יורם אהרוני | אתלטיקה | 13/08/2012

מעשיות השליחים, חלק א'

מאת: יורם אהרוני

בשני מירוצי השליחים ארבע פעמים מאה מטרים במשחקי לונדון 2012 נשברו השיאים העולמיים:   ראשונות היו נשות ארה"ב (טיאנה מדיסון, אליסון פליקס, ביאנקה נייט וכרמליטה ג'טר) אשר קבעו 40.82 שנ' ומחקו את השיא של רצות מזרח גרמניה (זילקה גלדיש, זאבינה ריגר, אינגריד אאורסואלד , מרליס גר) – 41.37 ש', שנקבע בתחרות הגביע העולמי בשנת 1985 שהתקיימה בקנברה, אוסטרליה. יום אחריהם היו רצי ג'מייקה (נסטה קרטר, מייקל פרייטר, יוהאן בלייק, יוסיין בולט) לראשונים שירדו מגבול 37 שניות כאשר עצרו את השעון על 36.84, שיפור לשיא של אותה רביעייה מאליפות העולם באתלטיקה 2011 (37.04). רביעיית גברי ארה"ב (טרל קימונס, ג'סטין גאטלין, טייסון גיי, ראיין ביילי) השוותה את השיא הקודם.

מרוצי השליחים הוכנסו לתוכנית האולימפית במשחקי סטוקהולם 1912.  לצד מקצועות אישיים נכתב בדו"ח הרשמי של המשחקים כי התקיימו שלושה מקצועות קבוצתיים: "מירוץ שליחים, 400 מטר (4 גברים, כל אחד ירוץ 100 מטר)..." היה גם: "מירוץ שליחים, 1600 מטר (ארבעה גברים, כל אחד ירוץ 400 מטר)" ו"מירוץ קבוצתי, 3000 מטר (5 משתתפים מכל מדינה, השלושה הטובים נחשבים)". שמונה נבחרות נרשמו למירוץ השליחים ל-400 מ' והן חולקו לששה מקצים מוקדמים! בשמונה ביולי נערכו המוקדמות וחצי הגמר ולמחרת נערכה ריצת הגמר. קנדה רצה לבד במקצה הראשון והתכבדה בשיא האולימפי הראשון – 46.2 ש'... במקצים 2, 3 ו-4 רצו ארה"ב, בריטניה ושוודיה ללא יריבים במקצה מספר 5 הקדימה גרמניה את אוסטריה ובמקצה השישי הונגריה את צרפת. בחצי הגמר היו שלושה מקצים, שתי נבחרות בכל אחד מהם ונקבע כי המנצחת בכל מקצה תעפיל לגמר. במקצה הראשון הגרילה ארה"ב את השביל הפנימי בתחרות מול בריטניה. הרץ הראשון של ארה"ב הדביק את הבריטי אך מאחר שההחלפה בוצעה מעבר לקו 20 המטר, שליחי ארה"ב נפסלו. זו כמובן לא הייתה הפעם האחרונה שזה קרה במשחקים האולימפיים... במקצה השני הקדימה שוודיה את הונגריה ובשלישי גרמניה את קנדה.  בגמר שובצה גרמניה לשביל הפנימי, בריטניה לאמצעי ושוודיה לחיצוני. בריטניה (42 שניות ושתי חמישיות, כך נכתב בדו"ח)  הקדימה את שוודיה (ארבעים ושתיים שניות ושלוש חמישיות) בעוד הגרמנים נפסלו מאחר שההחלפה השלישית שלהם בוצעה מחוץ לתחום המותר. ההישג שקבעו הגרמנים בחצי הגמר (42 שניות ושלוש עשיריות) היה השיא העולמי הראשון שאושר.

15 המדינות שיוצגו בתחרות השליחים בפאריס 1924 חולקו לששה מקצים מוקדמים כאשר השתיים הראשונות מכל מקצה עלו לחצי הגמר. בריטניה קבעה שיא עולמי במקצה הראשון (42.0), הולנד השוותה אותו בשלישי וארה"ב תקנה אותו בשישי (41.2 ש'). בחצי הגמר היו שלושה מקצים, שתי ראשונות עלו לגמר. ארה"ב שיפרה שוב את שיא העולם (41.0 ש'). הגמר נערך ביום ראשון 13 ביולי. ארה"ב השוותה את שיא העולם והקדימה את בריטניה בחמישית השנייה. אברהמס היה הפעם המזנק של בריטניה אך להפתעת הכל הקדים אותו בקטע תלמיד תיכון מארה"ב בשם פרנסיס האסי. מההרכב הבריטי נעדר כמובן האצן המצוין, הסקוטי אריק לידל, אלוף ה-400 מ' והזוכה בארד ב-200 מ' מאחר שהגמר נערך ביום ראשון. פרטים בסרט "מרכבות האש"... לארה"ב היו 4 נציגים בגמר ה-100 מ' : ג'קסון שולץ (כסף), צ'רלס באומן (רביעי), צ'רלי פאדוק (חמישי) ולורן מרצ'יסון (שישי). מתוכם, רק מרצ'יסון נכלל בהרכב השליחים. ההרכב היה: פרנסיס האסי, לו קלארק, לורן מרצ'יסון, אלפרד לה-קוני.  ב-1924 האמריקאים בחרו את הנבחרת שלהם למשחקים לא רק על בסיס התוצאות במבחנים אלא גם על פי הישגים לכל אורך העונה וזאת בניגוד למדיניות חסרת הגמישות שהם מפגינים מאז מלחמת העולם השנייה. לורן מרצ'יסון סיים רק שביעי בגמר המבחנים בריצת 100 מ' אך בכל זאת הועדף  בבחירת 4 הנציגים לתחרות האישית ל-100 מ' על פני פרנסיס האסי שסיים רביעי במבחנים (היה אפשר לשלוח אז כמובן 4 נציגים למקצוע). זו אולי הסיבה שהוחלט לפצות את האסי ולה-קוני שסיימו לפני מרצ'יסון במבחנים ולתת להם לרוץ בשליחים. לו קלארק נכלל אולי בהרכב השליחים כפיצוי על כך שלא נכלל בהרכב בריצת 200 מ' (היה רביעי במבחנים).

