השיאים של בובקה, חלק ד'

יורם אהרוני

עונת האולמות של 1987 נפתחה עבור סרגיי בובקה ובן ג'ונסון בדיוק כפי שנפתחה העונה הקודמת – עם הישגי שיא עולם באוסקה, יפאן. בתחרות שנערכה ב-15 בינואר עבר בובקה 5.96 בניסיון שלישי. בדיוק שנה לפני כן (15.1.1986) הוא קבע שם הישג שיא של 5.87 שבמהלך עונת האולמות של 1986 שופר לא פחות מ-7 פעמים על-ידי בילי אולסון, ג'ו דיאל ובובקה עצמו (ראו חלק ג' של הסדרה). ג'ונסון, שב-1986 קבע באוסקה 6.50 ש' בריצת 60 מטר, קבע הפעם 6.44. הצטרף אליהם גם קופץ המשולשת מברה"מ אולג פרוטסנקו שקבע הישג שיא של 17.67 מ'.

אליפות העולם הראשונה באולם נערכה באינדיאנאפוליס, ארה"ב, בתחילת חודש מארס. בובקה נכנס לתחרות ב-5.65 ועבר בניסיון ראשון, ויתר על שלושת הגבהים הבאים והבטיח את ניצחונו עם מעבר של 5.85 מ' בניסיון שני. אחר כך הוא נכשל 3 פעמים ב-5.97. ארל בל מארה"ב סיים שני (5.80) לפני טירי וינרון מצרפת שעבר גם הוא 5.80 מ'. שבוע לפני האליפות השתתף בובקה באליפות ארה"ב ולא עבר את גובה הפתיחה שלו (5.72 מ'). בובקה נכשל בגובה הפתיחה שלו (5.80) גם בתחרות בגרנובל, צרפת , אך שלושה ימים מאוחר יותר, ב-17 במארס הוא קבע בטורינו, איטליה הישג של 5.97 מ' וזהו שיא העולם הרשמי הראשון באולם בקפיצה במוט שאושר על-ידי IAAF. לפני קפיצת השיא, עבר בובקה לקפוץ במוטות ארוכים יותר, כמו אלה ששימשו אותו בקפיצות של 6.00 ו-6.01 מ' בעונות הקודמות. "עם מוט כזה אוכל לקפוץ גם 6.10", אמר בובקה," אך לשם כך אצטרך להשתפר במהירות ובטכניקה".

השיא הבא של בובקה, 6.03 מ', הושג בפראג ב-23 ביוני בתחרות "הפרס הגדול", בתנאי מזג אויר קשים של קור, רוח וגשם שירד ופסק חליפות. מתוך קהל של 8000 איש נותרו באצטדיון רק כ-300 כדי לחזות בבובקה שובר את השיא בניסיונו השלישי. כאשר נשאל בובקה מדוע ניסה לעבור 6.03 ולא 6.02 הוא אמר: "אני לא מנסה לחלוף מעל גבהים שמישהו אחר עבר אותם". הוא התייחס בדבריו להישג של 6.02 מ' שקבע בחודש אפריל הצרפתי ממוצא הונגרי, פרנץ זלבר שעבר בחודש אפריל 6.02 במופע ראווה במונפלייה, צרפת. ההישג של זלבר לא אושר לא רק משום שהתקיים במופע ראווה ולא בתחרות אלא גם מאחר שמסלול ההרצה היה בירידה.

בחודש יולי סבל בובקה מפציעה קלה ואחרי שתי תחרויות מאכזבות בסדרת "הפרס הגדול" (לא עבר גובה פתיחה בסטוקהולם והיה שני באוסלו) לקח הפסקה של 6 שבועות מתחרויות וחזר לזירה במחצית השנייה של אוגוסט עם ניצחונות בציריך וברלין. אליפות העולם השנייה נערכה ברומא. המוקדמות בקפיצה במוט היו ב-3 בספטמבר ובובקה נזקק בהן לניסיון אחד בלבד, בגובה של 5.55 מ', כדי להעפיל לגמר. בין הנושרים היו הצרפתי פיליפ קולה והאמריקאים בילי אולסון וג'ו דיאל (קבע שיא ארה"ב של 5.96 מ' יותר מוקדם בעונה). הגמר נערך ב-5 בספטמבר ושני ניסיונות הספיקו לבובקה כדי לזכות בו: אחד ב-5.70 ואחד ב- 5.85. אחריו דורגו טירי וינרון (5.80) ורודיון גאטאולין, (5.80, גם כן). לאחר שהובטח ניצחונו, ביקש בובקה לנסות לקבוע שיא עולם חדש – 6.05 מ'. קהל של 65,000 צופים ישב בדממה וצפה בו עושה את ההכנות לניסיון הראשון כאשר לפתע הריעו החצוצרות לתחילת טקס הענקת המדליות להודפות כדור הברזל. בובקה איבד את הריכוז, עזב את המוט וישב בצד עד סוף הטקס. הוא ביצע אחר כך שני ניסיונות מאד לא מוצלחים בהם לא הצליח כלל להתרומם מעל לרף.

