעילות גופנית בסיסית בקרב ילדים מפתחת את המיומנויות המוטוריות הבסיסיות (כדוגמת ריצה, קפיצה, זריקה) את סוגי הכוח השונים (שיווי משקל סטטי ודינמי, כוח דחיפה, כוח בלימה, כוח ספיגה) ומשפרת את יכולות ההתמצאות במרחב (כיוונים, רמות גובה, יחס במרחב, מסלולי תנועה). למעשה, כל אותם המרכיבים הדרושים לילד בתפקוד מרבי בפעילות  גופנית ספורטיבית.

כיום ידוע שאחד הגורמים העיקריים בהשמנת יתר אצל ילדים הוא חוסר/אי בפעילות גופנית. בעבר הילדים היו מבלים שעות רבות במשחקי רחוב וחצר, עוסקים בפעילות גופנית חופשית. לעומת זאת כיום, הילד מבלה את מרבית זמנו מול הטלוויזיה והמחשב ללא תנועה. הפרדוקס הוא שטבעו של הילד הוא לנוע. ילד קטן אוהב לרוץ, לטפס, לזחול וכדומה,  ואילו אנחנו ההורים מדכאים את היצרים הטבעיים מסיבות שונות (נוחיות ההורים, ביטחון).

ילדים מגיעים למערכת החינוך ולשיעורי חינוך גופני מצוידים ברקע מוטורי דל. המיומנויות המוטוריות הבסיסיות שלהם פחות מפותחות בגלל חוסר התנועה ומשקלם במקרים רבים  גבוה מה-BMI הממוצע לגילם כתוצאה מתזונה לא מאוזנת ובעיקר מחוסר תנועה מגיל צעיר.

בשיעורי חינוך גופני הילדים מתבקשים לעסוק בפעילות גופנית ספורטיבית (כדורגל, כדורסל, אתלטיקה, התעמלות). פעילות זו דורשת לרוב שליטה במיומנויות מוטוריות, מיומנויות שלא פותחו כראוי ולוקות מפאת חוסר התנסות בפעילות גופנית או חוסר/אי פעילות גופנית כלל.

אין ספק שפעילות גופנית ספורטיבית חשובה, אך ללא הבסיס "המתחבא" בפעילות גופנית לא ניתנת לילד אפשרות לתפקד וליהנות מפעילות גופנית ספורטיבית.

על פי מחקריו של B. Hansel ילדים כיום נמצאים במרבית זמנם בחוסר/אי פעילות גופנית. דגש על מעבר לביצוע פעילויות גופניות בשגרה היומיומית יכול לסייע במאבק בהשמנת יתר בקרב הילדים. 

על חשיבותה של התנועה והפעילות הגופנית מצביעים מספר מחקרים.

1990 ,F. Bellisle

המחקר שנעשה על קבוצה של 339 ילדים בני 7 עד 12, חלקם ילדים רזים, חלקם ילדים בעלי משקל תקין, חלקם ילדים בעלי עודף משקל מדרגה 1, 2,ו-3 וילדים בעלי עודף משקל בדרגה 4 (Obesity), מראה שכמות האוכל איננה המרכיב המשפיע ביותר על עלייה במשקל, אלא השעות שבהן הילדים אוכלים. ילדים בעלי עודף משקל אוכלים את רוב מזונם בשעות אחר הצהריים ובערב (בשעות בהן הם פחות פעילים, כשהמטבוליזם מאופיין ברמתו הנמוכה), לעומת ילדים בעלי משקל תקין המקפידים על ארוחות בוקר וצהריים (בשעות שהם פעילים הרבה יותר  וכשהמטבוליזם מאופיין ברמתו הגבוהה) ואוכלים מעט בערב. 

ב-2004 T.Churchו- T. Mitchell  ערכו מחקר בארצות הברית על חשיבותה של הפעילות הגופנית לעומת הפעילות הגופנית הספורטיבית בקרב 464 נשים בממוצע גיל 57 עם רקע דל בפעילות גופנית. 

הנשים הגיעו למרכז ספורט בו הן חולקו לשלוש  קבוצות העוסקות בפעילות על מסילה ועל אופניים. קבוצה ראשונה במשך 75 דקות, קבוצה שנייה במשך 150 דקות, קבוצה שלישית במשך 225 דקות בשבוע וקבוצת בקרה שלא השתתפה בפעילות גופנית. המחקר נערך כחצי שנה.

