חיים קאופמן | | 29/10/2011

"מכבי" כאגודת מתעמלים יהודית

מאת: ד"ר חיים קאופמן

הסתדרות "מכבי" (לפני הקמת מדינת ישראל) כביטוי של אגודת מתעמלים יהודית

בסוף המאה התשע-עשרה החל באירופה תהליך של הקמת אגודות התעמלות לאומיות יהודיות. הראשונה שבהן הייתה "האגודה היהודית להתעמלות" (Israelitischer Turnverein ) שהוקמה בקושטא בינואר 1895 והפכה ברבות הימים ל"מכבי" קושטא.  ולאחריה הוקמו אגודות נוספות: בשנת 1897 בעיר הבולגרית פלובדיב נוסדה אגודת "גיבור" (לימים שמשון), ובשנת 1898 "בר כוכבא" ברלין שהביאה בעקבותיה להקמת אגודות ספורט יהודיות רבות בעיקר בתחום התרבות הגרמנית. בשנת 1903 הוקמה "תנועת המתעמלים היהודית (Judische Turnerschaft) שהייתה ארגון הגג לכל אגודות הספורט היהודיות .

שלוש סיבות עיקריות היוו את הגורם להקמת אגודות אלה:

האחת - האנטישמיות שפשטה באגודות ההתעמלות הכלליות שהביאה לעזיבתם ולהתארגנותם הנפרדת של יהודים. גורם זה היה הגורם המכריע כבר בהקמתה של האגודה הראשונה שהוקמה בטורקיה וצוינה לעיל: צעירים יהודים מגרמניה ואוסטריה שעבדו בתורכיה הצטרפו לקלוב ההתעמלות הגרמני "בית טווטוניה" . המועדון החליט שלא לקבל לשורותיו יהודים מה שהביא לעזיבת חבריו היהודים ולהקמת האגודה הנפרדת ליהודים.

ב"תנועת המתעמלים הגרמנית" ( Deutsche Turnerschaft) היה קיים פער בין הלכי הרוח שבה לבין עמדתה הרשמית , שכן המצע שלה לא הכיל באופן רשמי כל סעיף אנטי יהודי ויהודים רבים בגרמניה אף השתלבו בתוכה.  דוגמא טובה לכך הן הרחקת האגודות הגרמניות שפעלו במסגרת התנועה הגרמנית בתחום האימפריה ההבסבורגית לאחר שהללו שהכניסו מפורשות למצען "סעיף ארי" שמנע השתתפותם של יהודים . עם זאת יהודים רבים חשו בה שלא בנוח נוכח האנטישמיות ה"סמויה" שהיו באגודות אלו הלכה למעשה, ונטו לעזוב את האגודה או להקים אגודה יהודית. כך למשל מספר המנהיג הציוני ארתור רופין בזיכרונותיו על תחושותיו הלא נוחות בעת שיעורי ההתעמלות.  הרצל מייסד התנועה הציונית שעזב בעצמו את אגודת הסטודנטים שהיה חבר בה בגלל מניעים אנטישמיים ציין מפורשות כי: "איגודי בתי הספר והאגודות להתעמלות ולזמרה נעשים יותר ויותר אריים".

הגורם השני שהשפיע על הקמת האגודות הלאומיות היהודיות היה עצם הקמתן של אגודות ההתעמלות הכלליות. הקמת אגודות התעמלות לאומיות נועדו לחזק את התודעה הלאומית באמצעות טיפוח הלכידות החברתית והחישול הפיסי לקראת המאבק הלאומי העתידי. בשיטות ההתעמלות של "תנועת המתעמלים הגרמנית מיסודו של   פרידריך לודוויג יאהן (Friedrich Ludwig Jahn )  הושם דגש על טיפוח תכונות קרביות ובהן כוח, סבולת, אחידות בביצוע ומשמעת תוך שימוש במכשירים המתאימים.

