יורם אהרוני | היסטוריה של הספורט | 08/07/2012

מרלין אוטי - חלק ב'

מאת: יורם אהרוני

מרלין אוטי – מלכת הברונזה. האישה שהפכה את הספרינט למרתון - חלק ב'

לקראת ברצלונה 1992, יצאה קתרין קראבה מן התמונה בשל עבירות סימום ושוב דומה היה כי זה הצ'אנס של אוטי לזכות בזהב אולימפי שכן היא הגיעה למשחקים כבעלת הישג השנה (10.80 ש'). היא קבעה 11.26 ש' במוקדמות 100 מ', 11.15 ש' ברבע הגמר, 11.07 בחצי הגמר אך סיימה רק חמישית בגמר צמוד ביותר. השופטים בחנו שעה ארוכה את צילום הגמר לפני שקבעו את הדירוג: המנצחת: גייל דברס מארה"ב (10.82 ש') ואחריה: ג'ולייט קתברט מג'מייקה (10.83 ש', דברס גברה עליה אולי בשל זמן תגובה מהיר יותר: 0.138 מול 0.163 שניות) , פריבלובה שייצגה את "הנבחרת המאוחדת" (ברה"מ לשעבר) 10.84, טורנס 10.86 ואוטי 10.88 ש'. אוטי קבעה במוקדמות 200 מ' 22.95 ש', 21.94 ש' ברבע הגמר (הישג השנה עד אז), ו- 22.12 ש' בחצי הגמר. בחצי הגמר השני הגיעה ראשונה טורנס עם הישג שנה חדש (21.72 ש') לפני קתברט (21.75 ש'). בגמר שוב השיגה אוטי את הארד השגרתי (22.09 ש' ) אחרי טורנס וקתברט.

תואר עולמי אישי ראשון באצטדיון השיגה אוטי באליפות העולם 1993 שנערכה בשטוטגרט. היא קבעה 21.98 ש' והקדימה בשתי מאיות השנייה את טורנס. קודם לכן היא נכנעה במאבק צמוד מאד בריצת 100 מ' לדברס. תחילה נקבע כי דברס ניצחה עם 10.81 ש' מול 10.82 ש' של אוטי אך לאחר ערעור של ג'מייקה ובחינה מחודשת של צילום הגמר הוענק לשתיהן זמן של 10.82 אך נקבע כי דברס הקדימה את אוטי באלפית  השנייה (10.811 – 10.812 ש'). ארד נוסף למאזנה צרפה אוטי כמסיימת ברביעיית השליחות של ג'מייקה (41.94 ש').

באליפות העולם 1995 בייטבורי (Gothenburg) בשוודיה ,סיימה אוטי במקום השני בריצת 100 מ', אחרי טורנס (10.85 – 10.94 ש') ונכנעה לה גם בריצת 200 מ' (21.77 – 22.12 ש') אך מספר דקות אחרי הסיום התבשרה אוטי כי היא המנצחת מאחר שטורנס רצה 5 צעדים על הקו הפנימי של השביל בקשת, מה שהוביל לפסילתה. באליפות בייטבורי נרשם מספר הפסילות הגדול בהיסטוריה של אליפות גדולה: 22 פסילות על חריגה משביל, 15 פסילות של הלכים, 13 פסילות של משוכנים על העברת הרגל הנגררת מחוץ למשוכה, 5 פסילות על יציאה מתחום החלפה בשליחים ופסילה אחת בזינוק. לעומת זאת לא נרשמו באליפות זו פסילות בשל עבירות סימום. טורנס הקדימה את אוטי בשלישית באליפות בגמר מירוץ השליחות כאשר שתיהן קבלו את המקל בקו אחד כמסיימות של נבחרותיהן (42.12 – 42.25).

בגיל 36 הגיעה אוטי למשחקים האולימפיים אטלנטה 1996 שהיו הסיכוי האחרון שלה לזהב אולימפי. במוקדמות 100 מ' היא רצה 11.13 ש', 11.02 ש' ברבע הגמר, 10.93 ש' בחצי הגמר (4 מאיות השנייה לפני טורנס) אך בגמר היא נכנעה לדברס כאשר לשתיהן נקבע זמן של 10.94 ש' (שתי מאיות השנייה לפני טורנס, פריבלובה נפצעה בחצי הגמר). מאחר שפריבלובה הייתה פצועה וטורנס נכשלה במבחנים של ארה"ב בריצת 200 מ', חשבו רבים שאולי בכל זאת תזכה אוטי בזהב אולימפי הפעם. זה לא קרה. הצרפתיה מארי ז'וזה פרק, שניצחה קודם לכן בריצת 400 מ' הקדימה אותה בגמר. אוטי רצה במוקדמות 22.92 ש', 22.61 ש' ברבע הגמר, 22.08 בחצי הגמר ורק 22.24 בגמר, 12 מאיות השנייה אחרי פרק. בשליחים זכתה אוטי בארד נוסף (42.24 ש') כשהפעם הקדימה את רביעיית ג'מייקה לא רק ארה"ב אלא גם הנבחרת המפתיעה של איי בהאמה.