בובקה היה כמובן ראשון בין קופצי במוט (בפעם החמישית ברציפות) בדירוג השנתי של האתלטים שמבצע הירחון האמריקאי "טרק אנד פילד ניוז" ותפס מקום רביעי בין כל האתלטים. "אתלט השנה" של המגזין היה האצן הקנדי בן ג'ונסון, אך ה"תואר" הועבר לרץ המרוקני סעיד אויטה אחרי שנשללו מג'ונסון שיאיו ותאריו עקב פסילתו על שימוש בחומרים אסורים במשחקים האולימפיים סיאול 1988 וההודאה שלו בפני ועדת החקירה הקנדית כי השתמש ב"סמים" במשך מספר שנים. מאזן השיאים של בובקה ב-1987 עמד על "הישג שיא" באולם, שיא עולם רשמי ראשון באולם ושיא אחד באצטדיון. מנגד, היו לו 5 תחרויות בהן לא ניצח, שבארבע מהן לא עבר את גובה הפתיחה.

החל משנת 1978 ועד 1987 נקבע (או הושווה) בכל שנה הישג שיא במוט באולם: היו כמובן שנים בהם שופר הישג השיא יותר מפעם אחת. ההישגים הטובים ביותר בשנים אלה: 1978 – מייק טאלי 5.62; 1979 – דן ריפלי 5.63; 1980 - קונסטנטין וולקוב 5.70; 1981 – טירי וינרון 5.70; 1982 – בילי אולסון 5.74; 1983 – אולסון 5.80; 1984 – וינרון 5.85; 1985 – אולסון 5.86; 1986 – סרגיי בובקה 5.95; 1987 – בובקה 5.97. ב- 1988 נקטע הרצף. ההישג הטוב ביותר בעונה היה של רודיון גאטאולין - 5.90 מ'. בובקה השתתף ב-3 תחרויות בעונת האולמות באירופה (שטוטגרט, מוסקבה וברלין המערבית) ניצח בכולן, והישגו הטוב ביותר היה 5.85 מ'.

את עונת הקיץ שלו פתח בובקה בברטיסלבה, ב-9 ביוני, אחרי ששהה שם במחנה אימונים במשך 10 ימים. בתחרות ללא יריבים של ממש (הקופץ במקום השני עבר רק 5.40 מ') פתח בובקה עם מעבר 5.70 בניסיון ראשון, 10 דקות אחר כך הוא עבר 5.90, גם כן בניסיון ראשון, ואז הורם הרף ל-6.05, גובה אותו שוב עבר בובקה בניסיון ראשון כדי לקבוע שיא עולם שלישי שלו בצ'כוסלובקיה. אחר כך הוא ניסה פעם אחת לעבור 6.10 מ' וסיפר כי במהלך מחנה האימונים חלף מעל חוט גומי בגובה זה. לדבריו הוא תכנן לשבור את השיא דווקא בתחרות הבא שלו, בלנינגרד, שבוע מאוחר יותר אך התנאים בברטיסלבה היו מושלמים וחבל היה שלא לנצל אותם. בובקה שינה את תוכניותיו, ויתר על התחרות בלנינגראד, ניצח בשלוש תחרויות אחרות וב-10 ביולי השתתף בתחרות בניס, צרפת. למרות שבתחרות השתתפו קופצים טובים רבים, אף אחד מהן לא הצליח לעבור יותר מאשר 5.70 מ', גובה בו נכנס בובקה לתחרות. אחר כך הוא עבר בקלות 5.85 מ' ומאחר שנשאר ללא יריבים ביקש שהרף יועלה ל-6.06 ובקפיצתו השלישית בסה"כ בתחרות, קבע את השיא החדש. מכאן ביקש שהרף יוצב על 6.10 שזה לא רק מספר מטרי עגול אלא גם גבול חשוב בעיני אלה המודדים הישגים ביחידות לא מטריות – 20 רגל (פיט). הוא ביצע בגובה זה שלושה ניסיונות לא מוצלחים וסיפר כי הציב לעצמו בשנת 1988 שתי מטרות עיקריות: לזכות בתואר האולימפי ולעבור 6.10 מ'. במהלך הקיץ נחל בובקה הפסד יחיד. הוא סיים שני בתחרות ISTAF במערב ברלין כשעבר רק 5.80 וכשל ב-5.90. רודיון גטאולין ניצח עם שיא אישי של 5.95 וניסה שלוש פעמים את כוחו ב-6.08. לפתע נראה היה כי הזכייה של בובקה במשחקי סיאול אינה ודאית ויתכן שתהיה לו שם תחרות לא פשוטה.

