יורם אהרוני | אתלטיקה | 02/10/2012

מעשיות השליחים, חלק י"ח

מאת: יורם אהרוני

תוצאות מבחני ארה"ב בריצת 100 מ' לקראת המשחקים האולימפיים אטלנטה 1996 (מבחנים שנערכו גם כן באטלנטה בין ה-14 ל-13 ביוני) בריצת 100 מ' (רוח 1.1 מ'/ש') היו: 1) דניס מיצ'ל 9.92, 2) מייק מארש 10.00, 3) ג'ון דראמונד 10.02, 4) ג'ף ויליאמס 10.06, 5) טים הארדן 10.07, 6) לירוי בורל 10.07, 7) טים מונטגומרי 10.12, 8) קרל לואיס 10.21 ש'. מוריס גרין ואנדרה קייסון (פצוע) נשרו כבר ברבע הגמר. קרל לואיס, שקבע בחצי הגמר 10.03 ש', סבל מפציעה קלה ונראה מוותר על הריצה ב-20 המטרים האחרונים משנוכח כי לא יהיה בין השלושה הראשונים, אולי כדי לשמור עצמו לקראת המאבקים בריצת 200 מ' ובקפיצה לרוחק. לואיס נכשל גם בניסיונו להיכלל בנבחרת ארה"ב בריצת 200 מ' כאשר סיים חמישי בגמר המבחנים (20.20 ש') הרחק מאחורי המנצח, מייקל ג'ונסון שקבע שיא עולם חדש (19.66 ש'). לואיס שובץ לשביל מספר 1, מה שהקשה עליו מאד. לואיס הצליח להכלל בנבחרת רק בקפיצה לרוחק כאשר סיים שלישי במבחנים (8.30 מ') כאשר הקדים בשלושה ס"מ בלבד את מייק קונלי שסיים רביעי ובארבעה ס"מ את שון רובינס.

אחרי המבחנים קיימה נבחרת ארה"ב אימוני שליחים בצפון-קרולינה, אך לואיס לא התייצב אליהם. במשחקים עצמם לא זכו נציגי ארה"ב במדליות בריצת 100 מ'. דונובן ביילי ניצח עם שיא עולם חדש (9.84 ש') לפני פרנקי פרדריקס מנמיביה (9.89) ואטו בולדון מטרינידד (9.90). האלוף האולימפי היוצא, לינפורד כריסטי מבריטניה, פסל פעמיים בזינוק ויצא מהתחרות. בקפיצה לרוחק ניצח קרל לואיס (8.50 מ', מדליית זהב אולימפית רביעית במקצוע!) בהפרש גדול לפני ג'יימס בקפורד מג'מייקה (8.29) והוכיח כי חזר לכושרו הטוב. הגמר ברוחק היה ב-29 ביולי ואילו המוקדמות לשליחים היו ב-2 באוגוסט והגמר ב-3 בחודש. לאור הצלחתו ברוחק ביקש לואיס להיכלל בנבחרת השליחים של ארה"ב. בקשתו נדחתה. יש האומרים שבקשתו של לואיס להיכלל בנבחרת נבעה מהעובדה שרצה לעבור את הרץ הפיני משנות העשרים פאבו נורמי, בקטגוריה של אתלט עם מספר מדליות הזהב האולימפיות הגדול ביותר. ללואיס יש 9 (4 ברוחק, 2 ב-100 מ', 2 בשליחים ואחת ב-200 מ') בדיוק כמו לנורמי (אחת ב-1500 מ', אחת ב-5000 מ', 2 ב-10,000 מ', אחת בריצה קבוצתית ל-3000 מ', 2 במירוצי שדה אישי ו-2 במירוצי שדה קבוצתי).

