פטר דוידוביץ' | אתלטיקה | 29/11/2014

זריקת כדור הוקי, חלק ב'

ד"ר פטר דוידוביץ'

הלימוד של זריקת כדור-הוקי

תנאי העבודה ברוב בתי הספר מאפשרים את לימוד הנושא במסגרת השיעורים הרגילים לחינוך גופני. חלק מיסודות הזריקה ומתרגילי ההכנה המוקדמים שמבצעים התלמידים לקראת הוראת יחדה זו, טופלו במאמר שהופיע בגיליון 49 של "עולם הריצה".

בנוסף לתרגילים שהומלצו בגיליון המוזכר ברצוננו להדגיש את חשיבות גמישותה של חגורת הכתפיים ללימוד מוצלח של המיומנות המוטורית, ולהמליץ על תרגילים נוספים המתאימים למטרה זו:

• סיבובי ידיים לפנים ואחר כך לאחור. הידיים מקבילות בתנועתן.
• סיבובי ידיים בכוונים מנוגדים. יד אחת קדימה, יד שנייה לאחור, כשהידיים מקבילות בתנועתן.
• אוחזים בידיים  בעמידה מקל או דלגית מקופלת. מעבירים את המקל מעל הראש אל הגב וחזרה לבטן. המרחק בין הידיים תלוי בגמישות. מתחילים באחיזה רחבה תוך מגמה להקטין את המרחק בין הידיים עם התקדמות האימונים.
• מבצעים תנועת שמינית עם המקל לפני הגוף ומאחוריו.
• עמידת שש: העברת משקל הגוף לאחור עם תנועות כלפי מטה באזור הכתפיים.
• תרגיל בזוגות: גב אל גב, ידיים אוחזות מעל הראש. צעידה קדימה ללא עזיבת הידיים  (כל אחד לכוון אחר) עד כמה שאפשר, וחזרה.
• תרגיל בזוגות: עמידה גב אל גב עם החזקת ידיים. תלמיד אחד מרים על גבו את התלמיד השני תוך כפיפה לפנים והחלפת תפקידים.
• כנ"ל, כאשר שני התלמידים בישיבה שלמה.
• תלמיד אחד עומד עם ידיים לצדדים. התלמיד השני עומד מאחוריו ובעדינות מקרב  לו את הידיים מאחורי הגב.
• תלמיד אחד עומד בעמידת פסיעה עם יד למעלה. התלמיד השני עומד מאחוריו ומותח לו בעדינות את היד לאחור.

יש להדגיש כי ברוב התרגילים המומלצים אמורים התלמידים להגיע למצב של "קשת מתוחה" שאליו שואפים להגיע לקראת המאמץ הסופי בהטלה.

לקראת הלימוד של זריקת כדור הוקי יש לטפל במרכיבים הטכניים הבאים:

א) אחיזת הכדור.

ב) הזריקה מהמקום.

ג) ההרצה והזריקה עם הרצה.

 

 

 

 

להלן יוצג כל מרכיב בנפרד, במקביל לשלבי הלימוד.

אחיזת הכדור:

כפי שכבר הוזכר, זריקת הכדור מהווה מיומנות מוטורית שאינה מוכרת די הצורך לתלמידים. לכן, כבר במסגרת לימוד יסודות הזריקה על המורה לגוון לא רק בצורות הזריקה (הדיפה, זריקה, הטלה, יידוי) כפי שנכתב קודם, אלא גם בגודל החפץ הנזרק. זריקת חפצים קטנים ועגולים דורשת את התייחסותו של המורה, קודם כל לאחיזת הכדור.

בספרות המקצועית מוזכרות שתי צורות של אחיזה נכונה:

