הרהורי לונדון: שערוריה בבדמינטון

מאת: יורם אהרוני

שערורייה בטורניר הבדמינטון לנשים: ארבעה זוגות נשים מואשמים שניסו להפסיד בכוונה בכדי לקבל הגרלה נוחה יותר בשלב ה"נוק אאוט" ("המפסיד יוצא") הבא לאחר משחקים מוקדמים.

בטורנירים בענפי ספורט יש כמה שיטות לקביעת הדירוג:

שיטת ליגה – כל המתחרים (או הקבוצות) נפגשים עם כל המתחרים האחרים פעם אחת (ליגת בת סיבוב אחד) או יותר מכך (ליגת שני סיבובים, שלושה סיבובים ולפעמים אפילו ארבעה סיבובים). מספר המשחקים הכולל בשיטת ליגת בת סיבוב נתון על ידי הנוסחה:

N (N-1)/2

כאשר N הוא מספר המתמודדים. לדוגמה: אם יש בתחרות 10 משתתפים יהיו 45 משחקים בסה"כ: 45 = 2 / 9 * 10

שיטת "נוק אאוט" – בשיטה זו מספר המשחקים הוא N-1. בתחרות עם 10 משתתפים יהיו רק 9 משחקים (כל אחד מהמשתתפים מפסיד רק פעם אחת חוץ מהמנצח שאינו מפסיד כלל).

אלה הן שתי השיטות העיקריות. שיטות אחרות הן בדרך כלל ואריאציות על שיטות אלה. בטורנירים רבים משלבים את שתי השיטות. בתחילה, מחלקים את המשתתפים ל"בתים" בהם מתקיימת שיטת ליגה מהן מעפיל משתתף אחד או יותר (לפי מה שנקבע מראש) לשלב השני שבו בדרך כלל מתמודדים בשיטת נוק אאוט.

בדמינטון

יש גם שיטת "נוק אאוט כפול". בשיטה זו ממשיך כל משתתף בתחרות עד שנרשמים לחובתו שני הפסדים. בדרך כלל מגיע לגמר משתתף אחד עם הפסד אחד המתמודד מול משתתף שלא נרשמו לו עדיין הפסדים. צריך להחליט מראש מה עושים אם מנצח בגמר זה שהיה לו כבר הפסד. ההגינות הספורטיבית מחייבת קרב חוזר מאחר שבמקרה כזה יש שני משתתפים עם הפסד בודד.

אם מדובר בשיטה לקביעת המנצח בלבד, אין ספק כי השיטה ההוגנת ביותר היא שיטת הנוק אאוט. הבעיה של השיטה היא שבטורנירים רבים מחלקים פרסים (גביעים, מדליות, כסף, נקודות דירוג וכו') גם לזוכים במקומות האחרים. ניקח כדוגמה טורניר את טורניר וימבלדון בטניס. 128 שחקנים משתתפים במשחקי היחידים. זוכה הטורניר מנצח שבעה יריבים ואין ספק כי הוא אלוף ראוי אך אלה שהפסידו לו לא מתוגמלים באופן שווה: ככל שההפסד התקיים בשלב מאוחר יותר בטורניר, מתוגמל המפסיד ביותר כסף ויותר "נקודות דירוג" בסבב השנתי של שחקני הטניס. זה כבר הרבה פחות הוגן. בג'ודו קיימת שיטת "רפסאג' "בה כל המתמודדים שהפסידו לארבעת העולים לחצי הגמר מקבלים הזדמנות להיאבק על מדליית הארד. משום מה בטורניר הג'ודו האולימפי בלונדון 2012 ניתנה הזדמנות זו רק לאלה שהגיעו לשלב רבע הגמר.

