יורם אהרוני | היסטוריה של הספורט | 22/04/2017

הפינה האולימפית, מינכן 1972, חלק ב'

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

אתלטיקה

לתוכנית נוספו הריצות ל-1500 מ' ו-4X400 מ' לנשים. ריצת 100 מ' משוכות החליפה את הריצה ל-80 מ' משוכות (גם בקרב-5).

שיאים שהושגו

גברים

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

ברוב המקצועות בהם הגובה של מקסיקו -סיטי עזר לאתלטים לקבוע תוצאות טובות יותר, התוצאות במינכן היו טובות פחות. בריצת 200 מ' ניצח במינכן ולרי בורזוב  מברה"מ בתוצאה  20.00 ש' שהייתה הטובה ביותר שהושגה בגובה של פחות מ-1000 מ' מעל פני הים. גם הישגו של המנצח במינכן בריצת 400 מ', וינס מתיוס מארה"ב (44.66 ש') היה הטוב ביותר במדידה אוטומטית ב"גובה נמוך".

5000 מ' – השיא האולימפי נקבע עוד במלבורן 1956 – 13:39.6 ד'. 12 רצים קבעו תוצאה טובה ממנו במוקדמות והמהיר ביותר היה אמיל פוטמנס מבלגיה -13:31.8 ד'. בגמר קבע לאסה וירן מפינלנד שיא אולימפי חדש – 13:26.42 ד'.  הריצה נדחתה עקב הפסקת המשחקים והמקצים המוקדמים נערכו ב-7 בספטמבר, דבר שעזר להתאוששות של הרצים שהשתתפו קודם לכן בריצת 10,000 מ' שהגמר שלה נערך ב-3 בחודש.  שיא העולם היא 13:16.4 ד' ווירן שבר אותו בתחרות בהלסינקי ארבעה ימים אחרי הגמר ב-5000 מ' כשקבע 13:16.4 ד'.

10,000 מ' – לראשונה מאז 1920 נערכו מקצים מוקדמים בריצה זו. השיא האולימפי היה 28:24.4 ד'. כל 15 הרצים שהעפילו לגמר קבעו תוצאות מהירות מהשיא האולימפי הקודם. המהיר ביותר היה פוטמנס – 27:53.28 ד'. בגמר קבע וירן שיא עולם חדש – 27:38.4 ד' (27:38.35), למרות שנפל במהלך הריצה.

110 מ' משוכות – שיא העולם היה 13.2 ש' ונקבע לראשונה ב-1952. רוד מילבורן מארה"ב קבע בגמר 13.24 ובהתאם לחוקה דאז התוצאה עוגלה ל-13.2, כלומר היא הייתה שווה לשיא העולם. החל משנת 1977 הוחלט כי שיאי העולם בריצות עד 400 מ' יהיו רק כאלה שנמדדו אוטומטית והישגו של מילבורן ממינכן 1972 היה לשיא העולם הראשון שהוכר בדיוק של מאיות השנייה.

400 מ' משוכות – ג'ון אקי-בואה מאוגנדה קבע שיא עולם – 47.82 ש'.

3000 מ' מכשולים – השיא האולימפי היה 8:30.8 ד'. תשעה רצים קבעו זמן מהיר ממנו כבר במוקדמות. המהיר ביותר היה עמוס ביווט מקניה, האלוף האולימפי היוצא -  8:23.8 ד' (8:23.78). קיפצ'וגה קיינו מקניה קבע שיא אולימפי בגמר – 8:23.6 ד' (8:23.64). שיא העולם היה 8:22.0 ד' והוא נשבר שבוע אחר כך בתחרות בהלסינקי על ידי אנדרס ירדרוד משבדיה (לא העפיל לגמר האולימפי במינכן) שקבע 8:20.8 ד'. 4 שנים אחר כך, במונטריאול 1976 שבר ירדרוד שוב את שיא העולם והפעם גם זכה בזהב האולימפי.

4X100 – במקסיקו סיטי 1968 קבעה ארה"ב בגמר שיא עולם -  38.24 ש' שעוגל אז ל-38.2. בגמר במינכן קבע ארה"ב זמן של 38.19 ש' שגם הוא עוגל ל-38.2, כלומר הוא נחשב כשווה לשיא העולם. באחד בינואר 1977 כאשר עברו להכיר בשיאי עולם בריצות עד 400 מ' במדידה אוטומטית בלבד היה ההישג של רביעיית ארה"ב ממינכן לשיא עולם "ללא שותף". הרכב: לארי בלק, רוברט טיילור, ג'רלד טינקר, אדי הארט.