1. הכדור מונח על שתי אצבעות בלבד (האצבע והאמה). שלושת האצבעות האחרות אמורות להבטיח את איזון הכדור בכל שלבי ההרצה והזריקה. צורת אחיזה זו קרויה "אחיזה בשתי אצבעות", ובדרך כלל מאמצים אותה הילדים שרגילים לזרוק אבנים.
2. צורה אחרת של אחיזת הכדור היא "אחיזה בשלוש אצבעות": הכדור מונח על שלוש אצבעות כמעט צמודות (הקמיצה, האמה והאצבע) בזמן שהאגודל מצד אחד והזרת מהצד השני תורמות לאחיזת הכדור. אחיזה זו נקראת גם "האחיזה הספורטיבית" והיא  יעילה יותר, שהרי שלוש אצבעות יכולות לתרום יותר במאמץ הסופי, בעת שחרור הכדור בסיום הזריקה.
3. המורה יסביר וידגים ומיד לאחר מכן גם יתקן באופן אישי טעויות, כבר מהשלב הראשון של לימוד הנושא. בעת משחקי הזריקה יקפיד המורה בראש ובראשונה לתקן את הטעויות הקשורות באחיזה נכונה של הכדור. טעויות האחיזה הנפוצות ביותר הן באחיזה של הכדור בכל כף היד או באחיזה של הכדור רק בין האגודל והאצבע.
4. נקודה מתודית אחרת, שבספרות המקצועית אינה מוזכרת בשלב זה אך להערכתי כדאי למורים לתת עליה את הדעת כבר בהתחלה, היא הבאת הכדור לאחור, הושטה מלאה של היד לשם הבאת הכדור וגם הפניית הגוף ימינה (לזורקים ביד ימין) וב-90 מעלות בערך. תנועה שוטפת זו רצויה כבר בזמן משחקי הזריקה מכיוון שלמעשה רוב התלמידים נוטים לזרוק ולהטיל כאשר ידם כפופה בעמדת המוצא, והכדור נמצא רק מעט מאחורי האוזן, ובו בזמן הם חושבים שתנועת ההטלה שביצעו הייתה שלמה וארוכת טווח. לכן רצוי, כאמור, לתקן ולתת משוב על הביצוע כבר משלבי הלימוד הראשונים. מומלץ אפילו ליצור משחקי זריקה שמחייבים את התלמיד הצעיר ליישר את היד לאחור, כדי לתפוס כדור מונח על מרחק מותאם ממנו, בגובה הכתף.

הטלה מהמקום

לאחר שהתלמידים למדו אחיזה נכונה בכדור, על המורה להתייחס  בכובד ראש להיבטים מתודיים קשורים לתהליך הלמידה.

ארגון הכתה

• קודם כל חשוב לדעת שלפי הוראות מנכ"ל משרד החינוך, התלמידים יזרקו רק לכיוון אחד, לכן על המורה לארגן את הכיתה במספר שורות, בהתאם למספרם של התלמידים ולכמות הציוד העומדת לרשותו. ברור שאנחנו ממליצים לציית להוראות, אפילו אם זה מקטין את יכולת התרגול של התלמידים.
• רק במקרה שלרשות הכיתה עומד מתקן רחב ממדים, כמו אצטדיון, יוכל המורה לארגן את תלמידיו בשתי שורות מקבילות כשהמרחק בין השורות 40-30 מטר בערך, לפחות בביצועים הראשונים. הדבר מומלץ רק אם המורה שולט על קבוצת התלמידים, וסומך עליהם מבחינת המשמעת. אבל ברור שארגון זה של הכיתה מקשה על שליטה, העברת מסרים ומשובים אישיים לכלל התלמידים. בכל אופן, במקרה כזה, המרחק בין השורות ילך ויגדל עם  שיפור רמת הביצועים של התלמידים ובהתאם לרמתם. התלמידים מאותה שורה יזרקו בו-זמנית  לפי הוראת המורה. הדבר בטוח יותר ומאפשר ריכוז טוב יותר של התלמידים לפני הביצוע.  אם אין מספיק כדורי הוקי, מומלץ להשתמש בשלבי לימוד הטכניקה בכדורי טניס. זה גם בטיחותי יותר.
• המורה יקפיד גם על יצירת מרווחים נוחים בין התלמידים העומדים באותה שורה (4-3 מטרים מהווים מרווח סביר בהחלט).
• את התלמידים הזורקים ביד שמאל ירכז המורה בקצה השמאלי של השורה.
• ניתן ללמד חלק מן התרגילים גם באולם סגור, כאשר התלמידים מסודרים בשורה, מול קיר פנוי ממתקנים ומכשירים. התלמידים יעמדו  במרחק 5-3 מ' מן הקיר ויזרקו אליו. אם האולם קטן או אין מספיק כדורים, יאורגנו התלמידים במספר טורים, כשהראשון זורק ועובר לסוף הטור.

יתרונות העבודה מול קיר:

1. ניתן לבצע מספר רב של ניסיונות בזמן קצר יחסית, כי הכדור חוזר מיד.
2. אין צורך לחפש את הכדורים שמתפזרים במגרש הרחב.
3. התלמיד יזרוק (יטיל) חזק ושטוח מול הקיר, יותר מאשר במצב שבו הוא מעביר את הכדור לבן זוגו.
4. בזמן לימוד ההטלה מהליכה ומריצה, התארגנות התלמידים תהיה שונה.

