יורם אהרוני | היסטוריה של הספורט | 18/09/2016

הפינה האולימפית - אמסטרדם 1928

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

במשחקים אלה השתתפו נשים לראשונה בתחרויות האתלטיקה וההתעמלות. התחרויות נערכו ב-14 ענפי ספורט המקובלים כיום. כדורמים וקפיצות למים בהם התחרו באמסטרדם 1928 אינם נחשבים כיום למקצועות נפרדים – הם חלק מענף הנקרא Aquatics שבו נכללים גם שחייה ושחיה צורנית. הענף היחיד בו נערכו תחרויות ואינו בתכנית כיום הוא תחרויות האמנות. לא נערכו תחרויות בענף הקליעה, מקצוע בו התחרו בכל המהדורות האולימפיות חוץ מאשר ב-1904 ו-1928.

אתלטיקה

הרכב המקצועות לגברים באמסטרדם 1928  היה זהה כמעט לגמרי להרכב כיום זולת העובדה שלא נערכו שם תחרויות הליכה. ההחלטה על הוצאת ההליכה התקבלה בהצבעה בפדרציית האתלטיקה הבין לאומית ברוב של 9 נגד 8 (ושתי נמנעות). נציג צרפת, שהייה בין המתנגדים להליכה אמר שהוא מקווה שההליכה תוצא לצמיתות מהתכנית האולימפית. התחרויות נערכו לראשונה באצטדיון שהיקפו 400 מטר ומאז הדבר לא השתנה.

שיאים שהושגו:

800 מ' – דאגלס לאו מבריטניה הגן על תוארו וקבע שיא אולימפי 1:51.8. שיא העולם (1:50.8) נקבע זמן קצר לפני המשחקים על ידי סראפן מרטן מצרפת שסיים רק שישי בגמר.

1500 מ' – הארי לארבה מפינלנד קבע שיא אולימפי – 3:53.2 ד'. שיא העולם (3:52.6) היה שייך לפאבו נורמי  מפינלנד שבחר לא להגן על תוארו במקצוע זה ולהתרכז במרחקים אחרים.

10,000 מ' – פאבו נורמי קבע שיא אולימפי – 30:18.8 ד' במאבק מרתק עם יריבו הגדול (וחברו לנבחרת פינלנד) וילי ריטולה שהגיע 6 עשיריות השנייה אחריו, אחרי שהוביל במרבית הדרך. שיא העולם היה של נורמי – 30:06.2 ד' (1924). ריטולה גמל לנורמי בגמר ריצת 5000 מ'. אדווין וידה משבדיה זכה בארד בשתי הריצות. וידה סיים שלישי אחרי נורמי וריטולה גם בריצת 5000 מ' בפאריס 1924 ומדליית הכסף האישית היחידה שלו הייתה בריצת 10,000 מ' בפאריס 1924 בה ניצח ריטולה ונורמי לא השתתף.

110 מ' משוכות – ג'ורג' ויטמן סמית מדרום אפריקה קבע שיא עולם בחצי הגמר -14.6 ש'. בגמר הוא דורג חמישי בלבד עם 15.0 לאחר פגיעה באחת המשוכות הראשונות שהאטה אותו מאד. הגמר היה צפוף ביותר. שני הראשונים קבעו 14.8 ש' והרצים במקומות השלישי והרביעי קבעו 14.9 ש'.

400 מ' משוכות – לורד ברלי (דיויד ססיל, המרקיז מאקסטר) השווה את השיא האולימפי הרשמי כאשר קבע בגמר וגם בחצי הגמר 53.4 ש'. המנצח בפאריס 1924, מורגן טיילור מארה"ב קבע אז זמן של 52.6 ש' אך זמנו לא אושר כשיא מאחר שהפיל משוכה, דבר שמנע אישור שיא לפי החוקה דאז.  טיילור קבע זמן קצר לפני משחקי 1928 שיא עולם (52.0) אך במשחקים עצמם סיים שלישי בלבד.

