יורם אהרוני | היסטוריה של הספורט | 16/01/2017
תכנית ההתעמלות לנשים הורחבה מאד וכללה בנוסף לתחרות הקבוצתית גם תחרויות אישיות בקרב-רב, קרקע, קורה, מקבילים מדורגים וסוס קפיצות וגם תחרות קבוצתית עם מכשירים קטנים הדומה יותר להתעמלות האמנותית של היום. מתעמלות ברה"מ היו דומיננטיות מאד: הן זכו בתחרות הקבוצתית, מריה גורוחובסקיה זכתה בתואר בקרב-רב, נינה בוחרובה ניצחה בקורה ויקטרינה קלינצו'ק בסוס הקפיצות. אגנס קלטי מהונגריה ערכה את הופעת הבכורה שלה במשחקים בגיל 31. היא ניצחה בתרגיל הקרקע, זכתה בארד במקבילים המדורגים והייתה שותפה לשתי מדליות שהשיגה הונגריה בתחרויות הקבוצתיות. קלטי עלתה לישראל אחרי משחקי מלבורן 1956 ואילו גורוחובסקיה עלתה לישראל בגיל מבוגר ונפטרה בתל אביב בשנת 2001 בגיל 79.
גם בקרב הגברים היו מתעמלי ברה"מ דומיננטיים: הם ניצחו בתחרות הקבוצתית, ויקטור צ'וקרין ניצח בקרב-רב, בסוס הסמוכות ובסוס הקפיצות והרנט שהיניאן ניצח בטבעות.
23 מדינות השתתפו. 10 העפילו אוטומטית לטורניר הראשי ועוד 6 עלו מן הטורניר המוקדם, בו השתתפה גם ישראל. הטורניר המוקדם נערך עוד לפני טקס הפתיחה הרשמי של המשחקים האולימפיים, בין ה-14 ל-18 ביולי בעוד טקס הפתיחה היה ב-19 בחודש. 16 הנבחרות בטורניר הראשי חולקו ל-4 בתים מהם העפילו 2 הראשונות לטורניר השלב השני בו היו שני בתים שמהם העפילו 2 הראשונות לחצי הגמר.
ארה"ב זכתה בטורניר. בבית המוקדם בשלב הראשון היא גברה על הונגריה 48:66, על צ'כוסלובקיה 47:72 ועל אורוגוואי 44:57. בבית רבע הגמר גברה ארה"ב על ברה"מ 58:86, על צ'ילה 55:103 ועל ברזיל 53:57. במשחק חצי הגמר גברה ארה"ב על ארגנטינה 76:85 ובמשחק הגמר על ברה"מ 25:36 לאחר 15:17 במחצית המשחק. שבעה שחקני בנבחרת ארה"ב היו מאלופת המכללות, אוניברסיטת קנזס, חמישה מקבוצת Peoria Caterpillar שזכתה בטורניר מוקדמות ועוד שני שחקנים מקבוצת Phillips Petroleum. כוכב הנבחרת היה בוב קורלנד שגובהו היה 2.13 מ'. היה זה הטורניר האולימפי השני שלו. הוא היה נוהג לחסום כדורים היורדים אל סל קבוצתו ובשל כך שונה החוק וכיום אסור לחסום כדורים אחרי שעברו את שיא גובהם.
ישראל השתתפה כאמור בטורניר המוקדם. במשחק הראשון נוצחה נבחרתנו על ידי הפיליפינים 57:47 ובמשחק השני על ידי יוון 54:52 (אחרי 27:35 לישראל במחצית המשחק). קולעי הנקודות לישראל במשחק נגד הפיליפינים: מוסה דניאל 10, ראובן פכר 8, אברהם שניאור 8, דני ארז 8, זכריה עופרי 7, שמעון שלח 5 ויהודה וינר 2. נגד יוון קלעו לישראל: שניאור 12, עופרי 6, דניאל 6, ארז 6, אליהו עמיאל 6, פכר 4, עמוס לין 3, שלח 3, וינר 2, רלף קליין 2 ומרסל חפץ 2. בסגל הנבחרת נכללו גם מנחם קורמן ופרדי כהן.