התוצאות היו מפתיעות:

הקבוצה שהתעמלה כ-75 דקות בשבוע (בשלושה עד ארבעה אימונים) בפעילות השווה ל-15 דקות, חמש פעמים בשבוע, ירדה במשקל בצורה המשמעותית ביותר.

הנבדקות בקבוצה של הפעילות המאומצת (כ-225 דקות בשבוע) לא ירדה יותר בהשוואה לקבוצה ראשונה שפעלה כ-75 דקות וחלק ניכר מהנבדקות עלו במשקל.

ההבדל המשמעותי ביותר נראה בערכים השונים כמו לחץ דם, רמות הסוכר בדם וירידה בהיקפים השונים (שומן בטני, ירכיים וכדומה) לטובת הקבוצה של פעילות מאומצת.

החוקרים התייחסו למה שמגדירים כיום כ"תופעת הפיצוי". הם מסבירים שהגוף שלנו מזהה אימונים בעוצמות  מרביות כסכנה קיומית ומגיב בפיצוי במזון (דבר שיכול להסביר את העלייה במשקל לקבוצה עם פעילות מאומצת), ובהפחתת פעילות גופנית יום יומית.

S. Gortmaker בא לחזק את הטענה. במחקר שערך ב-2010  במשחקייה ליד מסעדות Mc Donald's . תוצאות המחקר הראו שילדים המשחקים כחצי שעה לפני ארוחה עשויים לאכול בין 500 ל-1000 קלוריות יותר בארוחה, לעומת הילדים שנגשים לארוחה מבלי לשחק במשחקייה! הפעילות מזוהה כפעילות מאומצת והגוף מפצה על כך בצריכה נוספת של קלוריות.

במחקר שנערך בקרב 538 ילדים מבית ספר יסודי במשך שנה וחצי מגלה שילדים העוסקים בפעילות גופנית אוכלים בממוצע כ-100 קלוריות יותר לאחר הפעילות.

מחקר נוסף שנערך על ידי חוקרים מבית הספר לרפואה באמסטרדם ב-2010 בא לחזק את הרעיון של "תופעת הפיצוי".

החוקרים בדקו את רמת הפעילות הגופנית בקרב 206 ילדים בגילאים 7 עד 11 לאחר שעות בית הספר. הילדים השתייכו לבתי ספר שונים . בבית הספר הראשון הילדים קיבלו שיעורי חינוך גופני כשעה וחצי בשבוע. בבית הספר השני הילדים קיבלו שיעורי חינוך גופני כשעתיים וארבעים דקות בשבוע. בבית הספר השלישי הילדים קיבלו שיעורי חינוך גופני כתשע שעות ועשרים דקות בשבוע. אחרי שעות בית הספר הוצמד לכל ילד  מכשיר אקטיגרף הבודק כמות ועצימות תנועה.

נמצא שהילדים אשר השתתפו בכיתות עם מספר רב ביותר של שעות  שיעורי חינוך גופני היו הילדים הפחות פעילים בשעות  הפנאי לאחר בית הספר.

לפי החוקרים הגוף מזהה את הפעילות האינטנסיבית כסכנה וחוסך בתנועה בשעות הפנאי.

מתוך הממצאים לעיל נתן להסיק כי:

א. שיעורי חינוך גופני בבתי הספר אינם מספקים פיתרון חלופי לתנועה החסרה לכלל הילדים ולילדים בעלי עודף משקל בפרט.

ב. לילד בעל עודף משקל קשה להשתלב במסגרת בית הספר ולעיתים קרובות הפעילות לא מתאימה לצרכים שלו.

ג. קשה לשתף ילד בעל עודף משקל במשחקי כדור או בכל פעילות ספורטיבית אחרת היות שעודף המשקל מקשה עליו בכל המיומנויות (ריצה, קפיצה, זריזות זריקה ותפיסת כדור לדוגמא). לפיכך אותם ילדים ימנעו מכל פעילות גופנית, עובדה שתמנע מהם לפתח את המיומנויות הבסיסיות החשובות.