3000 מ' מכשולים –טויבו לויקולה מפינלנד קבע שיא אולימפי – 9:21.8  ד'. שיאי עולם במקצוע זה מוכרים רק מ-1954 אך הישגו של לויקולה הוא הטוב ביותר שהיה עד אז. לויקולה הקדים בין היתר את שני הרצים הגדולים של פינלנד פאבו נורמי (שני, 9:31.2) ווילי ריטולה (לא סיים). ריטולה ונורמי היו כנראה עייפים מגמר ריצת 5000 מ' שנערך יום קודם לכן. בשל העובדה שמהתוכנית האולימפית הוצאו הריצה הקבוצתית ל-3000 מ' ומירוץ השדה הלו"ז של נורמי וריטולה היה קצת יותר שפוי מאשר בפאריס 1924: 29 ביולי – 10,000 (גמר ישיר), 31 ביולי – מוקדמות 5000 מ', 1 באוגוסט – מוקדמות מכשולים, 3 באוגוסט – גמר 5000 מ', 4 באוגוסט – גמר מכשולים.  נורמי כאמור ויתר הפעם על ריצת 1500 המטרים שהמוקדמות לה נערכו ב-1 באוגוסט והגמר למחרת.

4X100 מ' – ארה"ב השוותה את שיא העולם – 41.0 ש' שנקבע  לראשונה בפאריס 1924  והושווה מאז כמה פעמים, כולל פעם אחת על ידי רצי מועדון אינטרכט פרנקפורט, שאף אחד מהם לא היה ברביעייה של גרמניה שסיימה שנייה (41.2). הגרמנים קבעו לפני המשחקים בריצת מבחן זמן של 40.8 ש' שלא אושר כשיא. הרכב נבחרת ארה"ב:  פרנק וויקוף, ג'יימס קווין,  צ'רלס בורה, הנרי ראסל. האמריקאים, כהרגלם באותה תקופה, ויתרו בשליחים על כמה מרציהם הטובים.

4X400 מ' – ארה"ב קבעה שיא עולם – 3:14.2 ד'. ההרכב: ג'ורג' ברד, פרד אלדרמן, אמרסון ספנסר, ריי ברבוטי. להוציא את ברבוטי (המנצח בריצת 400 מ') שלושת חברי הרביעייה האחרים לא נטלו חלק בריצת 400 מ' האישית. זמן קצר אחרי המשחקים קבעה ארה"ב שיא חדש במירוץ 4X440 יארד (מייל, 1609.344 מ') – 3:13.4 ד' בהרכב: ג'ורג' בירד, מורגן טיילור, ריי ברבוטי, אמרסון ספנסר.

קפיצה במוט – סבין קאר מארה"ב קבע שיא אולימפי – 4.20 מ'. שיאן העולם לי בארנס (4.30) סיים חמישי בלבד עם 3.95 מ' בתחרות שנערכה בגשם.

קפיצה לרוחק – אד האם מארה"ב קבע שיא אולימפי – 7.73. שיאו העולמי של האם עמד על 7.90 מ' ונקבע במבחני ארה"ב ביולי אותה שנה. זמן קצר אחרי המשחקים נשבר שיא העולם על ידי סגנו של האם באמסטרדם, סילביו קאטור מהאיטי שניתר ל-7.93 מ'. הישג זה הוא עדיין השיא הלאומי של האיטי –השיא הלאומי הוותיק ביותר באתלטיקה.

הדיפת כדור ברזל – ג'ון קאק מארה"ב קבע שיא עולם – 15.87 מ'.

זריקת דיסקוס – באד האוזר מארה"ב  הגן על תוארו מפאריס 1924 ושבר את שיאו האולימפי כשזרק למרחק של 47.32 מ'. שיאו העולמי נקבע ב-1926 ועמד על 48.20 מ'.

הטלת כידון – אריק לונדקויסט משבדיה קבע שיא אולימפי – 66.60 מ'. שיא העולם היה 69.88 מ'.  13 ימים אחרי הגמר היה לונדקויסט הראשון להטיל מעל 70 מ' כשקבע בסטוקהולם 71.01 מ'.

קרב-10 – פאבו איריולה מפינלנד קבע שיא עולם  - 8053.290 נקודות לפי הטבלה שהייתה נהוגה אז. הישג זה שווה בטבלה הנהוגה כיום 6587 נק' והוא טוב יותר מהישגו של ג'ים תורפ שהישגו ב-1912 השווה היום 6564 נקודות. במקום השני סיים אכילס יירבינן מפינלנד עם 7931.500 נק'. הישג זה שווה היום 6645 נק' כלומר שאילו הניקוד היה כפי שהוא היום היה אכילס יירבינן המנצח.