בתמונה: פסל של הכדורגלן ההונגרי פרץ פושקש
25 מדינות השתתפו בטורניר בשיטת "המפסיד יוצא". הונגריה הופיעה עם "נבחרת הפלא" שלה וזכתה בטורניר עם ניצחונות על רומניה 1:2, איטליה 0:3, טורקיה 1:7, שבדיה 0:6 ובגמר על יוגוסלביה 0:2. הרכב הונגריה בגמר: גרושיץ', בוז'נסקי, לנטוש, בוז'יק, לורנט, זכריאס, הידגקוטי, קוצ'יש, פאלוטאס, פושקש, צ'יבור. את השערים הבקיעו פושקש וצ'יבור. הנבחרת הזו הופיעה בהרכב כמעט זהה בגמר הגביע העולמי ב-1954 ( היה רק שינוי אחד: טוט במקום פאלוטאס).
12 מדינות התחרו בטורניר בשיטת "המפסיד יוצא". 4 המדורגות ראשונות קיבלו כרטיס חופשי לרבע הגמר וכולן עברו שלב זה בהצלחה מבלי לספוג שער: הודו גברה על אוסטריה 0:4, בריטניה על בלגיה 0:1, הולנד על גרמניה 0:1 ופקיסטן על צרפת 0:6. בחצי הגמר גברה הודו על בריטניה 1:3 והולנד גברה על פקיסטן 0:1. במשחק הגמר הביסה הודו את הולנד 1:6 וזכתה במדליית הזהב החמישית הרצופה שלה בענף. כוכב הנבחרת ההודית היה בלביר סינג שכבש במשחק הגמר חמישה שערים ובטורניר כולו – תשעה.
התחרות התקיימה בשבעה מקצועות: אקדח אש מהירה 25 מטר, אקדח חופשי 50 מטר, רובה חופשי שלושה מצבים 300 מ', רובה קליבר זעיר שכיבה 50 מ', רובה קליבר זעיר שלושה מצבים 50 מ', ירי במטרות נעות וקליעה בצלחות חרס בסגנון טראפ. מדליות הזהב התחלקו בין 6 מדינות כשרק נורבגיה זוכה בשתיים. קרולי טקץ' מהונגריה הגן על תוארו מלונדון 1948 בקליעה באקדח אש מהירה.
שני קלעים מישראל השתתפו בתחרות רובה חופשי מ-300 מ'. דב בן דב הגיע למקום ה-21 מתוך 32 עם 1033 נק' (314 בעמידה, 349 בכריעה, 370 בשכיבה) ושמואל לביב-לובין דורג במקום ה-26 עם 973 נק' ( עמידה 291, כריעה 315, שכיבה 367). המנצח בתחרות זו היה אנטולי בוגדנוב מברה"מ שצבר 1123 נק' ( עמידה 359, כריעה 376, שכיבה 388). בתחרות ירו המשתתפים 40 כדורים בכל מצב והניקוד המרבי היה 1200 נק'. רוברט בורכלר משוויץ דורג שני עם 1120 (עמידה 350, כריעה 381 – שיא עולם, שכיבה 389). בוגדנוב לא הכיר מעולם את הוריו. הוא הובא לבית יתומים בשנת 1933 ושם העריכו כי הוא בן שנתיים. הוא ידע כי שמו טוליה ומכאן גזרו כי שמו הוא אנטולי והעניקו לו את שם המשפחה בוגדנוב, שם משפחה שהיה מקובל לתת ליתומים ברוסיה.
בתחרות ברובה קליבר זעיר השתתפו שני קלעים אחרים מישראל: בתחרות במצב שכיבה צבר צבי פנקס 388 נק' (מתוך 400 אפשריות) ודורג במקום ה-41 מ-58 משתתפים. אלכס אלירז צבר 381 נק' ודורג במקום ה-56. בתחרות בשלושה מצבים דורג פנקס במקום ה-41 ( מתוך 44 משתתפים) עם 1077 נק' מתוך 1200 אפשריות (עמידה 340, כריעה 349, שכיבה 388) ואילו אלכס אלירז דורג במקום ה-44 עם 1059 נק' (עמידה 315, כריעה 363, שכיבה 381). בשתי התחרויות צברו הראשון והשני אותו מספר נקודות ושובר השוויון היה מספר הקליעות במרכז המטרה. במצב שכיבה הגיעו יוסיף סירבו מרומניה ובוריס אנדרייב מברה"מ לניקוד המרבי – 400. לרומני היו 33 פגיעות במרכז ולסובייטי 28. בשלושה מצבים צברו ארילנג קונקשק מנורבגיה ווילה וילונן מפינלנד 1164 נק' אך לנורבגי נרשמו 53 פגיעות במרכז מול 49 של הפיני.