מוקדמות הקפיצה במוט במשחקים האולימפיים בסיאול נערכו ב-26 בספטמבר. בובקה וגטאולין עברו 5.50 והסתבר שגם גובה של 5.40 הספיק לכניסה לגמר. בגמר, ב-28 בספטמבר, נכנס בובקה לתחרות ב-5.70 מ' ועבר רק בניסיון שני. אחר כך הוא ויתר על שלושת הגבהים הבאים (5.75, 5.80, 5.85) וכאשר ניגש לנסות 5.90 הוא היה רק במקום הרביעי. בתחרות נותרו עדיין גטאולין שעבר 5.85 והנציג השלישי של ברה"מ, גרגורי יגורוב שעבר 5.80. בובקה נכשל בשני הניסיונות הראשונים שלו ב-5.90 ונראה שכל הצופים באצטדיון (ורבים בכל העולם מול מקלטי הטלוויזיה) עצרו את נשימתם לקראת הניסיון השלישי שלו. הפעם התרומם בובקה הרבה מעל הרף למה שנראה לרבים כקפיצה של 6.10 לפחות. יגורוב נכשל בגובה זה וזכה בארד בעוד גטאולין שויתר ניסה שלוש פעמים לעבור ללא הצלחה 5.95 מ'. הרף הועלה ל-6.10, בובקה עמד על מסלול ההרצה אך לבסוף החליט שלא לנסות לקפוץ. מזרון המוט בסיאול הוצב מול היציע המרכזי, מה שהיטיב אולי את תנאי הצפייה של היושבים ביציע הכבוד אך לא עזר במיוחד לקופצים שהתחרות שלהם נעצרה פעמים רבות בשל מצעד זוכי המדליות שחצו את מסלול ההרצה בדרכם אל דוכן המנצחים ובחזרה ממנו. באצטדיון נשבו גם רוחות עזות והיה קר למדי. בתחרות בה גרפה ברה"מ את כל המדליות דורג במקום השמיני צרפתי בשם פיליפ ד'אנקוס (Philippe D'Encausse) ששנים רבות אחר כך יתפרסם כמאמן של שובר השיא של בובקה – רנו לה-וילאני.

טרק אנד פילד ניוז בחר בבובקה כאתלט השנה 1988 אחרי שגבר במירוץ צמוד במשאל המומחים שלו על הודף כדור הברזל המזרח גרמני אולף טימרמן וקרל לואיס. בובקה זכה ב-300 נקודות לעומת 290 של טימרמן ו-289 של לואיס. המשוכן רוג'ר קינגדום היה רביעי (564). 34 מומחים העניקו 10 נקודות למקום ראשון עד נקודה אחת למדורג עשירי. הייתה זו כמובן גם זכייתו השישית הרצופה של בובקה במקום הראשון בדירוג של קופצי המוט. בסיום הקריירה שלו דורג אמנם בובקה במקום הראשון יותר מאשר כל קופץ מוט אחר בהיסטוריה אך את שיא הזכיות ברצף הוא לא שבר. זה שייך לבוב ריצ'רדס, "הכומר המעופף", שדורג ראשון 8 שנים ברציפות מ-1949 ועד 1956. בובקה דורג ראשון בסה"כ 13 פעמים, פעם אחת היה שני ופעם אחת שלישי.

מאמרים נוספים בסדרה:

השיאים של בובקה, חלק א'

השיאים של בובקה, חלק ב'

השיאים של בובקה, חלק ג'

השיאים של בובקה, חלק ה'

השיאים של בובקה, חלק ו'

יש לך שאלה למומחים של המרכז האקדמי לוינסקי-וינגייט (קמפוס וינגייט)? אין צורך להתבייש, רק ללחוץ כאן.