מרלין אוטי - חלק א'

מרלין אוטי – מלכת הברונזה. האישה שהפכה את הספרינט למרתון - חלק א'

מרלין אוטי נולדה בג'מייקה בתאריך 10.5.1960 וכיום, בגיל 52, היא עדיין אתלטית פעילה. באליפות אירופה 2012 היא הייתה הרצה המסיימת של נבחרת סלובניה במירוץ השליחים. ארבע פעמים 100 מטרים ( מקום ששי בחצי הגמר – 44.28 ש').

אוטי זכתה בתשע מדליות אולימפיות – יותר מכל אתלטית אחרת בהיסטוריה.

הישגיה בגיל הנוער היו נאים, אבל לא יותר מזה: בגיל 15 רצה 200 מ' ב-25.9 ש' ושנה אחר כך שיפרה את הישגה ל-24.7 ש' ועברה 100 מ' ב-12.0 ש'. בשנתיים הבאות לא התקדמה הרבה ובגיל 18 רצה 200 ב-24.5 ש'. הפריצה הגדולה החלה ב-1979 כאשר עברה ללמוד באוניברסיטת נברסקה בארה"ב. באותה שנה היא רצה 100 מ' ב-11.59 ש' (וגם 11.4 ש' ידני) ו- 200 מ' ב-23.10 וגם 22.79 ש', עם רוח מעל המותר לאישור שיאים כאשר זכתה במדליית הארד במשחקי פאן-אמריקה שנערכו בפורטו ריקו. גם עם הישגיה אלה היא לא נמצאת אפילו קרוב ל-20 הגדולות בכל הזמנים בגיל הנוער בריצת 200 מ', רשימה הכוללת לא מעט כאלה שכיכבו (או עדין מככבות)  על המסלולים גם כבוגרות: אליסון פליקס (22.11 ש'), קתרין קראבה (22.51 ש'), מריון ג'ונס (22.58 ש'), מריטה קוך (22.70 ש'), קתי קוק (22.70 ש') וסניה ריצ'רדס-רוס (22.73 ש').

הופעתה האולימפית הראשונה הייתה במוסקבה 1980. היא השתתפה בריצת 200 מ' ובשני מירוצי השליחות. במוקדמות ה-200 היא הגיעה ראשונה במקצה מספר 6 (22.70 ש'), הגיעה ראשונה במקצה מספר 2 של רבע הגמר (22.82 ש'), הייתה ראשונה במקצה מספר 1 של חצי הגמר (22.32 ש' ברוח נגדית 0.87 מטר שנייה) וקבעה שיא אישי בגמר (22.20 ש' ) כאשר זכתה במדליית הארד, מאית השנייה אחרי הסובייטית נטליה בוצ'ינה שזכתה במדליית הכסף. רק שמונה נבחרות נרשמו  לשליחות ארבע פעמים 100 מ' ולראשונה מאז 1932 לא התקיימו מקצים מוקדמים במקצוע זה במסגרת האולימפית. ג'מייקה סיימה ששית (43.19 ש') כאשר אוטי היא הרצה המסיימת. במוסקבה 1980 רשמה אוטי את הופעתה האולימפית היחידה במירוץ השליחות ארבע פעמים 400 מ' כאשר במוקדמות הייתה הרצה המסיימת של ג'מייקה שסיימה רביעית במקצה שלה (3:31.5 ד') ולא העפילה לגמר. בעונת 1980 התקדמה אוטי גם ב-100 מ' (11.36 ו-11.0 ידני) ובשנה שלאחר מכן השתפרה עוד ל-11.07 ש' (וגם 10.7 "רוחני"). תואר בין לאומי ראשון השיגה אוטי במשחקי חבר העמים בבריסביין 1982 שם ניצחה ב-200 מ' (22.19w) והייתה שנייה בריצת 100 מ' (11.03 ש'). באותה שנה התנסתה גם בריצת 400 מ' וקבעה 52.62 ש'.

באליפות העולם הראשונה באתלטיקה בהלסינקי 1983 סיימה אוטי שנייה בגמר 200 מ' (22.19 ש') שש מאיות השנייה אחרי מריטה קוך ממזרח גרמניה. בריצת 100 מ' היא סיימה רביעית (11.19 ש'). מדליית ארד באליפות זו הוענקה לאוטי כרצה המסיימת של שליחות ג'מייקה (42.73 ש').