המקצועות נשארו כשהיו בלונדון 1948: תחרות כביש עם דירוג ליחידים וקבוצות ותחרויות מסלול של ספרינט, נגד השעון 1000 מטר, ספרינט באופני טאנדם ורדיפה קבוצתית. תחרות הכביש הייתה למרחק 190.4 ועל הרוכבים היה לעבור 17 הקפות בנות 11.2 ק"מ. הבלגים רכבו כקבוצה וזכו לניצחון משכנע עת דורגו במקומות הראשון, השני והרביעי. רק 52 מ-107 המזנקים סיימו את התחרות. מ-27 הקבוצות שהתחרו רק ב-13 סיימו שלושה רוכבים ( מתוך ארבעה שהיו רשאים לזנק) ודורגו בתחרות הקבוצתית. בדו"ח הרשמי של המשחקים נרשם לגבי שיעור הפרישה הגבוה כי למזג האוויר החם הייתה ה רק השפעה קטנה ואילו הקצב המהיר שהכתיבו המובילים היה זה שגרם לרבים לפרוש. כבר אחרי 5 הקפות פרשו 11 מתחרים. התנגשות שארעה בהקפה התשיעית בקרב הרוכבים שהיו בדבוקה המרכזית, גרמה גם כן לכמה רוכבים לנטוש את התחרות אם כי אף אחד מהרוכבים לא נזקק לפנוי באמבולנס. בניגוד לתחרויות כביש רבות אחרות ההפרשים בין המסיימים היו גדולים למדי. המנצח, אנדרה נוילה מבלגיה הקדים את סגנו ביותר מ-47 שניות.
ראסל מוקרידג' מאוסטרליה היה המנצח במירוץ המסלול ל-1000 מטר נגד השעון בשיא אולימפי – 1:11.1 ד'. שיא העולם היה אז 1:08.6 ד'. הפעם האחרונה שמקצוע זה נערך במסגרת האולימפית הייתה באתונה 2004. מאחר שבבייג'ינג 2008 הוכנסו תחרויות אופני ה-BMX למסגרת האולימפית היה צריך לקצץ מקצועות מתחרויות האופניים האחרות.
ארה"ב וברה"מ ניהלו מירוץ צמוד בקרב על המדליות. מתוך 21 מדליות שהוענקו ב-7 קבוצות משקל זכו הסובייטים ב-7 והאמריקנים ב-6 אך נציגי ארה"ב זכו ב-4 מזהב בעוד מרימי ברה"מ זכו ב-3 הנותרות. בשאר המדליות התחלקו: טרינידד -2, איראן – 2, קנדה, קוריאה, אוסטרליה וארגנטינה – מדלייה אחת לכל אחת. הרמה הייתה גבוהה מאד יחסית לתקופה ונקבעו 5 שיאי עולם ו-11 שיאים אולימפיים נוספים. במשקל תרנגול (עד 56 ק"ג) השווה איבן אודודוב מברה"מ את שיא העולם כאשר הרים בסה"כ 315 ק"ג בסיכום התחרות בסגנונות לחיצה, הנפה ודחיקה. רפאל טשימישקאן מברה"מ היה המנצח במשקל נוצה (עד 60 ק"ג) עם שיא עולם – 337.5 ק"ג. טומי קונו מארה"ב היה המנצח במשקל קל (עד 67.5 ק"ג) עם שיא אולימפי – 362.5 ק"ג ומדליית הכסף הוכרעה לפי משקל גוף. יבגני לופטין מברה"מ וורן ברבריס מאוסטרליה הרימו בסיכום 350 ק"ג אך משקלו של הסובייטי היה 66.950 ק"ג לעומת 67.300 של האוסטרלי. פיט ג'ורג' מארה"ב ניצח במשקל בינוני (עד 75 ק"ג) עם שיא אולימפי - 400 ק"ג. טרופים לומקין מברה"מ היה המנצח במשקל קל-כבד (82.5 ק"ג) בשיא אולימפי – 417.5 ק"ג. בקטגוריית המשקל החדשה, בינוני-כבד (עד 90 ק"ג) ניצח נורב שימנסקי מארה"ב עם שיא עולם – 445 ק"ג ואילו ג'ון דיוויס מארה"ב היה המנצח במשקל כבד עם 460 ק"ג.
