שעורי תמותה של שחקני עבר

שיעורי תמותה בקרב שחקני עבר בפוטבול

מחקר שהתפרסם בחודש ינואר בכתב העת American Journal of Cardiology בחן את שיעורי התמותה של שחקני עבר בפוטבול האמריקאי בהשוואה לאוכלוסייה הכללית בארה"ב. נאספו נתונים על 3439 שחקנים מקצוענים שהיו פעילים בשנים 1959 – 1988. שיעור התמותה של שחקני העבר היו נמוכים מאלה של כלל האוכלוסייה וכך גם התמותה מסרטן ומחלות לב.

לעומת זאת בקרב שחקני השורות הראשונות בקבוצת ההגנה (defensive linemen) נרשמו שעורי תמותה גבוהים יותר ממחלות לב מאשר באוכלוסייה הכללית.

 מי שעמדה בראש קבוצת החוקרים, ד"ר שרי ברון (Sherry Baron) מהמרכז הלאומי לבקרה ומניעת מחלות  בסינסינטי, מציינת כי נתונים אלה מדאיגים כי קיימת נטייה לעלייה במשקל בקרב שחקני הפוטבול בשנים האחרונות. במחקר נמצא כי שחקנים שמדד ה – BMI  שלהם היה מ – 30 ק"ג/ מ"ר ומעלה היו בעלי סיכון כפול לתמותה יחסית לשחקנים שמדד זה היה אצלם נמוך יותר.

בשנת 1970 רק שחקן פוטבול אחד בכל הליגה המקצוענית שקל יותר מ – 300 פאונד (136 ק"ג). ב – 1980 מספרם עמד שלושה, ב – 1990 היו כבר 94 שחקנים בקטגוריה זו, בשנת 2000 – 301 שחקנים, ב – 2009 היו בנמצא 394  שחקנים כאלה וכאשר החלה עונת 2010 הגיעו למחנות האימונים של טרום העונה לא פחות מ – 532 שמשקלם מעל 300 פאונד.

נושא בריאותם של שחקני הפוטבול עלה לכותרות בארה"ב בשנת 2005 עקב מותו של השחקן תומאס הריון (Herrion) לאחר משחק ראווה.  תוצאות הנתיחה לאחר המוות של השחקן שגובהו היה 1.90 ומשקלו 140 ק"ג, הראו כי המוות נגרם כתוצאה מחסימה בעורק הכלילי הימני. בשנת 2004 נפטר בגיל 43, רג'י וייט, שחקן הגנה מפורסם שזכה להיבחר ל'היכל התהילה'. הוא לא היה היחיד בין שחקני הפוטבול שנפטר כתוצאה ממחלת לב בגיל צעיר יחסית.

לסיכונים הבריאותיים של שחקני הפוטבול תורמת העובדה שקרוב לוודאי רבים מהם משתמשים בתכשירים לפיתוח שרירים (סטרואידים אנאבוליים, הורמון גדילה וכו') שידוע כי הם גורמים ללא מעט בעיות בריאותיות. בדיקות לגילוי שימשו בתכשירים אסורים החלו בליגת ה – NFL  כבר בשנת 1988 אך תכנית הבדיקות זכתה לביקורת רבה ונטען כי קיימים "חורים" בתכנית המאפשרים לשחקנים ליטול חומרים כאלה מבלי חשש גדול שיתפסו בבדיקות.

המחקר של ברון ושותפיה מצטרף למחקרים אחרים שמצאו כי שחקני עבר בפוטבול בעלי משקל גדול הם בסיכון גבוה לתמותה בגיל צעיר. סקר אחד מצא כי לשחקנים ה"כבדים" סיכון כפול למות לפני גיל 50, יחסית לשחקנים שמשקלם נמוך יותר.

קברניטי ליגת ה – NFL  טענו בעבר כי השחקנים הפעילים אינם נמצאים בסיכון גדול יותר לתחלואה במחלות מטבוליות מאשר שאר האוכלוסייה. הם הצביעו על מחקרים שהראו כי שחקנים פעילים הראו רמות כולסטרול דומות לשאר האוכלוסייה, שיעורי עישון נמוכים יותר ורמות סוכר נמוכות יותר בדם. כמו כן הם כמובן פעילים יותר גופנית מאשר כלל האוכלוסייה אם כי סביר להניח כי מרבית פעילותם אינה בעלת אופי אירובי.  מחקר שבוצע בטקסס בשנת 2009 מצא כי שחקני עבר בפוטבול אינם נמצאים בסיכון גבוה יותר לתחלואה במחלות מטבוליות יחסית לקבוצת בקרה של אנשים באותו BMI, גיל ומוצא אתני.

ניתן לסכם בדבריו של הקרדיולוג פרופסור Robert Vogel   מאוניברסיטת מרילנד שהתראיין למאמר בניו-יורק טיימס  ואמר כי ללא ספק ליינמן במשקל 350 פאונד (כ – 160 ק"ג) מצוי בסיכון גבוה יותר לפתח מחלת לב מאשר קווטרבק במשקל 210 פאונד (95 ק"ג), או כפי שאומרת הכותרת של המאמר המדווח על מחקרם של ברון וחבריה:" שיעורי תמותה נמוכים בקרב שחקני עבר בפוטבול, כל עוד אינם בעודף משקל"...

המאמר של ברון וחבריה:

Baron SL, Hein MJ, Lehman E, Gersic CM : Body Mass Index, Playing Position, Race, and the Cardiovascular Mortality of Retired Professional Football Players. Am J Cardiol. 2012 Jan 13. [Epub ahead of print]

יש לך שאלה למומחים של המרכז האקדמי לוינסקי-וינגייט (קמפוס וינגייט)? אין צורך להתבייש, רק ללחוץ כאן.