| היסטוריה של הספורט | 18/02/2017

הפינה האולימפית, מלבורן 1956, חלק ב'

התעמלות

 

 

 

 

 

 

 

בתמונה: אגנס קלטי

הרכב המקצועות נשאר כשהיה בהלסינקי 1952 והייתה זו הפעם האחרונה בה נכלל המקצוע לנשים של התעמלות עם מכשירי יד (עד הכנסת התחרות הקבוצתית בהתעמלות אמנותית באטלנטה 1996).

אגנס קלטי מהונגריה ולריסה לטנינה מברה"מ זכו ב-6 מדליות כל אחת. קלטי בת ה-35 הייתה שנייה בקרב-רב אישי, זכתה עם נבחרתה במדליית הכסף בקרב-רב הקבוצתי, זכתה בזהב עם נבחרתה בתרגיל עם מכשירי יד וזכתה במדליות הזהב בתחרויות האישיות על שלושה מכשירים: קרקע, מקבילים מדורגים וקורה. לטנינה בת ה-21 (בהופעתה הראשונה מתוך שלוש במשחקים האולימפיים) הייתה המנצחת בקרב-רב אישי, זכתה בזהב עם נבחרת ברה"מ בקרב-רב הקבוצתי, בארד עם נבחרתה בתרגיל עם מכשירי יד, חלקה עם קלטי את מדליית הזהב בתרגיל הקרקע, זכתה בזהב בסוס הקפיצות ובמדליית הכסף במקבילים המדורגים. 

הדרוג בקרב-רב נקבע לפי סיכום הנקודות בתרגילים האישיים:

 

 

 

 

 

 

 

 

 

בתמונה: ביל ראסל

רק 15 מדינות נרשמו ולכן לא היה צריך לקיים טורניר קדם-אולימפי. הנבחרות חולקו לארבעה בתים והשתיים הראשונות בכל בית העפילו לסיבוב השני בו הן חולקו לשני בתים של ארבע קבוצות. שתי הראשונות מכל בית העפילו למשחקי חצי הגמר. ארה"ב גילה עליונות ברורה על כל יריבותיה והביסה את יריבותיה בתוצאות הבאות: יפאן 40:98, תאילנד 29:101, הפיליפינים 53:121, בולגריה 44:84, ברזיל 51:113, ברה"מ 55:85, אורוגוואי 38:101 (חצי הגמר), ברה"מ 55:89 (משחק הגמר). השחקן הבולט בנבחרת ארה"ב היה ביל ראסל בן ה-22, לימים אחד השחקנים הבולטים ב-NBA בקבוצת בוסטון סלטיקס. שחקן מפורסם נוסף היה  קיי. סי. ג'ונס שהיה באותה מכללה עם ראסל ושיחק יחד איתו  גם בסלטיקס.

אחד השופטים בטורניר היה אורי זמרי מישראל (1925 – 2016). הוא שפט במשחקים בין צרפת וסינגפור, ברזיל-אוסטרליה, צ'ילה-אוסטרליה, צרפת-אורוגוואי, סין הלאומנית-אוסטרליה ובולגריה-הפיליפינים. ד"ר זמרי נמנה שנים רבות על סגל ההוראה של מכללת  וינגייט והתמחותו הייתה בהיסטוריה של הספורט והחינוך הגופני.

כדורגל

הוחלט כי ישתתפו 16 נבחרות אך מאחר שנרשמו 28 מדינות הוחלט על משחקי מוקדמות.  ארבע מדינות קיבלו "כרטיס חופשי": אוסטרליה, טורקיה, גרמניה ופולין. הוחלט להעניק עוד 4 מקומות לאירופה, 6 לאסיה, אחד לאמריקה ואחד לאפריקה.  ישראל התמודדה בבית האירופי ונוצחה פעמיים על ידי ברה"מ 5:0 ו-2:1.  המשחק הראשון התקיים באצטדיון דינאמו  במוסקבה לעיני 80,000 צופים. ישראל הופיעה בהרכב: חודורוב, מתניה, קרמר, חלדי, שניאור, רבינוביץ', גלזר, סטלמך,  רוזנבוים, נחמיאס, מרימוביץ'.  את השערים לברה"מ כבשו: טאטושין (דקה שנייה), איבאנוב ( דקה 27), וסימוניאן (44, 70, 77). משחק הגומלין התקיים באצטדיון רמת גן  לעיני 70,000 צופים!!!  הרכב ישראל: חודורוב, מתניה , קרמר,  חלדי, שניאור, רבינוביץ', קופמן, סטלמך, גלזר, רוזנבוים, מרימוביץ'. אילין הבקיע לברה"מ בדקה ה-57  ובדקה ה-66 השווה נחום סטלמך את התוצאה ל-1:1 כאשר הכניע את השוער המפורסם של ברה"מ – לב יאשין.  טאטושין כבש את שער הניצחון לברה"מ בדקה ה-79. במחצית הראשונה יצא חודורוב לדקות ארוכות כדי לקבל טיפול רפואי. את מקומו בשער מילא בדקות אלה קרמר.