תיאור ההטלה מהמקום: יש להבהיר שהזריקה (הטלה) מהמקום משמשת בעיקר כשלב לימוד ראשוני, או כתרגיל עזר, כאשר המורה מבקש ללמד את תלמידיו להאריך את תנועת היד הזורקת (להאריך את "מנוף התנועה"), או לנצל טוב יותר את פעולת הדחיפה של רגל ימין. דברים אלה קשה יותר לבדוק ולהרגיש בזמן ההרצה, לכם חשוב להדגיש, שאין צורך להגזים בתרגול של הזריקות מהמקום, אלא רק בעבודה בזוגות לשיפור תנועת הזריקה.

בלימוד התנועה הנכונה עדיף לתאר תנועה שבה מגיעים לעמדת זריקה ממצב שבו:

1. משקל הגוף נמצא על רגל ימין כפופה קל, היד הזורקת ישרה ומושטת לאחור בגובה הכתפיים (הכדור צריך להימצא מאחור ככל האפשר מבלי להוציא את הזורק מהאיזון). הפניית חגורת הכתפיים 90 מעלות ימינה (לזורקים ביד ימין), ניצב לכיוון הזריקה, מוסיפה בעצם להארכת המסלול שבו יוכל הזורק להפעיל כוח על הכדור וישיג מהירות התחלתית מרבית.
2. עמדת המוצא לזריקה: התלמיד מתחיל את המאמץ הסופי בהושטת רגל ימין, הפניית האגן שמאלה מיד בהמשך, הנחת הרגל שמאל על הקרקע,  בחלק החיצוני - קדמי של כף הרגל. היד הזורקת נשארת ישרה עד שהמותניים והגו מופנים לכיוון הזריקה, והמותן הימני מופנה מהר לכיוון הזריקה. בשלב זה מביאה עמדת המוצא את התלמיד לעמידת "קשת דרוכה", שהיא הכרחית לתנועת הטלה נכונה.
3. בתנועת השחרור עובר מרכז הכובד לפנים, הגוף מגיע מעל רגל שמאל, הבולמת, שהיא ישרה.  הזרוע מתחילה את תנועתה לקראת שחרור הכדור, כאשר שתי הרגליים המונחות על הקרקע כבר ישרות והחזה ניצב לכיוון הזריקה. יד ימין זורקת את הכדור מעל כתף ימין, דרך גלגול המרפק קדימה. המרפק  גם יוביל  את היד הזורקת (דרך החיצונית) , כאשר האמה מבצעת תנועת "מכה" קצרה ומהירה ומלאת עוצמה. הגו נשאר זקוף ואינו צריך להתכופף בשום מקרה.
4. בזמן שחרור הכדור ומיד אחריו, על התלמיד לבלום את תנועת הגוף קדימה בעזרת רגל שמאל, ואם יש צורך, באמצעות החלפת הרגליים. מכאן ניתן להסיק כי עדיף לשחרר את הכדור לא מעל קו הזריקה אלא במרחק מה מאחוריו, מרחק שיאפשר את הבאת רגל ימין לפנים כדי לעזור בבלימה, בלי שהיא תעבור את קו הזריקה, מה שיוליך לפסילה. מדגישים שבשלב זה עדיף לאפשר לתלמיד לדחוף בקרקע בצורה דינאמית עם שתי רגליו, אפילו אם לא יוכל להתייצב בעמדה גבוהה ברגע השחרור של הכדור.

לימוד הזריקה מהמקום:

1. התלמידים עומדים בשתי שורות המרוחקות 20-15 מ' זו מזו, בעמדת מוצא לזריקה מהמקום (רגל נגדית ליד הזורקת נמצאת לפנים). יש להקפיד על אחיזה נכונה של הכדור. מביאים את הכדור לאחור, מעל הכתף, כך שהגוף יהיה באותו קו עם קדקוד הראש. מהמצב הזה, ללא כל הפניה, רק עם הושטת היד לאחור מעל הכתף, על יד האוזן, זורקים את הכדור אל בן הזוג במסלול מעט קשתי. ניתן לבצע תרגיל זה גם באולם, ובמרחק 3-2 מ' בין תלמיד לתלמיד מול קיר פנוי ממכשירים, כפי שכבר הזכרנו, כדי להשיג יותר זריקות, יותר ריכוז, ולאפשר זריקה חזקה יותר אל הקיר לעומת המסירה אל בן-הזוג.

ניתן לבצע את התרגיל ממצבים התחלתיים שונים (ישיבה, עמידה על הברכיים, כריעה על הברך מצד היד הזורקת) ועם חפצים בגדלים ובמשקלים שונים.