באמסטרדם 1928 עדיין ניתן היה לשתף 4 ממדינה אחת בכל מקצוע. שני רצים מארה"ב העפילו לגמר 100 מ' ושניים נשרו בחצי הגמר. בגמר, נותרו נציגי ארה"ב ללא מדליה: פרנק וייקוף היה רביעי ורוברט מק-אליסטר שישי. הרכב השליחים של ארה"ב כלל את וייקוף (ראשון במבחני ארה"ב בריצת 100 מ'), ג'יימס קוין (חמישי במבחנים), צ'רלי בורה (מנצח המבחנים ב-200 מ' שנשר במפתיע ברבע הגמר באמסטרדם) והנרי ראסל (שלישי במבחנים ב-100 מ' , נשר בחצי הגמר ב-100 מ' באמסטרדם). 13 הנבחרות שהתייצבו לתחרות חולקו לשלושה מקצים מוקדמים כאשר השתיים הראשונות בכל מקצה עלו לגמר. המועמדות לניצחון היו ארה"ב וגרמניה. הגרמנים קבעו לפני המשחקים פעמיים 40.8 ש' (השיא העולמי היה 41.0 ש') אך שתי התוצאות לא אושרו כשיאי עולם. בגמר, ניצלו רצי ארה"ב החלפה שלישית חלשה של הגרמנים וניצחו כאשר הם משווים את שיא העולם ומקדימים את הגרמנים בשתי עשיריות השנייה.

במשחקי לוס אנג'לס 1932 לא היה צריך לערוך מוקדמות במירוץ לנשים. השתתפו רק שש נבחרות. לארה"ב וקנדה נרשם זמן זהה – 47.0 ש' (שיא עולם חדש) למרות שזמנן של האמריקאיות נמדד כ-46.86 (באותה תקופה עיגלו תוצאות לחמישית השנייה). רק אחת משלוש נציגות ארה"ב לריצת 100 מ' שובצה לרביעיית השליחות – וילהלמינה פון ברמן (ארד, 12.0 ש'). שאר חברות הנבחרת היו: מרי קארו (מקום 4 – 5 במבחני ארה"ב, 12.5 ש'), אולין פרטש (לא סיימה בגמר המבחנים, 12.5 ש' במוקדמות) והקופצת לגובה אנט רוג'רס (ששית בתחרות האולימפית עם הישג של 1.58 מ'). קנדה שיתפה ברביעייה שלה כמובן את הזוכה במדליית הכסף הילדה סטרייק (11.9 ש') ובהרכב גרמניה שסיימה שישית ואחרונה נכללה בין היתר גם טילי פליישר שזכתה בארד בכידון (בברלין 1936 השתדרגה לזהב) וגם מרי דולינגר, האתלטית הגרמנייה היחידה שהשתתפה בכל שלוש המהדורות האולימפיות שקדמו למלחמת העולם השנייה. בתה, ברונהילדה הנדריקס, ייצגה את גרמניה ברומא 1960 בריצות 100 מ' ובמירוץ השליחות. אביה של ברונהילדה הנדריקס היה פריץ הנדריקס, חבר הרביעייה הגרמנית שזכתה במדליית הכסף במירוץ הגברים (40.9). הוא נהרג במלחמת העולם השנייה.

למירוץ הגברים בלוס אנג'לס 1932 התייצבו 8 נבחרות והן חולקו לשני מקצים מוקדמים: 5 נבחרות במקצה הראשון ושלוש בשני. נקבע כי שלוש הראשונות יעפילו לגמר ולמרות שרביעיית ארה"ב שובצה למקצה השני, ממנו עלו כמובן כל 3 המשתתפות לגמר, הראו רציה התנהגות ספורטיבית למופת ואף קבעו תוצאה שווה לשיא העולמי (40.6 ש'). בגמר לא נתקלו רצי ארה"ב בהתנגדות רצינית אך זה לא הפריע להם לנפץ את השיא ולקבוע 40.0 ש'. ההרכב: בוב קייזל (רביעי במבחנים בריצת 200 מ'), אמט טופינו (חמישי במבחנים בריצת 100 מ'), הקטור דייר (חמישי במבחנים בריצת 200 מ') ופרנק וייקוף (רביעי במבחנים בריצת 100 מ'). לא נכללו ברביעייה שלושת נציגי ארה"ב לריצת 100 מ': אדי טולאן, רלף מטקלף, וג'ורג' סימפסון. העומק של ארה"ב בספרינט בתקופה שבין מלחמות העולם אפשר לה לשבץ לרביעיות השליחים רצים שלא הצליחו במבחנים ובכל זאת לנצח ולשבור שיאי עולם. את הנוהג הזה צריך לקחת בחשבון כאשר דנים בשערורייה הגדולה של הרכב השליחים בברלין 1936. על כך יסופר בפרק הבא.