כותרת התחזית של ריצת 200 מ' במגזין האמריקאי "טרק אנד פילד ניוז" לפני משחקי לוס אנג'לס 1984 הייתה: Ottey Rarely Loses Here. אוטי פתחה במוקדמות עם 22.90 ש', 22.53 ש' ברבע הגמר ו-22.57 בחצי הגמר. בגמר היא קבעה שיא אישי (22.09) אך שוב נאלצה להסתפק בארד, גם בהיעדר רצות מזרח אירופה. הקדימו אותה שתי רצות מארה"ב: ולרי בריסקו הוקס ( 21.81 ש') ופלורנס גריפית (ג'וינר) 22.04 ש'. עוד קודם לכן זכתה אוטי בברונזה נוספת כאשר סיימה שלישית בריצת 100 מ' (11.16 ש'). כאן היא ראתה את גבן של שתי רצות אחרות מארה"ב: איולין אשפורד ואליס בראון. במירוץ השליחות סיימה ג'מייקה שמינית ואחרונה בגמר אחרי החלפת מקל ראשונה מאד לא מוצלחת. תקופה מסוימת הופיעה שמה כמרלין אוטי-פייג' עקב תקופת נישואין לאתלט האמריקאי נט פייג' (קפיצה לגובה – 2.29 מ', 110 משוכות – 13.71 ש', 400 משוכות – 48.75 ש', כיום מאמן מצליח המדריך בין היתר את הקופצת לגובה שונטה הווארד-לאו). לאחר שהתגרשו חייתה אוטי מספר שנים באיטליה בזוגיות עם האצן האיטלקי סטפנו טילי (100 מ' - 10.16 ש', 200 מ' – 20.40 ש'). ב-1985 היא השתתפה כאורחת באליפות ארה"ב וקבעה שם שיא אישי ב-200 מ' (21.93 ש') ובתחרות אחרת בארה"ב רצה 100 מ' ב-10.92 ש'. שתי מדליות ארד נוספות למאזנה האישי הוסיפה אוטי באליפות העולם השנייה באתלטיקה שהתקיימה ברומא 1987 (11.04 ש', 22.06 ש').

במשחקים האולימפיים סיאול 1988 העפילה אוטי לחצי הגמר בריצת 100 מ' עם 11.03 ש' ברבע הגמר (11.03 ש') אחרי שקבעה אותו זמן בשלב הראשון, אך לא התייצבה למקצה חצי הגמר בגלל קשיי נשימה. בריצת 200 מ' היא פתחה עם 23.06 ש' במוקדמות, 22.30 ש' ברבע הגמר, 22.07 ש' בחצי הגמר וזמן של 21.99 ש'  בגמר הביא אותה למקום הרביעי בלבד אחרי השיא העולמי של פלורנס גריפית ג'וינר (21.34 ש'), שיא ג'מייקני של  גרייס ג'קסון - 21.72 ש' ו-21.95 של הייקה דרקסלר ממזרח גרמניה.

בשנת 1989 ניצחה אוטי בכל 20 ריצות 100 מ' בהן השתתפה (הישגה הטוב בעונה – 10.95 ש') ונוצחה רק פעם אחת ב-200 מ'. באותה עונה אף הוכתרה לראשונה כאלופת עולם כאשר ניצחה בריצת 200 מ' באליפות העולם באולמות שהתקיימה בבודפשט (22.34 ש'). "טרק אנד פילד ניוז" דרג אותה לראשונה כמספר 1 בריצת 100 מ' וגם ב-200 מ' ובמקום החמישי בדירוג כל המקצועות. בשנת 1990 בחר בה מגזין זה כאתלטית השנה. באותה עונה הייתה אוטי בלתי מנוצחת וזכתה ב- 26 ריצות (13 ב- 100 מ' ו-13 ב- 200 מ'). בשנה זו היא עברה לחיות באיטליה וזאת מכמה סיבות: קודם לכן היא התגוררה בלוס-אנג'לס ושם הקשה מאד הזיהום באוויר על מחלת האסטמה ממנה היא סובלת, שנית - היא עברה לחיות עם טילי ושלישית - היא החלה להתאמן תחת הדרכתו של המאמן האיטלקי פלינו קאסטרוצ'י ששינה לגמרי את תכנית האימונים שלה. כאשר למדה במכללה ובשנים שלאחר מכן היא התרכזה בסתיו ובחורף בריצות של 5 ק"מ וריצות מהירות יותר על המסלול למרחקים של 600 – 800 מ'. המאמן האיטלקי הכניס עבודת מהירות לכל אורך השנה. כבר באימון הראשון בעונה היא נדרשה לנעול את הספייקס ולצאת למיאוצים על המסלול. בעיצומם של האימונים היא יצאה בחודש ינואר 1990 למשחקי חבר העמים באוקלנד, ניו זילנד וזכתה בדאבל של 100 ו-200 מ' ובהמשך החורף רצה 60 מ' באולם בזמן 7.08 ש'. בסוף מאי היא רצה בספרד 200 מ' ב-10.78 ש'. מטרתה העיקרית של אוטי בעונת 1990 הייתה לשבור את שיאה הלאומי של גרייס ג'קסון בריצת 200 מ' (21.72 ש' כאשר זכתה בכסף בסיאול 1988). אוטי חשבה למצוא תחרות במקום גבוה שם תוכל לרוץ אולי 21.70 והיא אכן התחרתה בגבהי אתר הסקי ססטריירה באיטליה וקבעה "רק" 21.88 ש' בשמונה באוגוסט. שבוע אחר כך ב"וולטקלסה" בציריך היא התחרתה במזרח גרמניה קתרין קראבה.. תחילה ניצחה אוטי את קראבה בריצת 100 מ' (10.93 – 11.00)  ואחר כך, מול רוח נגדית של 1.0 מ'/ש', קבעה אוטי 21.66 ש' ב-200 מ' והשאירה את קראבה הרחק מאחור.