2. התלמידים מסודרים באותה עמדת מוצא כבתרגיל הראשון. התלמיד הזורק יאריך את טווח התנועה, דרך הפניית הגו ימינה (שוב, מדובר בתלמידים הזורקים ביד ימין). לאחר הפניית הגו יושיטו התלמידים את היד הזורקת לאחור כשגב כף היד מכון למטה, על מנת שהכדור יגיע רחוק ככל האפשר מאחורי רגל ימין.

• מושיטים את היד לאחור רק אחרי הפניית הגו ימינה.
• יד שמאל כפופה במקצת, מתרוממת לפני הגוף במקביל ליד הזורקת. ישנם מומחים הממליצים דווקא על השארת יד שמאל ישרה, לכיוון הזריקה, במקביל ליד הזורקת.
• מעמדה זו מתחילה הזריקה: לאחר דחיפה ויישור של הרגל והאגן ימין הגו מתחיל את תנועת הזריקה דרך הפניה שמאלה. לאחר מכן זהה תנועת היד הזורקת לתנועה שתוארה בתרגיל מספר 1.
• את תנועת הגו לשמאל "מכוונת" יד שמאל (הזרוע), שנעה שמאלה ולמעלה בתנועה שמפנה את החזה לכיוון הזריקה-הטלה.

3. התלמידים מסודרים כמו בתרגילים הקודמים: התלמיד הזורק ינסה להאריך עוד את טווח התנועה של הכדור על-ידי כיפוף קל של רגל ימין והעברת מרכז הכובד של הגוף לרגל ימין בלבד. כאשר התלמיד מרגיש שאי אפשר עוד להרחיק את הכדור לאחור,  הוא יתחיל את תנועת הזריקה (הטלה) כמו בתרגיל מספר 2.

4. כאשר התלמידים מסוגלים לבצע את תנועת ההטלה באופן שוטף, כפי שתואר בתרגיל השלישי, ינסה כל תלמיד לסגל לעצמו עמדת זריקה מתאימה, נוחה ויעילה, שתאפשר ניצול מושלם גם של פעילותה של רגל ימין, גם של הגו וגם של היד הזורקת. בעמדת הזריקה, יעמוד התלמיד כך שקו דמיוני ישר בכיוון הזריקה, יעבור צמוד לעקב רגל ימין וכריות האצבעות של כף רגל שמאל, כאשר המרחק בין שתי כפות הרגליים – וגם בין רגל ימין לחפץ הנזרק – הוא 4-2 כפות רגליים. אחר כך יבצע התלמיד את ההטלה כפי שתוארה קודם.

לשיפור תנועת הזריקה מהמקום יש להעמיד את החפץ הנזרק על מכשירים בגובה ובמרחק מתאימים לנתונים של התלמידים ולארגן תחרויות ומשחקים שונים של זריקות רצופות, שבהם נדרשים התלמידים לזרוק למטרה מסוימת או למרחקים  שונים, שסומנו מראש.

כפי שכבר הוזכר, הזריקה מהמקום אינה מהווה מטרה בפני עצמה ועל המורה לוודא שלאחר שהתלמידים שולטים בתנועת ההטלה, תרגילי שיפור הסגנון ישולבו עם התרגילים ללימוד ההרצה, כדי לאפשר, בסופו של תהליך, את הלימוד היעיל של ההטלה עם הרצה.

ההרצה והזריקה עם הרצה

ההרצה מאפשרת השגת מהירות התחלתית גבוהה לכדור, עוד לפני שלב המאמץ הסופי (תנועת ההטלה עצמה), שבה יגיע התלמיד, תוך שלושה צעדים מיוחדים, לעמדת הזריקה שתוארה בסעיף הקודם.

בבית הספר היסודי, עדיף ללמד את הזריקה עם הרצה של שלושה צעדים. בבית הספר התיכון, אם רמת התלמידים היא טובה, יכול המורה ללמד את ההרצה של חמישה צעדים מיוחדים, דבר המאפשר פיתוח מהירות אופקית גבוהה יותר.

• על המורה לוודא  כי עמדת המוצא של התלמידים נכונה (מומלץ לעבוד בזוגות) וכיוון התנועה מוכר לתלמיד.
• זריקות בקצב של שני צעדי הרצה: על המסלול מסומנת "תעלה". את הצעד לפני האחרון יבצע התלמיד (עם רגל ימין) מעל תעלה זו (רוחב התעלה 100-60 ס"מ). התלמיד יהיה בעמדת זריקה, רגל שמאל לפנים, היד הזורקת ישרה כל הזמן ומושטת לאחור.
• תבנית הצעדים שיבצע התלמיד: צעד שיכול ברגל ימין, הנחה מהירה של רגל שמאל, ובהמשך  - ההטלה עצמה.
• מבחינת הקצב: צעד השיכול יהיה ארוך והצעד האחרון קצר מאד. באמצעות הוראות בעל פה, יכול המורה להכתיב לתלמידיו את קצב העבודה המתאים.
• זריקות בקצב של שלושה צעדי הרצה: כמו בתרגיל הקודם, על המורה לוודא שעמדת המוצא של התלמידים נכונה. כאשר החלק העליון של הגוף נמצא כבר בעמדת זריקה, יוכל התלמיד להתרכז בביצוע הנכון של צעדי ההרצה בקצב הרצוי של הצעדים.