גם לתנועת ה"סוקול" שהוקמה בצ'כיה בשנת 1862 על ידי מירוסלאב טירש ( (Miroslav Tyrs הייתה השפעה מכרעת על תקומתן של האגודות היהודיות. אגודת "שמשון" שהוקמה בפלובדיב בשנת 1897 הושפעה מהענף הבולגרי של ה"סוקול" – ה"יונאק" ומאוחר יותר יזדהו אנשי ה"מכבי" במודע עם ה"סוקול" ולא עם התנועה הגרמנית מפני שזו הייתה נגועה פחות באנטישמיות .

להקמתן של תנועות התעמלות אלה נודעה השפעה מכרעת על השאיפה להקמת אגודות ספורט לאומיות יהודיות. כך למשל השפיעה "תנועת המתעמלים הגרמנית" בצורה משמעותית על "תנועת המתעמלים היהודית" שנוסדה כאמור בשנת 1903. האגודה היהודית הייתה במידה רבה דגם קטן יותר של עמיתתה הגרמנית הדבר התבטא בשם שאמצה לעצמה בשם של ביטאונה בחלוקה האדמיניסטרטיבית שלה בסמליה בהתנגדותה לספורט התחרותי ובשיטות ההתעמלותיות של חבריה.

הגורם השלישי שהביא לדחיפה מרכזית להקמת אגודות ספורט לאומיות יהודיות הייתה התנועה הציונית שהייתה תנועה לאומית ייחודית בהתייחס לכל תנועה לאומית אחרת שקמה באותה התקופה. זאת היא תנועה לאומית שרוב בני הלאום שאותו אמורה הייתה לייצג לא זיהה עצמו עם מטרותיה ויעדיה, ובמקביל אליה התקיימו זרמים יהודים נוספים שחלקם אף התנגדו לה באופן נמרץ. ביניהם ניתן לציין את החרדים שראו בה כ"דוחקת הקץ", הרפורמים שהתנגדו לזהות יהודית לאומית, ה"בונד" שטענו לשמירת הזהות תרבותית בתוך המדינה הסוציאליסטית העתידה ועוד.

בין המטרות הציוניות העיקריות הייתה גם יצירת דימוי גופני חדש של יהודי, המהווה אנטיתזה ליהודי הגלותי על מכלול הערכים ה"שליליים" הגלומים בו. בקונגרס הציוני השני התקיים ב-1898 התקיים דיון על מצבו הירוד של החינוך הגופני בעם ישראל ושם גם טבע מאקס נורדאו את המושג "יהדות השרירים" (Muskal Judentom ). מונח זה מלבד היותו ביטוי לרצון להשתחרר מהדימוי היהודי הרופס של היהודי ה"גלותי" ולשינוי האופי היהודי ולשינוי העצבנות המאפיינת אותו, אוצר בחובו מרכיבים רעיוניים רבים נוספים של אתוס היהודי החדש: יש במונח זה ביטוי לפיתוח המיומנויות הצבאיות כאמצעי ליצירת כוח עברי, וכן הפרכת ההנחות הגזעניות בדבר נחיתותו הפיסית המולדת של היהודי. המונח מבטא גם תהליך רומנטי של שיבה לעבר ההרואי   הקדום של גיבורי האומה. העבר וגיבוריו היוו מושא של הזדהות ועל כן טבעי הדבר שאגודות הספורט היהודיות נשאו שמות של גיבורי העבר כמו בר-כוכבא, שמשון, בר גיורא ויהודה המכבי.

תדמיתו של היהודי השרירי החדש הוא של אדם גשמי, ראשוני, יצרי העובד את אדמתו ומכיר היטב את הטבע שמסביבו. כמו בחברה הכללית כך גם נתפסה ההתעמלות כגורם מלכד המאפשר רוח צוות , אחידות תנועה, משמעת והשתתפות הכלל בביצוע ללא התייחסות לרקע ולמעמד של היחיד בקבוצה. ההתעמלות היא אמצעי לשירות האומה וטיפוח אחדותה גיבושה וכושרה הגופני לקראת מאבקיה בעתיד. המנהיג הציוני נורדאו טען בין היתר כי:

"ההתעמלות מלמדת משמעת גברית, הסתגלות הדדית של יחידים שונים זה לזה, שיתוף של הרבה מאמצים, מתוך ליכוד והקפדה לשם תכלית אחת יחידה. משום כך גדול הוא בייחוד ערכה החינוכי בשבילנו היהודים שליקויינו הגדול ביותר הוא העקשנות, קשיות העורף והסירוב להכיר בערכו של עמיתנו ובייחוד להיות כפופים לפחקודו"

למרות הזיקה הברורה של האגודות שהוקמו לאחר יסודה של התנועה הציונית לתנועה זו, נמנעו חברי האגודות להגדיר עצמם במונחים ציוניים. בביטאון הראשון של אגודת בר כוכבא ברלין הגם שרוב מקימיה היו ציוניים נאמר כי: "קבל עולם דבקים אנו בלאומיותנו ושומרים לה אמונים כשם שאנו מקיימים בנאמנות ובקפדנות את חובותינו כאזרחי המדינה" ותקנון "תנועת המתעמלים היהודית" שהתקבל במסגרת הקונגרס הציוני בבזל התעלם לחלוטין ממאווייה של הציונות והגדיר לאום יהודי רק כ"תחושת ההשתייכות של כל היהודים, המבוססת על מוצא משותף ועל ההיסטוריה, וכרצון לשמור על שיתוף-מוצא יהודי זה" .

הגדרה זו היא תוצאה של הוויכוח על הגדרת הזהות היהודית במרכז אירופה. יהודים רבים בגרמניה הגדירו עצמם במונחים לאומיים "אזרחיים" (שמירה על זהות יהודית לאומית יהודית במסגרת האזרחות הגרמנית) ולא הזדהו עם התנועה הציונית ומטרותיה והיו אף שהצטרפו לאגודות רק מפני שסבלו מגלויי אנטישמיות ולא מטעמים אידיאולוגיים לאומיים. יש לזכור גם כי יהודים רבים שהתנגדו לעצם ההגדרה הלאומית, השתלבו באגודות הגרמניות, וראו בהקמת אגודות בעלות אופי לאומי פגיעה בעיקרון את הגדרת היהדות כדת בלבד. למרות הדומיננטיות הציונית הברורה של חברי האגודות היהודיות, נוח היה לאגודות להסתפק בהגדרה לאומית "נייטראלית" שיכלה למלא את השורות גם בחברים שהעדיפו לא להגדיר עצמם כציונים.

תהליך זה של הקמת אגודות ההתעמלות היהודיות חל בעיקרו במערב אירופה ובמרכזה. במזרח אירופה הוא היה אטי יותר: רוסיה הייתה חשופה פחות לרעיונות ההשכלה ולתהליכי התיעוש והמודרניזציה , ולפיכך יהודי רוסיה היו חשופים פחות לסימניה הרעיוניים והחיצוניים של תנועת ההשכלה ובכללם השינויים הערכיים ביחס לתרבות הגוף. גורם נוסף היה השלטון האוטוקרטי של הצארים שלא אפשר התארגנות חופשית , ושלל את הקמתן של אגודות התעמלות שנתפשו במידה רבה של צדק כאמצעי להתעוררות לאומית. אגודת הספורט היהודית הראשונה במזרח הוקמה בלודג' בשנת 1912 ולאחר מכן הוקמו אגודות באודסה (1913) ובוורשה (1914) .

בקונגרס הציוני ה-12 בקלסבאד שבצ'כיה בשנת 1921 הוחלט להקים את ההסתדרות העולמית "מכבי" לאחר שמלחמת העולם הראשונה הביאה לקיפאון בפעילותן של אגודות ההתעמלות הלאומיות. בניגוד לתנועת המתעמלים הגדירה הסתדרות מכבי מפורשות כי: "ההסתדרות שואפת לתקומה גופנית ומוסרית של היהודים למען קימום הארץ היהודית והעם" . אין ספק כי השינויים שחלו בתנועה הציונית הקלו על נקיטת ההגדרה הציונית המפורשת של "מכבי".  היו אלה שנים שהציונות לא הייתה רק חזון אפשרי אלא תנועה שעמדה לממש הלכה למעשה את מטרותיה. הבריטים פרסמו את הצהרת בלפור. בארץ ישראל עמד לקום מנדט בריטי שהיה אמור להקים את הבית הלאומי היהודי והנציב  העליון הבריטי בארץ-ישראל  בשנה זו (הרברט סמואל) היה יהודי ציוני.