שיטת הליגה אמורה הייתה להיות יותר הוגנת מאחר שלכל משתתף ניתנת ההזדמנות לפגוש את כל המתחרים האחרים אבל במציאות היא הרבה פחות הוגנת מאחר שכמעט תמיד נוצר בה מצב שבשלב מסוים של המשחקים, משתתפים אחדים מאבדים סיכוי לזכות בתואר ואולי הם גם לא בסכנה לירידה לדרג נמוך יותר (כמו ירידת ליגה בליגות משחקי הכדור) ואז נוצר מצב בו למשתתף אחד הניצחון חשוב ולמתמודד נגדו אין למעשה עניין ספורטיבי במשחק. מה שקרה בטורניר הבדמינטון בזוגות נשים בלונדון הוא שהיו 4 בתים ובכל בית ארבעה זוגות. נקבע מראש כי שתי הראשונות מכל בית יעפילו לרבע הגמר. אחרי שני סיבובים בשניים מהבתים נוצר מצב שלשני זוגות היו שני ניצחונות ולשניים האחרים שני הפסדים. במצב כזה העולות לשלב הנוק אאוט כבר היו ידועות והמשחק ביניהן אמור היה לקבוע רק מי תסיים ראשונה בבית המוקדם ומי שנייה. לכאורה, עדיף לסיים במקום הראשון כי אז משחקים ברבע הגמר נגד זוג שסיים שני בבית אחר. כל אחד מארבעת הזוגות התחיל לעשות חשבונות נגד מי יהיה לו סיכוי טוב יותר ברבע הגמר והתוצאה ידועה: שני משחקים שבהם כל זוג מנסה להפסיד בכוונה...

כדי למנוע בעיה זו צריך היה לקבוע מראש כי מכל בית יעלה רק זוג אחד, הישר לחצי הגמר.

כמובן שניתן היה לארגן הטורניר בשיטות הוגנות אחרות כמו: נוק אאוט, או נוק אאוט כפול.

כאשר לשחקן או קבוצה אין עניין ספורטיבי במשחק לא יעזרו גם תמריצים כמו מענקי ניצחון. ניסיון של שנים מוכיח שוב ושוב כי שחקנים לא חושבים במשחק על מענקי ניצחון אלא רק על ניצחון בעל ערך ספורטיבי. עוד לא נמצאה הקבוצה שאיבדה עניין ספורטיבי בליגה ששחקניה יתאמצו על המגרש בגלל מענקים כספיים. לפעמים אנו קוראים על בעלי קבוצות המבטיחים לשחקנים מענקים ניצחון מוגדלים אם ינצחו במשחק. זה ממש מיותר ולמעשה לא מעט בעלי קבוצות אף יודעים זאת. לא פעם אנו קוראים על בעלי קבוצות המפסיקים לשלם משכורות לקראת סוף הליגה כאשר לקבוצה יש עוד עניין ספורטיבי בליגה וראה זה פלא: השחקנים ממשיכים להתאמץ על המגרש למרות הפיגור בתשלומים!

הסיבה שממשיכים לארגן טורנירים בשיטות לא הוגנות היא שההגינות הספורטיבית אינה השיקול היחיד של המארגנים. השיקול הכלכלי גובר לא פעם. בשיטת ליגה ידועים מראש מועדי משחקים וכך קל יותר למכור כרטיסים ולחתום על חוזים עם גופי שידור ומפרסמים.

אני מקווה שלפחות במשחקים האולימפיים יסיקו את המסקנות מהביזיון בבדמינטון ויקבלו החלטה שהחל ממשחקי ריו 2016 לא יתקיימו עוד טורנירים בשיטות בהן יש פוטנציאל למצב בו חלק מהמשתתפים לא מתאמצים או אולי אפילו עוזרים (או מפריעים בכוונה...) למשתתפים אחרים. נכון עשו מארגני טורניר הבדמינטון האולימפי שפסלו את ארבעת זוגות הנשים אך כאמור הם היו יכולים להימנע מכך פשוט אם מכל בית מוקדם היה עולה רק זוג אחד.

חוץ מזה ובלי שום קשר, בדמינטון הוא משחק נהדר ואני מקווה שהעובדה שהיה לישראל לראשונה נציג בענף במשחקים האולימפיים תיתן דחיפה למשחק בארץ. זה משחק לא אלים המתאים לכל אחד "מגיל 9 עד 90". לא חייבים לשחק רק משחק תחרותי. אפשר להפיק הנאה גם ממשחק מסירות ללא רשת.

מאמרים נוספים בסדרה:

הרהורי לונדון: אלופה לא אולימפית

הרהורי לונדון: מי קבע שיא?

הרהורי לונדון: רב קרב חלק א'

הרהורי לונדון: רב קרב חלק ב'

הרהורי לונדון: מרתון הנשים

הרהורי לונדון: ניצחון אפס אפס

הרהורי לונדון: נשים מסיימות מהר

הרהורי לונדון: סבסטיאן קו, תתפטר!

הרהורי לונדון: קריטריונים

הרהורי לונדון: רוצים מדליה אולימפית?

הרהורי לונדון: ריצה בשלבים מוקדמים