20 ק"מ הליכה – הישג השיא האולימפי היה 1:29:34 שע'. שישה הלכים קבעו זמן מהיר מזה. המנצח היה פטר פרנקל ממזרח גרמניה – 1:26:42.4 שע'. הישג השיא העולמי היה 1:24:50

50 ק"מ הליכה – הישג השיא האולימפי היה 4:11:13 שע'. שבעה הלכים קבעו זמן מהיר מזה. המנצח היה ברנד קננברג מגרמניה המערבית – 3:56:11.6 שע'. הישג השיא העולמי היה 3:52:45 שע'. שיאי עולם רשמיים בהליכה על כביש מאושרים רק משנת 2004.

קפיצה במוט – וולפגנג נורדוויג – מזרח גרמניה – 5.50 מ' – שיא אולימפי. שיא העולם היה 5.63 מ'.

הדיפת כדור ברזל – השיא האולימפי היה 20.68 מ'. בסיבוב ההדיפות הראשון נקבעו חמישה הישגים טובים יותר כשבראש התייצב ולדיסלאב קומאר מפולין – 21.18 מ'. ההישג הזה היה בסופו של דבר גם הטוב בתחרות כולה. שיא העולם היה 21.78 מ'

יידוי פטיש – השיא האולימפי היה 73.36 מ' ושלושת המדליסטים קבעו תוצאות טובות יותר. המנצח היה אנטולי בונדרצ'וק מברה"מ – 75.50 מ'. שיא העולם היה 76.40 מ'.

הטלת כידון – השיא האולימפי היה 90.10 מ'. שני הראשונים בגמר קבעו תוצאות טובות יותר. המנצח היה קלאוס וולפרמן מגרמניה המערבית  עם 90.48 מ', שני ס"מ יותר מהאלוף היצוא יאניס לושיס מברה"מ שהחזיק בשיא העולם – 93.80 מ'.

קרב-10 – ניקולאי אבילוב מברה"מ קבע שיא עולם – 8454 נקודות. הישגיו שווים בטבלה של היום 8466 נק'.

נשים

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

100 מ' – ויומיה טיוס מארה"ב קבעה בגמר האולימפי במקסיקו סיטי זמן של 11.08 שנרשם אז כ-11.0 והיווה שיא עולם. במינכן 1972 ניצחה רנטה שטכר עם 11.07 שניות וזמן זה לא נחשב אז אפילו שווה לשיא העולם ונרשם כ-11.1 ש'.  כאשר עברו להכיר בשיאי עולם בריצות הקצרות רק במדידה אוטומטית נקבעו כבר הישגים טובים משל שטכר  וההישג בגמר האולימפי במינכן הוכנס רק לרשימת התפתחות שיאי העולם.

200 מ' – השיא האולימפי היה 22.5 ש' שעוגל מה-22.58 של אירנה שבינסקה במקסיקו סיטי 1968. שיא העולם היה 22.4 ש'. רנטה שטכר קבעה בגמר האולימפי 22.4 (22.40) שנחשב לשיא אולימפי ושווה לשיא העולם. כאשר עברו להכיר בשיאים בריצות קצרות במדידה אוטומטית בלבד נקבע כבר הישג טוב ממנו.

400 מ' – מוניקה צהרט ממזרח גרמניה ניצחה עם שיא אולימפי – 51.08. שיא העולם עמד אז על 51.0  ש' וגם המדידה האוטומטית בו (51.02) הייתה טובה מזמנה של  צהרט.

800 מ' – השיא האולימפי היה 2:00.9 ד'. כבר במוקדמות קבעו סבטלה זלטבה מבולגריה (1:58.93) וורה ניקוליץ' מיוגוסלביה (1:59.62) זמנים טובים יותר. בגמר ניצחה הילדגרד פאלק ממערב גרמניה – 1:58.55, זמן שנחשב נחות משיא העולם שלה שהיה 1:58.5 ד'.

1500 מ'  - מקצוע חדש בתוכנית האולימפית לנשים.  לודמילה ברגינה מברה"מ קבעה בחודש יולי 1972 שיא עולם בתחרות במוסקבה – 4:06.9 ד'. במינכן היא שיפרה אותו 3 פעמים: מוקדמות – 4:06.47; חצי גמר – 4:05.47; גמר – 4:01.38 ד'. זמנה של השביעית בגמר היה טוב מהשיא שלפני המשחקים.

100 מ' משוכות – שיא העולם היה 12.5 ש'. בגמר ניצחה אנלי ארהרדט בזמן 12.59 שלא נחשב אז אפילו כשווה לשיא העולם, אולם ב-1977 כאשר עברו להכיר בשיאי עולם בריצות הקצרות רק במדידה אוטומטית נקבע הישגה של ארהרדט במינכן 1972 כשיא עולם.