   37 נבחרות, מספר חסר תקדים, התייצבו למוקדמות והן חולקו לחמישה מקצים כאשר רק שתי הראשונות מכל מקצה העפילו לחצי הגמר יחד עם 6 "מפסידות מהירות". ארה"ב רצה במוקדמות בהרכב: ג'ון דראמונד, טים הארדן, טים מונגומרי , דניס מיצ'ל והייתה המהירה ביותר בשלב זה כאשר הגיעה ראשונה במקצה השלישי – 38.58 ש'. קנדה רצה במוקדמות בהרכב: רוברט אסמי, גלנרוי גילברט, ברוני סורין, קרלטון צ'יימברס. היא הייתה ראשונה במקצה השני – 38.68 ש'. בריטניה נפסלה כבר בשלב זה. העניינים התחילו להתחמם בשלב זה כאשר ארה"ב קבעה כבר 37.96 במקצה השני לעומת 38.36 ש' של קנדה במקצה הראשון. חמש נבחרות נפסלו: גרמניה, ניגריה, אוסטרליה, בהאמה וג'מייקה. בגמר החליף מאמן ארה"ב , צ'רלי גרין (מדליסט הארד ממקסיקו סיטי 1968), את מונטגומרי במייק מארש (היה יומיים קודם לכן שמיני בגמר ריצת 200 מ' – 20.48 ש'). הקנדים שיבצו כמובן את דונובן ביילי לקטע המסיים. בקטע הראשון הוביל דראמונד על אסמי אך הרץ השני של ארה"ב, טים הארדן, איבד מהירות בנסותו לשפר אחיזתו במקל והקנדי גילברט סגר עליו ואף יצר לנבחרתו יתרון של כשני מטר. לאורך הקשת שמר סורין על היתרון וכך יצא ביילי לקטע האחרון ביתרון של שני מטר על מיצ'ל. היסטוריון האתלטיקה ריצ'רד היימנס כתב כי מיצ'ל היה צריך להיות בוב הייס כדי להשיג את ביילי, מה שאכן לא קרה. קנדה ניצחה עם 37.69 ש' לפני ארה"ב (38.05) וברזיל (38.41). זמני הביניים של קנדה: אסמי 10.47 ש', גילברט 9.02, סורין 9.25, ביילי 8.95. ארה"ב: דראמונד 10.37, הארדן 9.36, מארש 9.27, מיצ'ל 9.05 ש'. ארה"ב נכשלה פעם נוספת בהתמודדות בבעיה של בחירת ההרכב הטוב היותר לשליחים מתוך מבחר עצום של רצים טובים, אם כי במקרה הזה, לא הטובים בעולם. היא נקטה בשיטה צודקת – שימוש רק ברצים שסיימו בין ששת הראשונים במבחנים, אך שיטה זו לא הייתה חכמה. הם ויתרו על שירותיו של קרל לואיס שהתאושש מפציעה ממנה סבל במבחנים והכלילו בהרכב את טים הארדן שהיה "אחראי" כמעט לכל ההבדל בינם לבין הקנדים. ניתן לקבוע בוודאות כי שום מדינה אחרת בעולם לא הייתה מוותרת על שירותיו של קרל לואיס בשליחים באטלנטה. קרל לואיס סיים את הקריירה שלו עם שתי מדליות זהב אולימפיות בשליחים (1984, 1992) כאשר שלוש אפשריות נוספות נמנעו ממנו: ב-1980 החרימה ארה"ב את משחקי מוסקבה, ב-1988 נפסלו שליחי ארה"ב במוקדמות כאשר לואיס לא היה בהרכב וב-1996 הוחלט כאמור לוותר על שירותיו. באליפות העולם הוא זכה בשלוש מדליות זהב (1983, 1987, 1991). נכון לסוף עונת 1993 היה שותף לואיס ל-5 מ-10 התוצאות הטובות בכל הזמנים ו-10 מ-21 התוצאות מתחת ל-38.00 שנקבעו עד אז. לואיס שותף עד היום לשיא העולמי בשליחים 200X4 מ' (1:18.68 ד' ), שיא שקבע יחד עם חבריו למועדון סנטה מוניקה מייקל מארש, לירוי בורל ופלויד הרד, בוולנאט, קליפורניה בשנת 1994.

