השנה נשברו שיאי המסלול בכל המרתונים הגדולים: בוסטון, לונדון, ברלין שיקגו וניו-יורק. ההישג בברלין הוא השיא העולמי החדש של פטריק מקאו ואילו בבוסטון קבע ג'פרי מוטאי הישג טוב יותר אך זה לא הוכר כשיא עולמי משתי סיבות: א) ההפרש בגובה בין נקודות הזינוק בבוסטון הוא גדול מן המותר לצרכי הכרה בשיא. מותר לא יותר ממטר על כל ק"מ ובבוסטון הפרש הגבהים בין נקודות הזינוק והסיום הוא 135 מ'; ב) בחוקה כתוב כי הזינוק והגמר צריכים להיות במרחק של פחות מ - 50% ממרחק הריצה. בבוסטון רצים "מנקודה לנקודה" ולכן המרחק בין הזינוק לגמר הוא בעצם מרחק הריצה.
מה אפשר להגיד על רצים אלה?
1) כולם קניאתים.
השיאן הקודם, האתיופי היילה גברסילאסי, התמודד בברלין, לא עמד בקצב של השיאן החדש, פטריק מקאו, ופרש אחרי כ – 35 ק"מ. אם בעבר היה המרתון "מקצוע אתיופי" הרי שבשנים האחרונות השתלטו עליו הקניאתים. האתיופי הראשון ברשימה השנתית הוא בינתיים בקנה דאבא הנמצא במקום ה – 26 עם הישג של 2:07:04.
נכון לאמצע נובמבר, 19 הראשונים ברשימת 2011 הם קניאתים (לא כולל ג'פרי מוטאי). ההישג ה – 19 בטיבו השנה בקניה (ובעולם...) הוא 2:06:31 של פטר קירוי, שסיים ששי בפרנקפורט אחרי שהובא למירוץ כמכתיב קצב. אלוף העולם, אבל קירוי, שקבע בדייגו 2:07:38 שע' מדורג עם זמן זה רק במקום ה – 38 בעולם (30 קניה).
עוד מהרשימה השנתית:
לא קניאתי ראשון – מרליסון דוס סנטוס מברזיל (רביעי בלונדון) מקום 20 עם 2:06:34.
צפון אמריקאי ראשון – ראיין הול מארה"ב (חמישי בשיקגו) במקום ה – 46 עם 2:08:04. בבוסטון הוא קבע 2:04:58 כשסיים שם רביעי.
אסיאתי ראשון – יוקי קואוצ'י מיפאן במקום ה – 63 עם 2:08:37.
אירופאי ראשון – אולקסנדר סיטקובסקי מאוקראינה במקום ה – 96 עם 2:09.26.
128 רצים כבר ירדן מזמן של 2:10:00 שע'.
זוהר זמירו מישראל נמצא סביב המקום ה – 440 ברשימת 2011 עם ההישג שקבע כאשר סיים עשירי ברוטרדם – 2:14:28.
2) מוזס מוסופ הוא היחיד בין עשרת הטובים במרתון לשנת 2011 שירד מ – 27 דקות בריצת 10,000 מטרים על מסלול או 10 ק"מ על כביש.
הדור הנוכחי של המרתוניסטים לא עשה "חניית ביניים" במרוצי מסלול בדרכו אל המרתון. כפי שניתן לראות בטבלה, ששה מהם ירדו משעה בחצי מרתון ולשניים נוספים שיאים אישיים קרובים מאד לשעה. בינתיים נראה שהוויתור על קריירת מסלול לא פגע בהישגים שלהם במרתון. נחכה ונראה אם העובדה שלא ירדו מ – 27 דקות ב – 10 ק"מ לא תמנע מהם להשתפר עוד.
רוס טאקר, מדען דרום אפריקני, טוען כי הסיבה לכך שהרצים פונים יותר לקריירת מרתון ומדלגים על קריירת מסלול היא כלכלית. לנותני החסויות כדאי יותר להשקיע במרתון. במרתון גדול משתתפים עשרות אלפי רצים לעומת כמה מאות בתחרויות אתלטיקה על מסלול. לקראת המרתון יש "אקספו" הנמשך מספר ימים וציבור הרבה יותר גדול נחשף לאירוע. לפיכך, כדאי לנותני החסויות לשלם דמי הופעה נדיבים לרצים וגם להציע פרסים גדולים למנצחים. את מאמרו של טאקר ניתן לראות באתר שלו:
http://www.sportsscientists.com/2011/11/marathon-era-seismic-shift-and.html
3) רבות דובר בשבועות האחרונים על הדילמה בפניה עומדים אלה הצריכים לבחור את שלושת נציגי קניה למרתון האולימפי בלונדון. המרתון, מקצוע ש"הומצא" במיוחד עבור המשחקים האולימפיים, הוא אולי המקצוע היחיד בין מקצועות האתלטיקה כיום בו הניצחון האולימפי אינו עולה בערכו על ניצחון במירוצים מרכזיים אחרים. המרתון האולימפי נערך בקיץ, בתנאי מזג אוויר שבדרך כלל הם רחוקים מלהיות אידיאלים למקצוע ולכן אולי יש רצים בקניה שלא יתאכזבו יותר מדי אם לא יזכו להשתתף במשחקים.
יש לך שאלה למומחים של המרכז האקדמי לוינסקי-וינגייט (קמפוס וינגייט)? אין צורך להתבייש, רק ללחוץ כאן.