איציק בן מלך | ספורט הישגי | 11/11/2013

הישגים בגיל צעיר – פוטנציאל או אשליה?

ד"ר איציק בן מלך

כל ספורטאי צעיר העוסק באימון שיטתי חולם על השגת הישגים ברמה בינלאומית גבוהה. שאפתנות בלתי רגילה גלומה ב"חלום" זה. היא מתחילה בשאיפה להשגת זכות להשתתפות באליפויות לאומיות, יבשתיות ועולמיות למיניהן ומסתיימת בכמיהה להישג בינלאומי משמעותי.

שאפתנות זו והמוטיבציה הנובעת ממנה הופכות את החלום לבעל משמעות עצומה בתהליך החינוך, המנטלי והפיזי.

ספורטאים צעירים רבים שכנערים הצליחו לגבור על יריבים חזקים, לדוגמה באליפויות עולם / באליפויות אירופה / אליפות לאומית לנוער, חווים חוויה קשה בהיווכחם שבבגרותם (רק 3%-4% מגיעים כספורטאים מתחרים לגיל הבוגר) נעצרים הישגיהם, בשעה שיריביהם ממשיכים לצעוד בדרך ההצלחה באליפויות בינלאומיות לבוגרים.

הסיכוי לחיזוי הפוטנציאל ההישגי בגילאים שלפני 17-16   הוא קטן מאד (פרט למקצועות בהם גיל התחרות הוא צעיר מאד כמו התעמלות נשים והחלקה אומנותית על קרח).  מומחה הספורט הבריטי, פרופ' פרנק דיק, מצא כי מבין 360 הנערים שזכו במדליות באליפות העולם לנוער באתלטיקה בשנים 2000 – 2012, רק 14 זכו במדליות גם במשחקים האולימפיים  לונדון 2012 (3.9%) . בקרב הנשים, היו 354 מדליסטיות באליפויות העולם לנוער בתקופה המקבילה ו-18 זכו במדליות  בלונדון 2012 (5.1%).  התמונה קצת טובה יותר כאשר  המדד להצלחה הוא רחב יותר – זכיה במדליה באליפות העולם או במשחקים האולימפיים החל משנת 2001 ועד 2012.  בקטגוריה זו, רק מבין זוכי המדליות באליפות העולם לנוער בשנת 2000 יש  10 גברים (16.7%) ו-15 נשים (28.8%). אם נרחיב את היריעה עוד קצת ונכלול את כל האתלטים שהשתתפו באליפות העולם לנוער בשנת 2000 נמצא ש-32 (נשים וגברים יחד) הגיעו לצמרת האתלטיקה בעולם. מבין אלה שזכות במדליות באותה אליפות אפשר להזכיר אתלטים מפורסמים כמו  קנניסה בקלה (שיאן העולם בריצות 5000 ו-10,000 מ'), ילנה איסינבייבה (שיאנית העולם בקפיצה במוט), בלנקה ולאשיץ ( פעמיים אלופת העולם בקפיצה לגובה), מסרט דפאר (פעמיים אלופה אולימפית בריצת 5000 מטר), אנדראס תורקילדסן (פעמיים אלוף אולימפי בכידון) וקרולינה קלופט (אלופה אולימפית בקרב-7). מבין אלה שהשתתפו באליפות ולא זכו במדליות אך זכו אחר כך  להצלחה כבוגרים: מו פארח ( אלוף אולימפי בריצות 5000 ו-10,000 מ'), לו שיאנג (אלוף אולימפי בריצת 110 מטר משוכות) ואנה צ'יצ'רובה (אלופה אולימפית בקפיצה לגובה).

מספורטאים ישראלים רבים לא נחסכה החוויה המתסכלת של קביעת  הישגים מרשימים בגילאי ילדים ונערים ובהמשך נסיגה או קיפאון בגיל הבוגר.

מדוע?

לעיתים קרובות נובע מצב זה מפציעות רבות, מאורח חיים בלתי ספורטיבי או מתהליך אימונים ותחרויות/משחקים שגוי בגילאים הבוגרים.

ביסודה של תמונה זו מונחות אפשרויות המציגות את ההישג בגיל הצעיר כאשליה וכרועץ להמשך!

קיפאון או נסיגה בגיל הבוגר לעומת ההישגים בגיל הצעיר נובעים במקרים רבים - מחיזוי והכשרה לקויים בגיל הצעיר, ו\או תכנית התחרויות/משחקים צפופה ודורסנית, ו\או הכשרה ספציפית מידי. כל אלה גורמים לאיתור שגוי ותהליך הכשרה לקוי.

התפתחותו הביולוגית של הנער הצעיר נמשכת עד גיל 18 ולעיתים אף מאוחר יותר.

בגילאי 15-13 (בנים) ו-13-10 (בנות) קיימת התפתחות מואצת של הנתונים האנתרופומטריים כמו גובה (העלייה הגדולה ביותר בגיל 13.5), משקל, מסת שרירים ויכולות גופניות ומנטליות.