הערות מתודיות לתרגילים שלעיל:

• בניסיונות הראשונים על המורה לשים דגש על לימוד הקצב הנכון ולימוד צעדי השיכול.
• מאוחר יותר ישים המורה דגש על מרכיבי התנועה ושילובם לפי הסדר ולפי הקצב המתאים.
• את ההרצה מתרגלים קודם מהליכה, אחר כך מריצה קלה, ולבסוף מריצה במהירות אופטימלית.
• המורה יכתיב את קצב הביצוע דרך סימנים אקוסטיים (ספירה בקול, מחיאת כפיים וכו').
• בתרגיל יהיה תמיד דגש על מרכיב מסוים, מוגדר היטב ושונה.

• יש אפשרות אחרת לזריקת כדור הוקי עם הרצה של שלושה צעדים. ההבדל הוא בהפניית הגוף והושטת היד הזורקת תוך כדי הרצה. הדבר דורש בוודאי יותר מיומנות ויותר תרגול. כעקרון, מומלץ למורים ללמד את זריקת כדור ההוקי בשיטה גלובאלית (ללמד את השלם). בהתחלה- דרך אמצעים מיוחדים (כמו למשל סימון ה"תעלה") ובהדרגה לעבור לזריקות שוטפות, מהירות, עד שהתלמידים יגיעו לביצועים אופטימליים.

על מנת לשפר את יכולת התלמידים, כדאי שיבצעו את התרגילים הבאים:

א. זריקות עם קביעת משימות מראש:

1. שינויים בעמדת המוצא:

• זריקות מעמידה.
• זריקות מישיבה.
•  זריקות מכריעה על ברך (ברכיים).

2. שינוי באופי הזריקה:

• זריקה למטרה רחוקה.
• זריקה למטרה גבוהה.
• זריקות למרחק מרבי.
• זריקה לכיוון רצוי.

3. זריקות של חפצים שונים בצורתם ובמשקלם

4. זריקות ביד החלשה.

ב. זריקות עם דגש על המרכיבים הטכניים השונים ותיקון טעויות

המורה יחליט אם זורקים מהמקום או אחרי הרצה. על המורה להחליט גם על המרכיב הטכני שאליו יש לשים לב. התלמידים מחולקים לזוגות ובני הזוג יתקנו את הטעויות.

בשלב מאוחר יותר ניתן לרכז את התלמידים בקבוצות עבודה לפי הטעויות המאפיינות ולכל קבוצה ימונה תלמיד אחראי.

הזריקות במקצב של חמישה צעדי הרצה:

זריקות אלה מיועדות כאמור לתלמידים המבוגרים יותר (כתה ח' ומעלה) ששולטים במגוון רחב של מיומנויות מוטוריות. כדאי ללמד את ההרצה של חמישה צעדים מיוחדים אם הכוונה היא ללמד גם את הטלת הכידון בבית הספר, שהרי תבנית ההרצה זהה.

בהתחלה אפשר ללמד את תבנית הצעדים ואת קצב הצעדים ואחר כך לשלב את ההרצה עם הזריקות. כאשר רמת התלמידים מאפשרת, ניתן להוסיף לחמשת הצעדים המיוחדים גם קטע של ריצה קלה לאורך של 20-18 מטרים, שבו יפתחו התלמידים מהירות אופקית אופטימלית, זאת בתנאי שהתלמידים יוכלו לשלוט במהירות זו ולבצע את הזריקה בצורה נכונה.

---

מאמרים נוספים בסדרה:

חלק א'

חלק ג'

---

מאמר זה הוא עיבוד של המאמר המקורי שהופיע במגזין "עולם הריצה", גיליון 54, עמודים 26-21, נובמבר-דצמבר 1991. המאמר המקורי כולל גם איורים שאינם מופיעים כאן.

---

יש לך שאלה למומחים של המרכז האקדמי לוינסקי-וינגייט (קמפוס וינגייט)? אין צורך להתבייש, רק ללחוץ כאן.