בולגריה עלתה אחרי שהדיחה את בריטניה בעוד הונגריה ויוגוסלביה עלו ללא משחקים עקב פרישתן של רומניה ומזרח-גרמניה. מאפריקה עלתה מצרים שהדיחה את אתיופיה ומאמריקה עלתה ארה"ב ללא משחקים אחרי פרישת מקסיקו. מאסיה עלו דרום וייטנאם שהדיחה את קמבודיה ויפאן שעלתה בהגרלה אחרי שניצחה את דרום קוריאה 0:2 והקוראנים גמלו להם באותה תוצאה. איראן עלתה ללא משחקים אחרי פרישת אפגניסטן, הודו עלתה ללא משחקים אחרי פרישת תאילנד, סין עלתה ללא משחקים אחרי פרישת הפיליפינים ואינדונזיה עלתה ללא משחקים אחרי פרישת סין הלאומנית (טאיוואן).

לקראת המשחקים פרשו מספר נבחרות. פולין פרשה ובמקומה שובצה בריטניה וגם תאילנד צורפה לטורניר אולם נבחרות שפרשו מאוחר יותר לא היה זמן להחליף וכך התמודדו במשחקים 11 מדינות בלבד. הוחלט להשאיר את ההגרלה המקורית ללא שינוי ונבחרות שהוגרלו נגד נבחרות שלא הופיעו, עברו ללא משחק לרבע הגמר.

בסיבוב הראשון גברה ברה"מ על גרמניה 1:2, אוסטרליה גברה על יפאן 0:2,  ובריטניה הביסה את תאילנד 0:9. בולגריה עלתה ללא משחק עקב פרישת סין, אינדונזיה עלתה ללא משחק עקב פרישת מצרים, הודו עלתה ללא משחק עקב פרישת טורקיה ומאחר שגם הונגריה וגם דרום ויטנאם, שהיו אמורות לשחק ביניהן, פרשו מן המשחקים הוחלט כי המשחק בין ארה"ב ויוגוסלביה שתוכנן לסיבוב הראשון, יחשב כמשחק רבע גמר. יוגוסלביה ניצחה בו 1:9. בשאר משחקי רבע הגמר: בולגריה  - בריטניה 1:6, הודו - אוסטרליה 2:4 ואילו המשחק בין ברה"מ ואינדונזיה הסתיים בתיקו 0:0 (לאחר הארכה) ולפי התקנון דאז נערך משחק חוזר בו ניצחה ברה"מ 0:4. בחצי הגמר גברה יוגוסלביה על הודו 1:4 ואילו 90 הדקות בין בולגריה וברה"מ הסתיימו בתיקו 0:0 . בולגריה עלתה ראשונה ליתרון בהארכה משער של קולב בדקה ה-95 אך הסובייטים הצליחו להפוך את התוצאה בדקות האחרונות משערים של סטרצוב בדקה ה-112 וטאטושין בדקה ה-116. בגמר ניצחה ברה"מ את יוגוסלביה 0:1 משער של אילין בדקה ב-48.  הרכב ברה"מ בגמר: יאשין, בשצ'קין, אוגוגניקוב, קוזנצוב, נטו, מסלנקין, טאטושין, איסייב, סימוניאן, סלניקוב, אילין.