זוהי תקופה בעלת משמעות מכרעת בכל הקשור לתהליך האימונים, להעמסה ובעיקר ללימוד (קואורדינטיבי), האיור הבא מציג את עקומת ההתפתחות אצל בנים לעומת בנות:

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

עד תחילת השלב הזה (גיל 13 אצל הבנים ו-10 אצל הבנות) קיימת התפתחות מתונה בכל הפרמטרים.

התופעות השכיחות מציגות ספורטאים ישראלים רבים שזכו בהישגים מרשימים בטווח הגילאים 16-13, אך היו  אלו אפיזודות חולפות, שכן בהמשך הואטה התפתחות ההישגים עד גיל 18/19 ונבלמה בהגיעם לגילאי הבוגרים.

כיצד נוכל להתמודד עם תופעה זו?

ארגוני הספורט צריכים להנחות ולכוון לדרכי איתור וטיפוח נכונים ע"י:

• מבנה תחרויות
• שיטות ודרכי הדרכה
• תוכן הלימוד והתרגול

"הטבע קובע שהילדים צריכים להיות ילדים לפני שהם הופכים למבוגרים, אם ננסה לשנות את הסדר הטבעי, הנה הם יגיעו לבגרות בטרם עת, אך לא עם מהות או כוח" (ז'אן ז'ק רוסו)

א. תכנית התחרויות או המשחקים שנקבעות ע"י ההתאחדויות גורמות לאיתור והכשרה שגויים.

כך למשל הליגה הצפופה, או התחרויות המחייבות, בטווח הגילים 13-9 במגרשים גדולים גורמים להכתבת סגנון וטקטיקה ע"י המאמנים, למשחק תחת לחץ, לשחקנים שאינם לוקחים סיכונים ואחריות ובחירת השחקנים נעשית לפי שיקולים של "העיקר שננצח השבוע". שחקנים רבים בישראל ובעולם עסקו בענפי ספורט אחרים בגילאים אלו, כך למשל שוער הכדורגל שורה אוברוב שיחק כדוריד והחליק על הקרח עד גיל 14, שחקן הכדורגל בסטאין שווינשטייגר עסק בצעירותו בסקי שלג והאצן הגדול יוסיין בולט שיחק קריקט וכדורגל עד גיל 12. גם בישראל , אתלטים שהגיעו להצלחה כבוגרים,  עסקו לא פעם בענפי ספורט או פעילויות גופניות אחרות עד גיל 17-16: קופץ המשולשת רוגל נחום עסק בכדורגל, הקופץ לגובה איתי מרגלית עסק בכדורסל והקופצת לגובה דניאל פרנקל עסקה במחול.

משחקי ידידות .תחרויות לא מחייבות וטורנירים יכולים להוות פתרון מצוין לגילאים אלו, כמו גם פעילות מגוונת כמו קרב-5 באתלטיקה קלה או קרב רב במספר ענפים כאתגר לספורטאים בענפים שונים.

גיוון המקצועות צריכים לאפשר התפתחות נכונה.

משחק כדורגל במגרש ענק בגיל 12 (עד 110X  75 מטר) אינו מאפשר תנועה ופעילות קואורדינטיבית וגורם להסתגלות למשחק איטי ללא צורך בתגובה, מחשבה ופעילות מהירה.

בבדיקה שערכתי השנה מצאתי שילדים המשחקים במגרש קטן עושים פי 5 שינויי כיוון ומאוצים לעומת ילדים המבוגרים מהם בשנתיים אך משחקים במגרש גדול.

בגילאים עד 13-12 יכול הילד לשחק עד 13-12 דקות בקצב מהיר, לאחר מכן יש ירידה חדה בביצועיו. הפסקה של מספר דקות תאשר לכל ילד לחזור למיטבו.

ב. שיטות ודרכי הדרכה

מאמני ילדים השואפים במודע או שלא במודע לאמן בוגרים מנסים לשכפל את שאיפותיהם בעבודתם עם הילדים. פעמים רבות באימון מתקיימים תרגולים ותרגילים ייחודיים מדי, אימון יתר, דגש רב מדי על טקטיקה, דיכוי היצירתיות ותרגילים משעממים מדי.

אלו גורמים גם לטעויות בזיהוי המוכשרים הפוטנציאליים.

העדפה באימון ילדים צריכה להיות ל:

לימוד, חופש, יצירתיות, אחריות, בטחון עצמי, מיומנות, אינטליגנטיות ושמחת חיים ושיתוף כל הילדים. אין חשיבות לתוצאות המידיות!

לעומת זאת, הכתבה, לחץ, דרישה להישגים מיידים ו"העיקר לנצח" גורמים לעיתים להצלחות בטווח הקצר אך כישלונות בטווח הארוך.

המטרה בגיל הצעיר צריכה להיות: מתן אפשרויות למיצוי היכולת בגיל הבוגר!

ריבוי התחרויות הבינלאומיות והלאומיות וצפיפותם גרמו לעומס מנטלי ופיזי מזיק המונע הכשרה נכונה בגילאים הצעירים.