הזהות הלאומית הלא-ציונית בגרמניה קיבלה עתה ביטוי באמצעות ייסודן של אגודות התעמלות לאומיות לא ציוניות כדוגמת ה"שילד" וה"וינטוס" .

במקביל לתהליך הקמת "מכבי" בגולה החל גם תהליך של הקמת אגודות התעמלות בארץ-ישראל שם החלה אז ההתיישבות הלאומית היהודית.  הראשונה שבהן הייתה  "ראשון לציון" שהוקמה ביפו בשנת 1906 (והפכה לימים ל"מכבי" תל-אביב). אגודה נוספת בשם "שמשון" הוקמה בשנת 1909 על ידי מפלגת פועלי ציון. כתוצאה מהקשרים שנוצרו בין צעירים ארץ-ישראליים לקושטא הוקמה בשנת 1911 אגודת "מכבי" ירושלים. זמן קצר לאחר מכן החלו לקום אגודות "מכבי" במושבות ובשנת 1912 נוסדה בגימנסיה  הרצלייה בתל-אביב "מכבי" ארץ ישראל כארגון הגג לאגודות אלה  וזו הפכה לגליל הארץ-ישראלי של תנועת המתעמלים היהודית ומ-1921 לחלק ממכבי העולמי.

"מכבי" התכוונה לייצג לכאורה ערכים לאומיים ציוניים המקובלים על הכול, ולהימנע מנקיטת עמדה בסוגיות השנויות במחלוקת. היא פעלה כאגודת התעמלות השואפת לספח אל שורותיה את מרבית הצעירים ומלבד פעילות התעמולתית פעלה גם פעילות לאומית  חינוכיות וביטחוניות. כך למשל לחמו אנשי "מכבי" בירושלים כנגד המיסיון ופתחו חוגים ללימוד השפה העברית, היסטוריה יהודית וידיעת הארץ . אנשי מכבי היו אף גורם מרכזי בשמירה על השכונות היהודיות ביפו, תל-אביב וירושלים והיוו את הגורם המרכזי בוועד הגנה שהקים המנהיג הציוני זאב ז'בוטינסקי בירושלים, במאורעות 1920 שהיו למעשה העימות הראשון על רקע לאומי בין יהודים לבין ערבים.

משנות ה-20 של המאה ה-20 ואילך חלו שני שינויים משמעותיים ב"מכבי" ארץ-ישראל:

הראשון שבהם היה תהליך הפוליטיזציה שעברה הסתדרות "מכבי" בארץ-ישראל. בשנים אלה הוקמה בארץ-ישראל הסתדרות "הפועל" שראתה עצמה חלק מספורט הפועלים הבינלאומי . הניסיונות של "מכבי" להביא את הפועלים לפעול בשורותיהם לא עלה יפה ובפועל הדבר הביא לכך ש"מכבי" הפכה להיות הסתדרות שייצגה פוליטית את המחנה הבורגני בא"י כשאנשי מפלגות הפועלים (שהיו רוב הצעירים בארץ) פנו לפעילות גופנית בהתאגדות "הפועל". "מכבי" אף הקימה מפלגה בשם זה שהתמודדה במוסדות הישוב העברי של אותם הימים.

השינוי השני הוא המעבר ההדרגתי של "מכבי" מאגודת התעמלות לאגודת ספורט.   כבר עם הקמתה הגדירה עמה הסתדרות "מכבי" כאגודת "התעמלות וספורט". המימד ההתעמלותי בא עדיין לידי ביטוי בנטילת חלק במשימות לאומיות. כך למשל טיפחה "מכבי" את הספורט השימושי הצבאי, ערכה מדי פעם כינוסים ארציים המוניים והקימה אף  תנועת נוער חלוצית -  "המכבי הצעיר". גם ארגון ה"מכבייה" הגם שהיה בעצם מופע של ספורט תחרותי היה יעד לאומי ברור של הגברת התודעה הקולקטיבית היהודית וחיזוק הקשר בין א"י לתפוצות היהודיות.