אופניים

מקצועות התחרות נשארו כפי שהיו בהלסינקי 1952. לאנדרו פאגין מאיטליה ניצח בתחרות נגד השעון ל-1000 מטר על המסלול (3 הקפות של מסלול בהיקף 333.3 מ') בשיא אולימפי – 1:09.8 ד'. פאגין זכה בזהב שני עם נבחרת איטליה שגברה בגמר תחרות הרדיפה הקבוצתית ל-4000 מ' על צרפת וקבעה זמן של 4:37.4 ד' (2.0 שניות לפני צרפת). מרחק מרוץ הכביש נמדד בדיוק  נמרץ על ידי מחלקת המדידות המלכותית של אוסטרליה ואורכו היה 187 ק"מ ו-731.5 מטרים. הוא הורכב מ-17 הקפות שאורך כל אחת נמצא על ידי המודדים כ-17 ק"מ ו-66.5 מטרים. הזינוק היה בבוקר והוא נדחה מעט עקב ניסיונם של כמה מפגינים אירים לחבל בו ולהזניק אותו בעצמם. לקראת הצהריים מזג האוויר הלך והתחמם, מה שכמובן הקשה על הרוכבים. רק 44 מתוך 88 המזנקים סיימו את התחרות. כבר בהקפה השמינית  נותר ארקול בלדיני מאיטליה לבדו בראש ובסיום הוא ניצח בזמן 5:21:17 שעות, 1:59 דקות לפני ארבעת הרוכבים הבאים. צרפת זכתה במקום הראשון בסיכום הקבוצתי עם 22 נקודות (הרוכבים שלה סיימו במקומות 2, 8 ו-12) לפני בריטניה שסיימה עם 23 נקודות (3, 6 ו-14). אחרי המרוץ הוגש ערעור נגד המנצח, בלדיני, בטענה כי הוא קיבל עזרה לא חוקית מאדם שישב במכונית הצלמים, אך הערעור נדחה.

סיוף

איטליה זכתה בתחרויות הקבוצתיות בדקר וברומח והונגריה המשיכה את רצף ניצחונותיה בתחרות הקבוצתית בחרב. אדוארדו מנירוטי מאיטליה היה שותף לניצחונות הקבוצתיים של מדינתו ברומח ובדקר. בקריירה הארוכה שלו בסיוף הוא זכה ב-6 מדליות זהב, 5 כסף ו-2 ארד החל מברלין 1936 כאשר היה בן 17 ועד רומא 1960 בגיל 41. חמש ממדליות הזהב שלו היו בתחרות הקבוצתית ואליהן נוסף התואר האישי בדקר בהלסינקי 1952 (במלבורן 1956 הוא זכה בארד בתחרות האישית בדקר). המנצחת בין הנשים בתחרות הרומח הייתה  במפתיע ג'יליאן שין מבריטניה, הבריטית היחידה עם תואר אולימפי בסיוף.