בגמר ריצת 100 מ' באליפות העולם 1997 באתונה, לא שמעה אוטי את הירייה השנייה של המזניק, המודיעה על פסילה בזינוק, ורק אחרי שרצה 50 מ' בכל הכוח היא הבחינה כי היא לבדה על המסלול וחזרה אל קו הזינוק בהליכה. מובן מאליו שלא נשאר לה הרבה כוח כאשר הוזנקו שוב הרצות והיא סיימה שביעית (11.29 ש'). שתי הראשונות במירוץ, מריון ג'ונס מארה"ב וז'אנה פינטוסביץ' מאוקראינה, הורחקו מהספורט על שימוש בסמים, בשנים מאוחרות יותר (אל הפרשה של אוטי עוד נגיע...). הרביעית, קריסטין ארון, נראתה השנה על המסלול כחברה ברביעיית צרפת בשליחים באליפות אירופה. בריצת 200 מ' זכתה אוטי בארד (22.40 ש') אחרי פינטוסביץ', והסנסציה מסרי לנקה, סוסנטיקה ג'ייסינגה, שהגיעה לאליפות עם שיא אישי של 22.95 והדהימה עם שיא אסיאני במוקדמות (22.44 ש') אותו שיפרה שוב בחצי הגמר (22.33 ש'). גם רצה זו ריצתה יותר מאוחר הרשעה על עבירת סימום, אך גם נהנתה מפסילת הישגיה של מריון ג'ונס בסידני 2000 וקודמה שם מארד לכסף בריצת 200 מ'...

בשנת 1999 הושעתה אוטי ולא הייתה יכולה להשתתף באליפות העולם מאחר שבדיקת סמים שנערכה אחרי תחרות בשוויץ הראתה בשתן שלה שרידים של סטרואיד אנאבולי 

19-norandosterone בריכוז של 15 ננוגרם למיליליטר. מאחר שבמחקרים שנעשו נמצא כי חומר זה, שהוא מטבוליט של הסטרואיד nandrolone, נמצא בגוף גם באופן טבעי, הוחלט שאם הריכוז אינו עולה על 5 ננוגרם למ"ל, לא יחשב הדבר לעבירת סימום. במחקר שנעשה במשחקי החורף האולימפיים נגאנו 1998 נבדקו 251 ספורטאיות ואצל אף אחת מהן לא נמצא ריכוז של מעל 5 ננוגרם למ"ל של סטרואיד זה. אוטי נלחמה לטהר את שמה ונציגיה טענו כי המעבדה טעתה בחישוב הריכוז שהיה צריך להיות בעצם 4.53 ננוגרם למ"ל. ועדת הערעורים קיבלה את טענתה של אוטי ביולי 2000 והיא הורשתה לקחת חלק במשחקים האולימפיים בסידני.

אוטי סיימה רביעית בלבד במבחנים של ג'מייקה בריצת 100 מ' והייתה אמורה להשתתף רק במירוץ השליחות אך היא לחצה שיותר לה להשתתף גם במירוץ האישי ל-100 מ'. מבוקשה ניתן לה אך מספר חברים במשלחת ג'מייקה לסידני לא אהבו את ההחלטה ומחו עליה גם בכפר האולימפי. רק אחרי שהוועד האולימפי איים לסלק את המשלחת של ג'מייקה מהמשחקים, נרגעו הרוחות. אוטי בת ה-40 רצה במוקדמות בסידני 11.24 ש', 11.08 ש' ברבע הגמר, הייתה ראשונה במקצה חצי הגמר הראשון (11.22 ש') וסיימה רביעית בגמר (11.19 ש'). בשנת 2007, הורשעה המנצחת בריצה, מריון ג'ונס, בשימוש בחומרים אסורים  (על פי הודאתה) ונשללו ממנה המדליות בהן זכתה בסידני 2000 ובאליפות העולם בשנת 2001. הוועד האולימפי הבין לאומי החליט לא להעניק את מדליית הזהב לרצה שסיימה שנייה, היווניה אקטריני טאנו, מאחר שזו הורחקה ממשחקי אתונה 2004 עקב התחמקות מבדיקת סמים אך טניה לורנס מג'מייקה קודמה למדליית הכסף (בצוותא עם טאנו, למרות שש מאיות השנייה שהפרידו ביניהן בריצה...) ואילו אוטי קודמה למדליית הארד. במירוץ השליחות סיימו רצות ג'מייקה במקום השני, עם אוטי כמסיימת (42.12 ש') אחרי באהאמה ולפני ארה"ב.