הרהורי לונדון: ניצחון אפס אפס

מאת: יורם אהרוני

הג'ודוקא הישראלי טומי ארנשנסקי ניצח בקרב הראשון שלו את יריבו מהולנד בהחלטת שופטים, בקרב בו לא צבר אף אחד מהמתמודדים ניקוד גם לאחר שלוש דקות של הארכה לקרב של 5 דקות. עם כל השמחה על ניצחונו של ארשנסקי, הרגשתי קצת לא נוח עם כך שהניצחון הושג מבלי שנצבר ניקוד בקרב. באותה מידה חשתי תסכול במשחקי מונטריאול 1976 כאשר הנציג הראשון של ישראל התחרויות הג'ודו, יונה מלניק, הודח לאחר קרב אחד, גם כן בהחלטת שופטים. אגב, כנראה שההחלטה בקרב של מלניק לא הייתה פה אחד. ראו בשידור כי השופט הראשי, לאחר שראה את החלטתו של אחד משופטי הצד, מביט גם לראות מה החליט שופט הצד השני. במידה שהחלטתו שלו הייתה זהה להחלטה של שופט אחד נוסף לא היה צריך כלל לראות מה החליט שופט הצד השני. מלניק סיפר אז כי צפה פעמים רבות בסרט הקרב ולא מצא שום צידוק להחלטה להעניק את הניצחון ליריבו מברזיל.

סוגיית הכרעת תיקו אינה פשוטה והחוקים בענפי ספורט רבים, משתנים עם השנים. נבחרת ישראל בכדורגל הודחה ברבע הגמר של משחקי מקסיקו סיטי 1968 לאחר שסיימה בתיקו 1:1 עם בולגריה. לפי התקנון דאז, לא הייתה הארכה וגם לא נבעטו פנדלים. בהתאם לתקנון האולימפי שהיה קיים אז, במקרה של תיקו משלב רבע הגמר ואילך, בוצעה הגרלה שקבעה את העולה לשלב הבא. נציג הועדה המארגנת כתב שני פתקים, שם אותם מקופלים בכובע שלו ושופט המשחק פתח את אחד הפתקים ובו היה כתוב כי בולגריה היא העולה לחצי הגמר. קיימת תיאוריית קונספירציה כי נציג הועדה המארגנת כתב על שני הפתקים – בולגריה...לאתלטית הבריטית דורותי אודם-טיילר היה חוסר המזל: במשחקי ברלין 1936 היא דורגה שנייה בקפיצה לגובה עם הישג של 1.60 מ'. הישג זהה לזה שקבעו איבוליה צ'אק מהונגריה ואלפרידה קון מגרמניה. לפי חוקת האתלטיקה הנוכחית, וגם זו שהייתה תקפה ב-1948 הייתה אודם-טיילר מוכרזת כמנצחת מאחר שהיא עברה 1.60 בניסיון ראשון בעוד שצ'אק עשתה בניסיון שני וקון בשלישי. לפי החוקה שהייתה בתוקף ב-1936, במקרה של תוצאה זהה באחד משלושת המקומות הראשונים, הוכרזו קפיצות הכרעה ולא בדקו כלל מספר פסילות בגובה האחרון או במהלך התחרות כולה. בקפיצות ההכרעה עברה צ'אק 1.62 מ' והוכרזה כמנצחת (אודם-טיילר וקון פסלו) ונקבעה קפיצת הכרעה נוספת, בגובה 1.60 מ' לקביעת הזוכה במדליית הכסף (אודם טיילר עברה וקון פסלה). אודם-טיילר זכתה במדליית הכסף האולימפית בקפיצה לגובה גם במשחקי לונדון 1948. הפעם נרשם שוויון בהישג – 1.68 מ' – בינה ובין הקופצת מארה"ב אליס קואצ'מן. מאחר שקואצ'מן עברה גובה זה בניסיון הראשון ואודם-טיילר רק בשני היא הוכרזה כמנצחת, לפי החוקה החדשה.

כאמור, חוקי הכרעת התיקו משתנים עם השנים. בטניס המציאו את שובר השוויון, בכדורגל את הפנדלים ובדו קרב על אליפות העולם בשחמט עוברים לשח מהיר. אפשר לפתור את הסוגיה גם בהחלטה כי מי שצובר ראשון ניקוד בהתמודדות, יוכרז כמנצח. אבל מה עושים במצב של אפס אפס? כאן לדעתי אפשר לקבוע כי מי שדורג גבוה יותר לפני הקרב, יוכרז כמנצח. זה יחייב את "הטוען לכתר" (או להמשך דרכו בטורניר...) להעז קצת יותר בקרב ולהראות שהוא ראוי יותר מיריבו לניצחון.

מאמרים נוספים בסדרה:

הרהורי לונדון: אלופה לא אולימפית

הרהורי לונדון: מי קבע שיא?

הרהורי לונדון: רב קרב חלק א'

הרהורי לונדון: רב קרב חלק ב'

הרהורי לונדון: מרתון הנשים

הרהורי לונדון: נשים מסיימות מהר

הרהורי לונדון: סבסטיאן קו, תתפטר!

הרהורי לונדון: קריטריונים

הרהורי לונדון: רוצים מדליה אולימפית?

הרהורי לונדון: ריצה בשלבים מוקדמים

הרהורי לונדון: שערוריה בבדמינטון