נערכו תחרויות ב-10 קבוצות משקל. במהלך התחרויות היו בעיות שיפוט קשות ורבים מן הקרבות הוכרעו בהחלטת שופטים חצויה: שני שופטים סברו כי הניצחון מגיע למתמודד אחד בעוד השופט השלישי סבר כי הניצחון הוא למתמודד האחר. בתחילה לא הוענקו מדליות ארד כי הוחלט שזה חסר טעם לערוך קרבות בין המפסידים בחצי הגמר. רק ב-1970 הוחלט בכל זאת להעניק למפסידים מדליות ארד ואורגן לשם כך טקס מיוחד אולם רק 6 מהמפסידים בחצי הגמר הופיעו לטקס בפינלנד (4 מהם היו פינים...). לאסלו פאפ מהונגריה, ניצח במשקל קל-בינוני (עד 71 ק"ג). זו הייתה זכייתו השנייה מתוך שלוש בזהב אולימפי באיגרוף אחרי ניצחונו בלונדון 1948 בקטגוריית משקל בינוני (עד 73 ק"ג, בין 1948 ל-1952 עודכנו קטגוריות המשקל). המתאגרף המרשים בתחרות היה פלויד פטרסון בן ה-17.5 מארה"ב שהתחרה במשקל בינוני (עד 75 ק"ג). הוא היה דומיננטי בכל ארבעת הקרבות בהם השתתף: הוא החל את התחרות בסיבוב השני עם ניצחון בנקודות אותו העניקו לו כל שלושת השופטים על עומאר טבקה מצרפת והמשיך בניצחון בנוק-אאוט על לין ינסן מהולנד ברבע הגמר, בניצחון בפסילה נגד סטיג שיולין משבדיה בחצי הגמר וניצחון בנוק אאוט בסיבוב הראשון נגד וסילי טיטה מרומניה שהיה קרב הגמר האולימפי הקצר היותר עד אז – 42 שניות. אחרי משחקי הלסינקי הפך פטרסון למתאגרף מקצועני ובגיל 21 זכה בתואר אלוף העולם במשקל כבד, בשנת 1956. הוא איבד את הכתר לאינגמר יוהנסון משבדיה (הזוכה במדליית הכסף במשקל כבד בהלסינקי 1952) אך גמל ליוהנסון וחזר וזכה בכתר ב-1960
בתחרויות הרומח לנשים הגיעה אלופת ברלין 1936 ולונדון 1948, אילונה אלק-שכרר בת ה-45 מהונגריה עד לקרב הגמר אך נוצחה על ידי אירן קמבר-קורנו מאיטליה. מדליות הזהב בין הגברים התחלקו בין צרפת שזכתה ברומח בתואר הקבוצתי וגם בתואר האישי (כריסטיאן דה-אורילה), איטליה שזכתה ברומח בתואר הקבוצתי והאישי (אדוארדו מאנירוטי) והונגריה שהמשיכה את שליטתה בחרב עם זכייה חמישית רצופה (מתוך שבע, רצף שנמשך מאמסטרדם 1928 עד לרומא 1960) וזכייה בתואר האישי של פאל קובאץ' שניצח בבית הגמר בכל שמונה הקרבות שלו והקדים את חברו לנבחר אלדאר גרביץ' שזכה ב-7 ניצחונות. גרביץ' צבר בקריירה האולימפית שלו 7 מדליות זהב, אחת מכסף ושתיים מארד. הוא היה חבר בקבוצה המנצחת בחרב מלוס אנג'לס 1932 כאשר היה בן 22 ועד רומא 1960 כאשר היה בן 50 – שש פעמים ברציפות. שאר המדליות היו בתחרות האישיות בחרב: ארד בברלין 1936, זהב בלונדון 1948, כסף בהלסינקי 1952 ובנוסף לכך מדלית ארד אחת בתחרות הקבוצתית ברומח בהלסינקי 1952.
יש לך שאלה למומחים של המרכז האקדמי לוינסקי-וינגייט (קמפוס וינגייט)? אין צורך להתבייש, רק ללחוץ כאן.
יום פתוח - יום שני 30.5.2022 בשעה 16:30 - תואר ראשון, שני, הסבת אקדמאים ומכינה
.png "המרכז האקדמי לוינסקי וינגייט")
.jpg)
.jpg)