800 מ' נשים – זמן קצר לפני המשחקים הייתה לינה ראדקה מגרמניה לאשה הראשונה שרצה את המרחק בפחות מ-2:20 ד' כאשר קבעה שיא עולם – 2:19.6 ד'.  בגמר באמסטרדם היא קבעה שיא חדש – 2:16.8 וגם הזוכות בכסף ובארד קבעו הישגים טובים משיאה הקודם של רדקה. למרות זאת הוצא המקצוע מן התכנית האולימפית לנשים והוחזר רק ב-1960. תיאורים מוגזמים של הנשים התשושות בסוף המירוץ הובילו את עסקני האתלטיקה לקבוע כי  ריצות למרחקים ארוכים כל כך אינן מתאימות לנשים.

4X100 מ' נשים – קנדה קבעה שיא עולם -48.4 ש'. השיא הקודם היה 49.8 ש'. גם בחצי הגמר קבעו הקנדיות זמן טוב מן השיא הקודם – 49.3 ש'. ההרכב הקנדי – פאני ("בובי") רוזנפלד, אתל סמית, פלורנס בל, מרטיל קוק. רוזנפלד היהודייה הייתה שנייה בגמר ריצת 100 מ' וחמישית בגמר ריצת 800 מ'.

קפיצה לגובה – אתל קתרווד מקנדה קבעה שיא עולם – 1.595 מ'.  הישגה של קתרווד נקבע כאשר חלפה מעל רף שהוצב בגובה של 1.60 מ', אך מדידה חוזרת אחרי קפיצת השיא קבעה כי הרף היה רק על 1.595 מ'. המארגנים קבעו הישג של 1.40 מ' כנדרש לעלייה לגמר. 19 מתוך 20 המשתתפות קבעו את ההישג ועלו לגמר.

זריקת דיסקוס – חלינה קונופצקה מפולין קבעה שיא עולם – 39.62 מ' , 44 ס"מ יותר משיאה הקודם.

שחייה

תכנית התחרויות הייתה זהה לזו שהייתה בפאריס 1924 ונכללו בה שישה משחים לגברים וחמישה לנשים. השתתפו 110 גברים ו-72 נשים, הרבה יותר שיוויוני לעומת ענף האתלטיקה בו השתתפו 611 גברים ו-95 נשים.

שיאים אולימפיים נקבעו בכל המשחים

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

התכנית כללה שני מקצועות כביש ו-4 מקצועות מסלול. במירוץ נגד השעון ליחידים על כביש למרחק 168 ק"מ, המנצח היה הנרי האנסן מדנמרק ב-4 שעות, 47 דקות ו-18 שניות, כמעט 8 דקות מהר יותר מהזוכה בכסף. המסלול היה כמובן שטוח מאד והבעיה היחידה העיקרית שהרוכבים היו צריכים להתמודד עמה היו רוחות חזקות בחלק מהמסלול. המירוץ הקבוצתי נגד השעון היה סיכום הזמנים של השלושה הטובים במירוץ האישי. דנמרק ניצחה עם 15:09:14 שעות כשבנוסף להאנסן תרמו לזמן נילסן (שביעי 5:05:37) ויורגנסן (מקום 25, 5:16:19) בריטניה הגיעה למקום השני עם זמן מצטבר של 15:14:49 שעות עם רוכבים שסיימו במקומות 2, 5 ו-26.

תחרויות המסלול נערכו באצטדיון המרכזי. מסביב למסלול הריצה שהיקפו היה כאמור 400 מ', נבנה מסלול אופניים בהיקף 500 מ'. במירוץ נגד השעון למרחק 1000 מ' ניצח וילי פאלק הנסן מדנמרק בזמן 1:14.4 דק'. כמו כן נערכו על המסלול תחרויות ספרינט, ספרינט באופני טאנדם ומירוץ רדיפה קבוצתי ל-4000 מטר.

סיוף

התכנית כללה תחרויות אישיות וקבוצתיות לגברים ברומח, דקר וחרב ותחרות אישית לנשים ברומח. הונגריה החלה את רצף הניצחונות שלה בתחרות הקבוצתית בחרב. רצף זה כלל 46 ניצחונות והגיע לסיומו רק במשחקי טוקיו 1964 וכלל בתוכו כמובן את התארים האולימפיים בשנים 1928 עד 1960. שניים מחברי הנבחרת ההונגרית בחרב ב-1928 היו יהודים שנספו בשואה: אטילה פטשאואר (שזכה במדליית הכסף בתחרות האישית) ויאנוש גאראי.

