יורם אהרוני | אתלטיקה | 19/08/2012

מעשיות השליחים, חלק ד'

מאת: יורם אהרוני

בשנים שבין הלסינקי 1952 למלבורן  1956 לא נרשמו זעזועים בטבלת שיאי השליחים של הגברים אך טבלת הנשים עברה טלטלות. את השיא של 45.9 ש' שקבעו ארה"ב וגרמניה בגמר בהלסינקי שברה רביעיית ברה"מ (ורה קלשניקובה, זינאידה ספרונובה, אירינה טורובה, נדיז'דה דבלישווילי) בבודפשט בתאריך  20.9.1953 כאשר קבעה 45.6 ש',  וכעבור שנתיים (11.9.1955) במוסקבה השוותה ברה"מ את השיא בהרכב אחר  (לידיה פולינישנקו, גלינה וינוגרדובה, ספרונובה, מריה איטקינה).ב- 27.7.1956 בתחרות בקייב נקבע שיא חדש – 45.2 ש' על ידי רביעייה סובייטית (ורה קריפקינה, אולגה קושלבה, איטקינה, אירינה בוכקריובה) ובתאריך 30.9.1956 בדרזדן, מזרח גרמניה, קוזזה עשירית השנייה משיא זה על ידי רביעייה גרמנית (אריקה פיש, גיזלה קוהלר, כריסטינה סטובניק, בארבל מאייר).

מירוץ השליחים לנשים במשחקי מלבורן 1956 נערך באחד בדצמבר. התייצבו רק 9 נבחרות שחולקו לשני מקצים מוקדמים. במקצה הראשון ניצחה רביעיית אוסטרליה בשיא עולם חדש 44.9 ש' (45.00 במדידה אוטומטית).  המזנקת של אוסטרליה הייתה שירלי סטריקלנד דה-לה-הנטי שקודם לכן הגנה בהצלחה על תוארה האולימפי בריצת 80 מ' משוכות (10.7,  10.96 ש') אך כשלה בשלב הראשון של ריצת ה-100 מ' ולא העפילה לחצי הגמר כאשר קבעה זמן של 11.7 ש' (11.86). את הקטע השני רצה נורמה קרוקר שהייתה רביעית בגמר ריצת 200 מ' (24.0, 24.22 ש'), לקטע השלישי שובצה פלור מלור, בעלת שיא אישי של 11.9 ש' והמסיימת הייתה בתי קאתברט, המנצחת בריצת 100 מ' (11.5, 11.82 ש') ו-200 מ' (23.4, 23.55 ש'). האוסטרליות הקדימו במקצה המוקדם בקרב צמוד את רביעיית גרמניה (מריה זנדר ממערב גרמניה, סטובניק, קוהלר ומאייר מהמזרח) שגם לה נמדד זמן ידני של 44.9 ש' ולפיכך הוא הוכר בהתאם לחוקים דאז כשיא עולמי גם כן למרות שהזמן האוטומטי היה 45.07 ש'. במקצה השני ניצחה בריטניה (45.3 ש') לפני ארה"ב וברה"מ. בגמר הובילה בריטניה (אן פשלי, ג'ין סקריבנס, ג'ון פול-פולדס, היתר ארמיטייג') ורק סיומת חזקה של קאתברט הבטיחה ניצחון אוסטרלי בשיא עולם חדש 44.5 ש' (44.65) לפי בריטניה (44.7, 44.70), ארה"ב (מיי פגס, מרגרט מתיוס, וילמה רודולף, איזבל דניאלס – 44.9, 45.04), ברה"מ, איטליה וגרמניה.

המזנק של ארה"ב במרוץ השליחים לגברים היה אירה מרצ'יסון (1933 – 1994) שגובהו היה 1.65 מ' בלבד אך זה לא הפריע לו כנראה להשוות את שיא העולם בריצת 100 מ' (10.1 ש') בברלין באוגוסט 1956. בגמר במלבורן הוא היה רביעי בלבד (10.6, 10.80 ברוח נגדית חזקה). שותף נוסף לשיא ב-100 מ', למון קינג, רץ את הקטע השני, טיין בייקר, הזוכה בכסף ב-100 מ' רץ בקטע השלישי והמסיים היה בובי מורו שקודם לכן ניצח בריצות ל-100 ו-200 מ' (10.5, 10.62; 20.6, 20.75 ש'). המוקדמות נערכו ב-30 בנובמבר, חצי הגמר והגמר באחד בדצמבר. 18 נבחרות חולקו ל-4 מקצים מוקדמים מהם העפילו 3 הראשונות לחצי הגמר. ארה"ב קבעה את הזמן הטוב ביותר במוקדמות (40.5, 40.53 ש'). בחצי הגמר הגיעה ארה"ב ראשונה במקצה הראשון (40.3, 40.34) ובמקצה השני הייתה ברה"מ ראשונה (40.3, 40.36 ש'). ארה"ב פתחה יפה בגמר אך העברה שנייה לא טובה אפשרה לברה"מ להתקרב. מורו, סבל מפציעה קלה ולא נראה טוב כמו בריצות האישיות אך בכל זאת הצליח לשמור על יתרון נבחרתו ששברה את שיא העולם שנקבע על-ידי רביעיית ארה"ב, 20 שנים קודם לכן במשחקי ברלין 1936. הזמן של ארה"ב היה 39.5 ש' (39.59) לפני ברה"מ (39.8, 39.92) וגרמניה (כל חברי הרביעייה ממערב המדינה - 40.3, 40.34).

