יעילות ריצה והזדקנות

*רק שבעה מתוך ה"קשישים" הצליחו להשלים 5 דקות במהירות ריצה זו.

למרות שלא ניכרים הבדלים בצריכת החמצן במהירויות ריצה תת-מרביות בין שלוש הקבוצות רואים שככל שעולה הגיל הרצים נמצאים בכל מהירות ריצה באחוז גבוה יותר מצריכת החמצן המרבית שלהם. לדוגמה: במהירות הריצה של 6 מייל/שעה ה"צעירים" רצים ב – 49.0% מצריכת החמצן המרבית שלהם, ה"ותיקים" ב – 56.1% וה"קשישים" ב – 64.0%.

טבלה מספר 3 מציגה ערכים הקשורים לסף האנאירובי

טבלה מספר 4 מציגה תוצאות מבחני כוח שרירים, סבולת שרירים וגמישות

לא נמצאו הבדלים בתדירות הצעדים בין הקבוצות.

החוקרים שערו כי ימצא קשר בין יעילות הריצה וההישג. הם חשבו שככל שגיל הנבדקים יעלה, כך תפחת יעילות הריצה שלהם במקביל לירידה בטיב ההישגים שלהם. קשר כזה לא נמצא, לדעתם.

במחקר הנוכחי נמצאו הבדלים בכוח כמובהקים רק בתרגיל לחיצת הספסל שהוא מדד לכוח בחלק העליון של הגוף. ההבדלים בכוח בחלק התחתון של הגוף (תרגיל לחיצת רגליים) לא היו מובהקים ולא נמצאו הבדלים בסבולת שרירים. יש מחקרים בהם נמצא שיפור ביעילות הריצה אחרי תקופה של אימון כוח ואולי אחת הסיבות שלא נמצאו הבדלים ביעילות הריצה במחקר הנוכחי היא שבו נצפו הבדלים רק בכוח בחלק העליון של הגוף.

אחת הבעיות של המחקרים העוסקים ביעילות הריצה היא היחידות בה מבטאים את היעילות. במחקר הזה בוטאה היעילות כצריכת החמצן במאמץ תת-מרבי יחסית למשקל הגוף. אחת המשמעויות היא שעם חלה עלייה במשקל, ללא שנוי בצריכת החמצן, היעילות 'משתפרת'. דוגמא לכך אפשר למצוא במחקר אחר שבדק קבוצת רצים בגיל 25 ובדק אותם שוב לאחר 22 שנים. משקל גופם עלה מ – 66.9 ק"ג ל – 70.5 ק"ג, בעוד שצריכת החמצן המרבית ירדה מ – 68.8 ל – 59.2 מ"ל/ק"ג/דקה. צריכת החמצן במהירות 12 קמ"ש עלתה מ – 2.63 ל – 2.71 ליטר/דקה. בגלל העלייה במשקל הגוף 'השתפרה' היעילות מ – 39.4 ל – 38.5 מ"ל/ק"ג/דקה. לעומת זאת, אם מבוטאת היעילות כאחוז מצריכת החמצן המרבית מתקבלת תמונה שונה לחלוטין: בבדיקה בגיל 25 הייתה צריכת החמצן ב – 12 קמ"ש רק 59.4 מהצריכה המרבית ואילו בגיל 47 היה הייתה 71% מהצריכה המרבית.

בין הפיסיולוגים שוררת כבר שנים רבות תחושה של אי-נחת מהשימוש במשקל הגוף כפקטור לייחוס של מדדים פיסיולוגיים שונים. רצים קלי משקל עלולים להיות 'מקופחים' במדד היעילות. במחקר נוסף השוו את צריכת החמצן  של ילדים מאומנים ולא מאומנים בשני מאמצים תת מרביים. המשקל הממוצע של המאומנים היה 36.8 ק"ג ושל הלא מאומנים 39.6 ק"ג. כאשר בוטאה צריכת החמצן התת-מרבית כיחסית למשקל הגוף נמצא לכאורה שהלא מאומנים יעילים יותר: צריכת החמצן שלהם במהירות 9.6 קמ"ש הייתה 36.9 מ"ל/ק"ג/דקה לעומת 38.4 של המאומנים, אולם כאשר חושבה הצריכה כאחוז מצריכת החמצן המרבית התגלה הבדל גדול לטובת המאומנים: אצל הלא מאומנים הצריכה היוותה 85% מהצריכה המרבית בעוד אצל המאומנים היא הייתה רק 73% מהצריכה המרבית.

גם במחקר הנוכחי, למרות שלא רואים הבדלים במשקל בין הקבוצות, ניכר שהרצים המבוגרים יותר אולי אינם פחות יעילים מהצעירים במהירויות התת-מרביות אך הם מתאמצים הרבה יותר בכל אחת ממהירויות הריצה, כפי שניכר באחוז של הצריכה התת- מרבית מצריכת החמצן המרבית.

למרות העובדה שבמחקר הזה לא נמצאו הבדלי יעילות בריצה במהירות תת-מרביות, החוקרים ממליצים שהרצים המבוגרים ישלבו באימונים שלהם גם אימונים לחיזוק הגוף, במיוחד תרגילים לחיזוק שרירי הגוף העליון שכנראה אינם מתחזקים מספיק מאימוני ריצה בלבד.

המאמר המלא:

Quinn, T., Manley, M., Aziz, J., Padham, J., MacKenzie, A. Aging and Factors Related to Running Economy. Journal of Strength and Conditioning Research:  vol. 25 no. 11, November 2011.

יש לך שאלה למומחים של המרכז האקדמי לוינסקי-וינגייט (קמפוס וינגייט)? אין צורך להתבייש, רק ללחוץ כאן.