לוסיין גאודי בן ה-41 מצרפת זכה בתחרויות האישיות ברומח ובדקר. הקריירה התחרותית שלו החלה כבר בשנת 1905 כאשר הוכתר כאלוף ארצו בדקר. הוא השתתף גם במשחקים של 1920 ו-1924 ובסך הכול במאזנו האולימפי 4 מדליות זהב ושתיים מכסף.

כדורגל

16 מדינות התחרו בשיטת "המפסיד יוצא" המשחקים החלו ב-27 במאי והסתיימו ב-13 ביוני בעוד טקס פתיחת המשחקים היה ב-28 ביולי. במקרה של תיקו נערך משחק חוזר וכך קרה שבגמר נפגשו ארגנטינה ואורוגוואי והמשחק ביניהם הסתיים בתיקו 1:1 ולכן נקבע גמר חוזר שלושה ימים מאוחר יותר בו ניצחה אורוגוואי 1:2.עשרה משחקני אורוגוואי נכללו גם בסגל הנבחרת שזכתה בגביע העולם הראשון שהתקיים במולדתם ב-1930.

הוקי

המשחק הוחזר לתוכנית האולימפית אחרי שלא נכלל בה בפאריס 1924. הודו שלטה בטורניר והביסה בקלות את כל יריבותיה: אוסטריה – 0:6, בלגיה – 0:9, דנמרק – 0:5, שוויץ – 0:6 ובגמר 0:3 את הולנד.הודו החלה בכך רצף זכיות אולימפיות שנמשך עד מלבורן 1956. בהמשך זכו ההודים בטורניר ההוקי לגברים גם ב-1964 ו-1980.

חתירה

התחרויות נערכו בתעלה צרה שבה היו יכולות להתחרות רק שתי סירות בו- זמנית. הדבר חייב כמובן לערוך תחרויות רב-שלביות. בתחרות לשמיניות עם הגאי גברה ארה"ב בסיבוב הראשון על בלגיה ב-2 באוגוסט, בסיבוב השני על דנמרק ב-4 בחודש, על איטליה ברבע הגמר ב-7 בחודש, על קנדה בחצי הגמר ב-8 בחודש ועל בריטניה בגמר ב-10 בחודש. כל זאת בתחרות בה השתתפו רק 11 נבחרות. פול קוסטלו מארה"ב זכה בפעם השלישית ברציפות בתחרות לזוגות בסירות סקאל (סירות בהן לכל חותר שני משוטים) כאשר שיתף פעולה עם צ'רלי מקאילויין. באנטוורפן 1920 ובפאריס 1924 השותף שלו היה ג'ק קלי (אביה של שחקנית הקולנוע ונסיכת מונקו גרייס קלי).

שייט

נערכו תחרויות בשלושה דגמי סירות, בדיוק כמו בפאריס 1924. בתחרויות השייט יכולות היו להשתתף נשים לצד הגברים בסירה ואכן בתחרות בסירות 8 מטר קפטן הנבחרת המנצחת מצרפת הייתה וירג'ין הריוט.

הרמת משקולות

תחרויות נערכו בחמש קטגוריות משקל : נוצה (עד 60 ק"ג), קל (עד 67.5 ק"ג), בינוני (עד 75 ק"ג), קל-כבד (עד 82.5 ק"ג) וכבד. המנצח במשקל קל-כבד היה סעד נוסיר ממצרים שהביא למדינתו את מדלית הזהב האולימפית הראשונה שלה. במשקל קל דורגו במקום הראשון בצוותא האנס האס מאוסטריה וקורט הלביג מגרמניה ומאחר שלא הייתה נהוגה אז שיטת הכרעה במקרה של תוצאה זהה קיבלו שניהם מדליות זהב. הדירוג נקבע לפי סיכום התוצאות בשלושת הסגנונות שהיו מקובלים אז: לחיצה, הנפה ודחיקה.

היאבקות

נערכות תחרויות ב-6 קטגוריות משקל בסגנון יווני-רומי ו-7 קבוצות משקל בסגנון חופשי. מצרים זכתה במדליית הזהב השנייה שלה הודות לאיברהים מוסטפה שניצח במשקל קל-כבד בסגנון יווני-רומי, 8 ימים אחרי שסעד נוסיר זכה במדליית הזהב בהרמת משקלות.

---

יש לך שאלה למומחים של המרכז האקדמי לוינסקי-וינגייט (קמפוס וינגייט)? אין צורך להתבייש, רק ללחוץ כאן.