המזנק של רביעיית גרמניה היה ברנד קולמן בעל שיא אישי של 10.4, בהתאם לתפיסה הגרמנית הרץ הטוב ביותר, הארי, שובץ לקטע השני, וולטר מהלנדרוף, גם הוא בעל שיא אישי של 10.4 ש' רץ את הקטע השלישי והמסיים היה המשוכן מרטין לאואר שבמלבורן 1956 היה רביעי ב-110 מ' משוכות ( וגם חמישי בקרב-10) וברומא 1960 היה שוב רביעי ב-110 מ' משוכות (14.0, 14.20 ש'). שנה קודם לכן הוא שבר את שיא העולם במקצוע – 13.2 ש'. כבר ב-1958 השוותה רביעייה זו את השיא העולמי של ארה"ב כאשר קבעה בקלן זמן של 39.5 ש'. 19 הנבחרות חולקו לארבעה מקצים כאשר שלוש עלו לחצי הגמר. גרמניה השוותה במקצה המוקדם את השיא העולמי (39.5, 39.61 ש'). במקצה הראשון של חצי הגמר קבעו הגרמנים 39.7 ש' (39.88) ובמקצה השני היו ראשונים רצי ארה"ב (39.7, 39.67 ש'). המזנק של ארה"ב היה פרנק באד, בעל שיא אישי של 10.2 ש' שתפס בגמר ה-100 מ' מקום חמישי (10.3, 10.46), הרץ השני היה ריי נורטון בעל שיא אישי של 10.1 ש' שסיים ברומא 1960 שישי ואחרון הן בריצת 100 מ' והן בריצת 200 מ'. הרץ השלישי היה סטון ג'ונסון בעל שיא אישי של 10.2 ש' שנהרג שלוש שנים אחר כך כתוצאה מפגיעה בצוואר שספג במהלך משחק פוטבול. ההחלפות של האמריקאים היו לא טובות ובכניסה לישורת האחרונה הוביל מרטין לאוואר על המסיים של ארה"ב, דייב סים, בשני מטר. סים רץ קטע מופלא וארה"ב חצתה ראשונה את הקו בזמן טוב מן השיא העולמי (39.4, 39.60 ש') לפני גרמניה (39.5, 39.66 ש') אך מהר מאד התברר כי נורטון קיבל את המקל מבאד מעבר לתחום וארה"ב נפסלה.

10 הנבחרות שהתייצבו למירוץ השליחות ברומא 1960 חולקו לשני מקצים מוקדמים, 3 הראשונות מכל מקצה עלו לגמר. נבחרת ארה"ב הורכב כולה מרצות אוניברסיטת טנסי סטייט: מרתה הדסון, לוסינדה ויליאמס, ברברה ג'ונס (הייתה חברה גם ברביעייה המנצחת בהלסינקי 1952 ועד היום היא הזוכה הצעירה ביותר במדליית זהב בתחרויות אתלטיקה במשחקים האולימפיים) והמנצחת בריצות 100 ו-200 מ' – וילמה רודולף (11.0, 11.18 - רוח 2.8 מ/ש; 24.0, 24.13 ש'). כבר במוקדמות קבעו רצות אלה שיא עולם חדש – 44.4 ש' (44.50). האמריקאיות פיגרו בגמר בשני מטר אחרי רביעיית גרמניה אך רודולף הצליחה לעבור לראש וארה"ב ניצחה (44.5, 44.72) לפני גרמניה (44.8, 45.00 ש'). את הקטע השלישי של גרמניה רצה ברונהילדה הנדריקס שהוריה רצו בנבחרות גרמניה בשליחים בשנות השלושים (ראו חלק א').

המאמר הקודם: 

מעשיות השליחים, חלק ג'

המאמר הבא: 

מעשיות השליחים, חלק ה'