עם זאת הלכה והתגברה המגמה של טיפוח הספורט התחרותי. תחרויות הכדורגל זכו למעמד מועדף באגודות הן בגלל הפופולאריות של המשחק והן בגלל היותו מקור של הכנסה. אגודות "מכבי" הפסיקו כמעט לחלוטין לטפח את הפעילות ההתעמלותית שרווחה עם הקמתה וריכזו את מאמציהם בהקמת נבחרות לתחרויות, קביעת שיאים וזכייה בגביעים ואפילו העיקרון המקודש של החובבות לא נשמר. דוגמא לכך ניתן לראות בתיאור של ועידת "מכבי" משנת 1929 שבו נאמר:

"אין להכחיש כי השנים האחרונות היו שנות ירידה להסתדרות "מכבי" בארץ. הסתדרותנו נתרוקנה מהאידיאה המכבית. נותר אי אלה סמלים חיצוניים אך הנשמה נפלה. הציפנו גל של כדורגל ופרופסיונליזם והעבודה התרבותית והלאומית ננטשה או שנחלשה במאוד מאוד"

הסתדרות "הפועל" המתחרה הגם שגם היא הקימה קבוצות תחרותיות הייתה אז חלק מספורט הפועלים אך ראתה עצמה בו בזמן גם כמייצגת את מפעל התחייה הלאומי. לפיכך היא טיפחה בפועל את החינוך הגופני להמונים וירשה בפועל את "מכבי" כתנועה התעמלותית-לאומית. על פי תפיסה זו לא השתתפה "הפועל" במוסדות של הספורט התחרותי הבינלאומי (מלבד פיפ"א) והרבתה לבקר את מכבי כמי מייצגת את הספורט הבורגני-תחרותי ומטפחת את השיא וההישג על חשבון דאגה לחינוך הגופני של מכלול האומה - טיעון אופייני של תנועות המתעמלים.

בעוד שבא"י הפכה "מכבי" בעיקר להסתדרות של ספורט תחרותי, בגולה היהודית המשיכה הסתדרות "מכבי" העולמית לתפקד בפועל כתנועה התעמלותית וזאת עקב האופי השונה של מעמדה.

בארץ ישראל פעלה "מכבי" בתוך ציבור יהודי-לאומי השואף להגדרה עצמית להכרה בינלאומית וליוקרה לאומית. תחרויות ספורט פנימיות ובינלאומיות, והשגת שיאים היוו את אחד האמצעים

להשגת יעדים אלה.  

המציאות שבה פעל "מכבי" בגולה הייתה שונה במהותה. "מכבי" העולמי פעלה בקרב  מיעוט יהודי המקיים ויכוחים על מהותה של זהותו. "מכבי" כתנועה התעמולתית ציונית לא ראתה את יעודה בגולה בהשגת שיאים ובקיום תחרויות וטיפוח הספורט ההישגי אלא כאמצעי למשוך בני נוער יהודים  רבים יותר לתוך התנועה הציונית במאבקה עם התנועות וההגדרות הנוספות של הזהות היהודית. הפעילות הגופנית המשותפת בגולה מילאה בעצם את היעדים המסורתיים של תנועות ההתעמלות: היא יצרה תחושה של ליכוד, אחדות וגאווה לאומית וכן מסגרת שהכילה בתוכה את הנחלת הרעיונות הלאומיים – ציוניים.

ניתן לומר כי בפועל ניתן לראות את תוצאות הבחנה זו עד היום. במדינת ישראל משמשת "מכבי" עד היום כהסתדרות ספורט הישגי לכל דבר ולא נותר בה כמעט מאום מהאופי ההתעמלותי – לאומי שבו היא החלה את דרכה. "מכבי" העולמי מתפקד עדיין כמרכז של פעילות גופנית יהודית –לאומית ושם פחות את הדגש על הספורט ההישגי והתחרותי. 

יש לך שאלה למומחים של המרכז האקדמי לוינסקי-וינגייט (קמפוס וינגייט)? אין צורך להתבייש, רק ללחוץ כאן.