22 נבחרות התייצבו לתחרות השליחות. 2 הראשונות מכל מקצה ושתי "מפסידות מהירות" העפילו ישירות לגמר (לא היה חצי גמר). ארה"ב הייתה ראשונה במקצה הראשון (42.19 ש') לפני בהאמה (43.14). ג'מייקה סיימה ראשונה במקצה השני (43.36 ש') לפני ניגריה (43.54) ואילו רוסיה סיימה ראשונה במקצה השלישי (43.00) לפני צרפת (43.09). שתי המפסידות המהירות היו אוסטרליה ובריטניה. גרמניה לא סיימה את ריצתה במקצה השלישי. בגמר, החילוף הראשון התבצע ע"י ברה"מ כאשר יקטרינה לשצ'ובה מסקרה את המקל לגלינה מאלצ'וגינה. את 100 המטרים הראשונים עברה לשצ'ובה ב-11.52 ש' לעומת 11.56 של אלדס קלארק מבהאמה 11.57 של קריסטי גיינס מארה"ב ו-11.72 למישל פרימן מג'מייקה. את הקטע השני לארה"ב רצה אלופת ה-100 מ' הטריה, גייל דברס, שעברה את הקטע שלה ב-10.03 ש' ועברה את מאלצו'גינה (10.34) אך לא הצליחה להדביק את צ'נדרה סטורופ מבהאמה (10.02). ג'ולייט קאתברט רצה עבור ג'מייקה את הקטע השני ב-10.11 ש'. מצב העניינים בחצי המרחק: 1) בהאמה 21.58 ש'; 2) ארה"ב 21.60; 3) ג'מייקה 21.83; 4) רוסיה 21.86. את הקטע השלישי רצה עבור ארה"ב אינגר מילר, ביתו של לנוקס מילר, הספרינטר הגדול הראשון של ג'מייקה ב-100 מ', שזכה במדליית הכסף במקסיקו סיטי 1968 ובארד במינכן 1972. אינגר מילר עברה את 100 המטרים בקשת ב-10.38 ש' לעומת 10.46 של סבתדה פיינס מבהאמה. נטליה וורונובה מרוסיה הייתה המהירה ביותר בקטע זה – 10.26 ש'. גוון טורנס, שכשלה במבחני ארה"ב בריצת 200 מ' בשל פציעה (שהוחרפה כאשר ניצחה שם בריצת 100 מ') הספיקה להחלים ולסיים שלישית ב-100 מ' (10.96ש') אחרי דברס ואוטי  שקבעו 10.94ש'. בשליחים היא קיבלה את המקלה ביתרון קטן על פולין דיוויס מבהאמה 31.98 ש' – 32.04. טורנס רצה את הקטע שלה ב-9.97 ש' וחצה את הקו 41.95 ש' מירית המזניק. דיוויס עברה את ה-100 האחרונים ב-10.10 והבטיחה מדליית כסף לבהאמה (42.14 ש'). אוטי הייתה המהירה ביותר בקטע (9.83) והעניקה את הארד לג'מייקה (42.24) פריבאלובה סיימה עבור רוסיה (10.15, 42.27 ש'). מרי אוניאלי סגרה עבור ניגריה (9.90, 42.56) ואלופת ה-200 וה-400, מרי ז'וז'ה פרק סגרה עבור צרפת (10.09, 42.76).

המאמר הקודם: 

מעשיות השליחים, חלק י"ז

המאמר הבא: 

מעשיות השליחים, חלק י"ט

יש לך שאלה למומחים של המרכז האקדמי לוינסקי-וינגייט (קמפוס וינגייט)? אין צורך להתבייש, רק ללחוץ כאן.