כמו כן, ילדים בעלי רקע מוטורי דל, אף הם מתקשים להשתלב במסגרת שיעורי חינוך גופני. הם זקוקים לפעילות המתאימה להם תוך החזרת הביטחון העצמי והרצון להשתתף בפעילות תנועתית.

B. Hansel מדגיש את חשיבותה של ההנאה בביצוע כל פעילות כתנאי הכרחי להתמדה בפעילות ולשיפור במצב הגופני.

המורה לחינוך גופני יכול להדגיש ולקדם את רצון הילדים לעסוק בפעילות גופנית בהנאה, את המודעות לחשיבות הפעילות הגופנית, ולשפר את המיומנויות השונות  של התלמידים תוך פעילות מגוונת שבמהלכה כל ילד ימצא את מקומו ויתקדם בהתאם ליכולתו.

חלק ממטרות הפעילות הן:

1. לפתח אצל הילד את המיומנויות הבסיסיות.

2. להגיע לפעילות גופנית מוגברת.

3. לגרום הנאה רבה מהפעילות.

4. להעלות את הביטחון העצמי.

דוגמא לפעילות המשפרת את התנועה ואת רכישת המיומנויות היא פעילות עם כדורים בגדלים שונים  שעשויים מחומרים שונים כמו ספוג, פלסטיק או עיתונים.

היתרון הבולט של כדור מעיתון הוא שניתן להתאים את גודל הכדור על פי הגילאים השונים ולפי יכולתו המוטורית של כל ילד.

לדוגמה, כדור מעיתון אינו מתגלגל למרחק רב, דבר המאפשר לילד לשלוט בכדור ולבצע רצף פעילות. הכדור אינו כבד, לא מאיים ולא גורם לפציעות מיותרות.

יחד עם זאת, הפעילות דורשת עבודה על מרכיבי הכוח השונים (וויסות כוח, כוח דחיפה, כוח ספיגה, כוח בלימה, שיווי משקל דינאמי וסטאטי), שיתרמו לילד לפעילות יומית וספורטיבית בחייו.

דוגמה נוספת לפעילות המשפרת את התנועה ואת רכישת המיומנויות תוך פעילות גופנית מוגברת היא פעילות עם חישוקים בגדלים ובחומרים שונים (פלסטיק בדרגות קשיחות שונות) הפעילות מדגישה  את ההתמצאות במרחב (כיוונים, רמות גובה, יחס במרחב, מסלולי תנועה) וגורמת לרצף בפעילות הגופנית ולהגברת התנועה.

בפעילות עם מקלות בגדלים שונים אפשר להתמקד על רצף ושטף בתנועה (זריזות, זמן תגובה, קואורדינציה) למעשה כל אותם המרכיבים הדרושים לילד בתפקוד תנועתי.

פעילויות מגוונות עם אביזרים קונבנציונליים ולא קונבנציונליים תגרום לילדים הנאה ותעלה את הביטחון העצמי.  

עם קצת מחשבה ניתן לתכנן אין סוף של תרגילים ומשחקים שיגרמו הנאה לתלמיד תוך פיתוח המיומנויות המוטוריות החשובות כל כך לפעילות ספורטיבית עתידית.

מקורות

1. Laban R., Modern Education Dance. Published by Macdonald And Evans.1975.
2. Bellisle F., Rolland Cachera M.F., Deheeger M. et al.,: Obesity and food intake in children. Evidence for a role of metabolic and\or behavioral daily rhythms. Appetite 1998, n11, p 111-118.
3. Waysfeld B., Le poids et le moi. Ed Armand Collin 2003. P93-96.
4. Department of Health of Israel Survey of Nitzan Klosky D., 2004.
5. Apfeldorfer G., Zermati JP., Dictature des regimes Attention! Ed Odile Jacob 2008.
6. Church T., Mitchel T., Zucker M., Move yourself. Published by John Wiley and son New Jersey 2008.
7. Hansel B., Perdez votre ventre. Ed Hachette 2013, p41- 44, p64-66, p111-115.
8. Waysfeld B., La peur de grossir. Ed Armand Collin 2013.
9. Clemenceau J.P., Delavier F., Fitness. Ed Vigot 2015.

---

יש לך שאלה למומחים של המרכז האקדמי לוינסקי-וינגייט (קמפוס וינגייט)? אין צורך להתבייש, רק ללחוץ כאן.