קרב-5 מודרני

הייתה זו הפעם הראשונה במשחקים האולימפיים בה הדרוג נקבע לפי שיטת ניקוד שאינה בהתאם למיקומים. המקצוע הראשון היה מרוץ שדה ברכיבה על סוסים למרחק 5000 מטרים בו נדרשו המשתתפים לעבור מכשולים רבים. נקבע כי זמן של 10 דקות יקנה 1000 נקודות וכל 2.5 שניות מעל או מתחת לזמן זה יהיו שוות נקודה אחת. היו גם עונשים בנקודות על נגיעות במכשולים. מבין 42 המזנקים, 6 פרשו אחרי היום הראשון ורק 36 התייצבו לתחרות הסיוף. שני משתתפים מארה"ב ג'ורג' למברט וג'ק דניאלס הובילו אחרי היום הראשון  לאחר שקבעו זמנים של 9:32 ו-9:35 דקות, בהתאמה, ללא עונשים על נגיעות במכשולים (1070 ו-1062.5 נק'). בתחרות הסיוף  התמודד כל משתתף נגד כל ה-35 האחרים בתחרויות שהחלו ב-8 בבוקר והסתיימו ב-5 אחה"צ. נקבע כי ניצחון ב-75% מהקרבות יקנה 1000 נקודות. כל ניצחון מעל או מתחת ל-26 (כ-75% מתוך 35) היה שווה 37 נקודות. קורנל ונה מרומניה היה המצטיין בענף זה וניצח ב-29 קרבות מה שהקנה לו 1111 נקודות. לארס הול משבדיה שצבר ברכיבה 1035 נק' (9:46 דקות)  ובסיוף 889 נקודות (23 ניצחונות) עבר להוביל את התחרות בעוד שבתחרות הקבוצתית נשארה ארה"ב בראש, לפני ברה"מ ופינלנד. אחרי היום הזה קיבלו המשתתפים יום מנוחה לפני המקצוע השלישי – קליעה באקדח. במקצוע זה קיבל מי שצבר 195 נקודות (מתוך 200 אפשריות) 1000 נקודות תחרות, וכל נקודה בקליעה מעל או מתחת לערך זה הייתה שווה 20 נקודות תחרות. מי שצבר 145 נקודות קליעה ומטה – לא זכה כלל בנקודות במקצוע זה בקרב-5 וזה אכן היה המצב עם אחד המתחרים שהיו לו רק 142 נקודות בקליעה. המצטיין במקצוע זה היה המקסיקני אנטוניו אלמאדה עם 193 נקודות קליעה (960 נקודות תחרות) בעוד המוביל אחרי שני מקצועות, השבדי לארס הול קיבל צבר 181 נקודות (720 נקודות תחרות) ובסיכום המצטבר הוא ירד למקום הרביעי כשלראש עלו שני מתמודדים מפינלנד קורהונן ומאנונן. בתחרות הקבוצתית המשיכה להוביל ארה"ב לפני ברה"מ ופינלנד. המקצוע הבא היה שחייה ל-300 מ' ונקבע כי זמן של 4 דקות יזכה ב-1000 נקודות וכל שנייה מעל או מתחת לזמן זה תהיה שווה 5 נקודות.  הדו"ח הרשמי של המשחקים מציין כי בעוד ברמה בקליעה באקדח לא נראתה התקדמות ביחס למשחקים הקודמים הרי הזמנים שנרשמו בבריכת השחייה הראו שיפור גדול: 16 מתחרים (מתוך 36) קבעו זמנים טובים מ-4:20 דקות לעומת חמישה בלבד (מתוך 51) שקבעו זמנים כאלה בהלסינקי 1952. איבאן דירואוהין מברה"מ היה הטוב מכולם במקצוע זה עם זמן של 3:46.7 ד' מה שהקנה לו 1070 נק'. לארס הול קבע את הזמן השני בטיבו – 3:54.2 ד' (1030 נק'). הול חזר להוביל את התחרות עם 3674 נק', 41 יותר מאשר לקורהונן ו-61.5 לפני מאנונן. בתחרות הקבוצתית לא נרשמו תזוזות בצמרת : ארה"ב, ברה"מ, פינלנד. במקצוע המסיים ההי ריצת שדה ל-4 ק"מ ונקבע כי זמן של 15 דקות יקנה 1000 נקודות וכל שנייה מעל או מתחת לזמן זה תהיה שווה 3 נקודות. הול סיים שמיני בלבד בזמן של 14:07.4 דקות (1159 נק') אך מה שחשוב היה לו במיוחד היה שצבר רק 3 נקודות פחות מאשר מאנונן ו-42 יותר מאשר צבר  קורהונן. לארס הול שמר על תוארו מהלסינקי 1952 אך זה קרה רק בשל שינוי שיטת הניקוד. אם היו ממשיכים לנקד את הקרב-5 לפי מיקומים היה המנצח איגור נוביקוב מברה"מ שסכום מיקומיו היה רק 35 לעומת 41.5 של מאנונן ו-44.5 של הול וקורבונן. בתחרות הריצה קבעו הסובייטים את הזמנים השלישי, הרביעי והחמישי בטיבם  והצליחו בכך לחלוף על פני המתמודדים מארה"ב ולנצח בסיכום הקבוצתי בהפרש 208.5  נק' מארה"ב. הניצחון של ברה"מ על ארה"ב היה מוצדק בהחלט שכן להוציא את המקצוע הפותח (רכיבה) הקדימו הסובייטים את האמריקאים בכל המקצועות האחרים.

---

לחצו כאן לקריאת הפינה האולימפית מלבורן 1956 חלק א'

---

יש לך שאלה למומחים של המרכז האקדמי לוינסקי-וינגייט (קמפוס וינגייט)? אין צורך להתבייש, רק ללחוץ כאן.