מאמנים ומנהלים מקצועיים מתחשבים יתר על המידה בתוכניות אלו ומונעים הכשרה מקצועית נכונה, ומעבר לכך גוזלים את החדווה, השמחה וההנעה מפעילות שאמורה להיות תחרותית אך לא מקצוענית.

הפרסים והפרסום בגילאים אלו מוגזם והינו לרועץ לעתידו הספורטיבי של הילד.

תוכן הלימוד והתרגול:

ילדים יכולים לעשות פעילות גופנית לאורך שעות רבות במהלך השבוע.

בשכונות ובאזורי מצוקה ממשיכה התרבות של פעילות גופנית מגוונת לאורך כל שעות היום. לא כך באזורים אמידים.

ילד בגילאים בטווח הגילים 15-8 יכול לבצע 25-15 שעות בשבוע של פעילות מגוונת.

ההתאוששות של הילד והנער הינה מהירה ולעומת הבוגר הוא אינו מגיע לעצימות גבוהה בעומסים, אך יכול בהחלט להתאמן ואפילו להתחרות גם מספר שעות לאחר מאמץ גדול.

מאחר שבעידן המודרני הולכים ומתרבים המקרים של "שעות אינטרנט וטלוויזיה", יש כיום ספורטאים רבים (כ-70%) שהינם מרקע סוציואקונומי קשה. רקע שמגביר אצלם את המוטיבציה אך גם יוצר בסיס איתן להצלחה בעתיד.

 תהליך ההכשרה של ספורטאים צעירים הוא בן שני חלקים: החלק הראשון מתבצע עד גיל 12 והחלק השני בטווח הגילים  12 עד 16 שנים.

בשלב הראשון (עד גיל 12) יש להרבות בפעילות קואורדינטיבית רב גונית כולל פעילות בענפי ספורט מגוונים. כך למשל שחקן כדורגל בגיל זה צריך לעסוק במקצוע קרב (ג'ודו, קארטה ואומנויות לחימה אחרות), בהתעמלות, אתלטיקה ובמשחקי כדור אחרים.

לעיתים קרובות מונעים המאמנים מהילדים עיסוק בענף אחר "שמא יתעייפו" – זוהי שגיאה שפוגעת בהתפתחות ובעיקר באפשרות למצות יכולת בגיל הבוגר. סיבה אחרת שבגללה מונעים מילדים פעילות בענפים אחרים היא חשש של המאמנים כי הילדים המוכשרים יעדיפו להישאר בענפים האחרים והם יישארו לאמן את מי שלדעתם הם הפחות מוכשרים...

גם המקרים בהם מונעים מילדים פעילות בבקרים או מפחיתים עומסים לקראת תחרות ומשחק פוגעים בהכשרה ובהתפתחות.

בשלב השני (מגיל 12 עד גיל 16) צריך להכשיר את הספורטאי למאמצים שיהיה עליו להתמודד עמם בגיל הבוגר.

כך למשל עליו ללמוד את טכניקת הרמת המשקולות ולפעול עם משקולות והתנגדויות קלות ובהדרגה להגיע בשלב הבא (גילאי 19-17) ליכולת עמידה באימונים עצימים.

מה ניתן לעשות בישראל?

• "פנימיות יום" המאפשרות פעילות יומיומית משעות הצהריים ועד הערב וכוללות אימון ייחודי, פעילות גופנית כללית, עיסוק בענף ספורט אחר, לצד אפשרויות של פעולות תרבות, חינוך ולימודים.
• אימוני בוקר לפני שעות הלימודים או במסגרת הלימודים יאפשרו (בעיקר בשלב השני) הגדלת היקף העומסים, העשרה והשלמה לתהליך האימונים המתבקש.
• ימים מרוכזים בחופשות יאפשרו לימוד, אימון ותרגול "טקטיים", פעילות חברתית, תרבותית וכמו גם הרצאות בנושאים כמו אורח חיים נכון לספורטאי הצעיר, חוקה ואזרחות.

פעולות אלו, לצד תחרויות, משחקים וטורנירים לא מחייבים, יאפשרו לנו לזהות ולאתר את המוכשרים ביותר ולהכשירם לקראת עמידה בעומסים, דרישות ומיצויי היכולת ההישגית בגיל הבוגר.

תוכנית הלימודים בבתי הספר בישראל מאפשרת את קיומם של פרויקטים אלו. על ההתאחדויות והמאמנים למצוא דרכים לניצול האפשרויות ולהימנע מפגיעה בהם ע"י תכנית תחרויות או דרישות שגויות.

עם רצון טוב ושיתוף פעולה בין כל הגורמים נוכל לשפר באופן משמעותי ולמצות את הפוטנציאל ההישגי הקיים ובעיקר להכשיר ילדים ונערים להתמודדויות חברתיות, תרבותיות ואחרות בגיל הבוגר.

---

יש לך שאלה למומחים של המרכז האקדמי לוינסקי-וינגייט (קמפוס וינגייט)? אין צורך להתבייש, רק ללחוץ כאן.