אוטי הגיעה לגמר ריצת 100 מ' באליפות העולם השלישית באתלטיקה כשמאחוריה רצף של 56 ניצחונות (לא הקדימו אותה בריצת 100 מ' מאז 1988) כולל הזמן הטוב ביותר בחצי הגמר (10.78 ש' ברוח 2.3 מ'/ש') אך בגמר, מול רוח של 3.0 מ'/ש', זמן התגובה שלה היה חלש (0.196 ש' לעומת 0.157 של קראבה ו – 0.152 ש' של האמריקאית גוון טורנס) וכאשר הבינה אוטי שלא תוכל להדביק את קראבה היא נראתה מרפה את הקצב ב-15 המטרים האחרונים וסיימה שלישית אחרי טורנס. רביעית סיימה פריבלובה מברה"מ. הגמר בטוקיו שבר את רצף הניצחונות של אוטי בריצת 100 מ'. הגמר ב-200 מ' היה העתק כמעט מדויק של זה בחצי המרחק. מול רוח של 2.4 מ'/ש' רדפה אוטי אחרי קראבה וכאשר נכנעה לה אפשרה גם לטורנס לעבור אותה. פריבלובה שוב סיימה רביעית. אחרי שתי מדליות ארד התנחמה אוטי מעט עם זהב בשליחות. האמריקאיות נפסלו בחצי הגמר, הגרמניות הובילו עד ההחלפה האחרונה בגמר אך המסיימת, הייקה דרקסלר, יצאה מוקדם מדי ונאלצה לעצור לקראת סוף תחום ההחלפה וכך יכלה מרלין אוטי לחלוף על פניה ולזכות את ג'מייקה בזהב עם שיא לאומי (41.94 ש'). פריבלובה, המסיימת של ברה"מ, חלפה גם היא על פני דרקסלר מגרמניה המאוחדת. למרות כישלונה היחסי באליפות העולם דורגה אוטי על-ידי "טרק אנד פילד ניוז" ראשונה ב-100 מ' מאחר שמאזנה היה 14 ניצחונות ב-15 תחרויות (כולל שיא לאומי לג'מייקה – 10.79 ש' בתחרות באיטליה). המאזן של קראבה היה 5 מ-10 ושל טורנס 7/17. ב-200 מ' דורגה אוטי שנייה אחרי קראבה.

אוטי שברה ב-1991 את שיאה הלאומי ב-200, ב"ממוריאל ואן דאמה" בבריסל, שבועיים אחרי אליפות העולם, 21.64 ש' – שיא המחזיק מעמד עד היום (ורוניקה קמפבל בראון התקרבה אליו כאשר ניצחה בביג'ינג 2008 עם 21.74 ש').

מאמרים נוספים בסדרה:

• חלק ב

• חלק ג

יש לך שאלה למומחים של המרכז האקדמי לוינסקי-וינגייט (קמפוס וינגייט)? אין צורך להתבייש, רק ללחוץ כאן.