4X100 מ' – ארה"ב קבע במשחקי מקסיקו סיטי 1968 שיא עולם 42.8 ש' (42.88). מערב גרמניה ניצחה במינכן עם 42.81, זמן שנחשב אז רק כשווה לשיא העולם.  עד למעבר להכרה בשיאי עולם בריצות הקצרות במדידה אוטומטית בלבד כבר שופר  פעמיים הישגה ה"אוטומטי" של מערב גרמניה. הרכב מערב גרמניה: קריסטין קראוזה, אינגריד מיקלר, אנגרט ריכטר, היידה רוזנדהאל.

4X400 מ' – במקצה המוקדם שברה מזרח גרמניה את שיא העולם  וקבעה 3:28.5 (3:28.48) ד' למרות ריצה ב"הילוך שני": דגמאר קסלינג 52.1, ריטה קוהנה 50.6, הלגה זיידלר 50.5, מוניקה צהרט 54.3. בגמר הציבו המזרח גרמניות שיא עולם חדש – 3:23.0 (3:22.95): קסלינג 52.1, קוהנה 50.0, זיידלר 50.5, צהרט 50.4.

קפיצה לגובה – אולריקה מייפארת ממערב גרמניה השוותה את שיא העולם – 1.92 מ'.  חלק גדול מהקופצות, כולל המנצחת, קפצו בסגנון פוסברי מה שתרם כנראה לשיפור בעומק התוצאות. במקסיקו סיטי 1968 נדרש הישג של 1.74 כדי להיכנס לגמר ו-14 קופצות הצליחו בכך. במינכן 1972 נדרש הישג של 1.76 כדי להעפיל לגמר ו-23 הצליחו לעבור גובה זה. מנצחת מקסיקו סיטי 1968, מילוסלבה רשקובה מצ'כוסלובקיה חזרה בגמר במינכן  על הישגה ממקסיקו סיטי (1.82) אך הפעם הוא הספיק לה למקום ה-15 בלבד.

קפיצה לרוחק – השיא האולימפי היה 6.82 מ'. היידה רוזנדהאל ניצחה בתחרות עם 6.78 מ'. במסגרת תחרות קרב-5 כמה ימים אחרי כן היא קפצה למרחק 6.83 מ' אך עם רוח במהירות מעל המותר לאישור שיאים. שיא העולם של רוזנדהאל עמד על 6.84 מ'.

הדיפת כדור ברזל – נדיז'דה צ'יזובה – ברה"מ – 21.03 מ' – שיא עולם.

זריקת דיסקוס – השיא האולימפי היה 58.28 מ' של ליה מנוליו מרומניה ונקבע במקסיקו סיטי 1968. 4 זורקות קבעו תוצאה טובה יותר במוקדמות ורחוק מכולן זרקה ארגנטינה מניש מרומניה – 61.58 מ'. בגמר ניצחה פאינה מלניק מברה"מ עם 66.62 מ', 14 ס"מ פחות משיאה העולמי שנקבע זמן קצר לפני המשחקים. כמה שבועות אחרי המשחקים שברה מניש את שיא העולם וקבעה  67.32 מ'. מנוליו בת ה-40, בהופעתה השישית במשחקים האולימפיים סיימה תשיעית בלבד למרות שקבעה גם היא תוצאה טובה יותר משיאה האולימפי הקודם (58.50).

הטלת כידון – רות פוקס – מזרח גרמניה – 63.40 מ' – שיא אולימפי. שיא העולם של פוקס היה 65.06 מ' ונקבע בתאריך 1.6.1972 בשעה 18:20 בתחרות במזרח גרמניה, 35 דקות אחרי שבתחרות שנערכה בבוקרשט שברה הפולניה אווה גריזייצקה את שיא העולם בן 8 השנים שקבעה ילנה גורוחובה במוקדמות המשחקים האולימפיים בטוקיו.

קרב-5 – מרי פיטרס מבריטניה קבעה שיא עולם – 4801 נק', לפי הטבלה שהייתה נהוגה אז. היא הקדימה ב-10 נקודות את היידה רוזנדהאל. אם היו מנקדים את התחרות במינכן 1972 בהתאם לטבלאות הנוכחיות (נכנסו לתוקף בשנת 1985) הייתה רוזנדהאל מקדימה את פיטרס (4852 לעומת 4841 נקודות). הניצחון של פיטרס בת ה-33 הושג במידה רבה בזכות כך שלמדה לקפוץ לגובה בסגנון פוסברי והצליחה לעבור 1.82 מ' בעוד היידה רוזנדהאל שקפצה בסגנון גלילת בטן עברה 1.65 מ' בלבד.