יורם אהרוני | אתלטיקה | 20/08/2012

מעשיות השליחים, חלק ה'

מאת: יורם אהרוני

מירוצי השליחים הם מקצועות של אליפויות גדולות (משחקים אולימפיים, אליפויות יבשות והחל מ-1983 גם אליפויות העולם) אולם בעבר היו גם תחרויות יוקרתיות בין מדינות שעוררו עניין רב ומשכו קהל גדול. החל מ- 1958 נערכה תחרות שנתית בין ארה"ב לברה"מ שבמסגרתה נערכו כמובן גם מירוצי שליחים. ביולי 1961 במוסקבה, לעיני קהל של רבבות (דווח על 60 עד 70 אלף צופים) נקבע שיא עולם חדש – 39.1 ש' על ידי רביעיית ארה"ב (הייס ג'ונס, פרנק באד, צ'רלס פרייזר, פול דרייטון).

 תחרויות האתלטיקה במשחקים האולימפיים טוקיו 1964 היו הראשונות בהן העפילו 8 רצים לגמר, כולל כמובן 8 רביעיות שליחים. הן גם האחרונות שלא נערכו על מסלול סינתטי.  בריצה האישית ל-100 מ' זכה בוב הייס מארה"ב (1942 – 2002) בזמן השווה לשיא העולמי במדידה ידנית – 10.0 ש' אך הטוב ביותר שהושג עד אז במדידה אוטומטית ברוח חוקית לאישור שיאים – 10.06 ש'. שניים מנציגי ארה"ב בריצה זו, מל פנדר וטרנט ג'קסון נפצעו ולא היו כשירים להשתתף במירוץ השליחים ואת מקומם תפסו פול דרייטון, הזוכה במדליית הכסף בריצת 200 מ' (20.5, 20.58) ודיק סטבינס שהיה שביעי בגמר ריצה זו (20.8, 20.89). את הקטע השני רץ עבור ארה"ב היהודי ג'רי אשוורת שהיה רביעי במבחנים. שיאו האישי עמד על 10.3 ש' (ניצח ב-1965 במכבייה בזמן 10.6 ש').

21 נבחרות הגברים חולקו לשלושה מקצים מוקדמים מהם העפילו לחצי הגמר 4 הראשונות מכל מקצה וגם ארבע בעלות הזמנים הטובים מכל השאר. בחוקה של אותה תקופה היה צריך לשמור על אותו הרכב מהמוקדמות עד הגמר אך בין השלבים השונים היה מותר להחליף רצים מסיבות רפואיות וגם לשנות את סדר הרצים ברביעייה. איטליה הייתה המהירה ביותר במוקדמות – 39.7 ש'. ארבע הראשונות מכל אחד משני מקצי חצי הגמר העפילו לגמר. במקצה הראשון הגיעה ארה"ב ראשונה – 39.5 ש', מעט לפני צרפת וג'מייקה (39.6 ש' לשתיהן). בריטניה תפסה מקום בגמר בהקדימה במעט את אוסטרליה (40.1 ש' לשתיהן. המקצה השני היה צמוד עוד יותר: איטליה, פולין וונצואלה קבעו שלושתן 39.6 ש' והקדימו בעשירית השנייה את ברה"מ. גרמניה סיימה חמישית עם הרכב שלא נכללו בו  רצים מהרביעייה המנצחת ברומא 1960 (כולם פרשו מפעילות באתלטיקה) וגם לא רצים שייצגו אותה בריצה האישית ל-100 מ'. בנבחרת המאוחדת של שני חלקי גרמניה הוחלט כי לריצת השליחים תשלח רביעייה של רצים ממזרח גרמניה.

ריצת הגמר הייתה ברמה שלא נראתה קודם לכן: הנבחרת השמינית והאחרונה, בריטניה, קבעה בו זמן של 39.6 ש' (39.69) שלוש מאיות השנייה בלבד לאט יותר מאשר קבעה הרביעייה המנצחת ברומא 1960. המסיים של ארה"ב, בוב הייס קיבל את המקל במקום החמישי בלבד, בפיגור נכיר אחרי מי שנראו כמובילות: צרפת ופולין. הייס רץ קטע סיום המוגדר בידי מומחים רבים כקטע השליחים הגדול בהיסטוריה והביא לארה"ב את הזהב עם שיא עולם חדש – 39.0 ש' (39.06). הצפיפות מאחוריו הייתה גדולה: פולין 39.3 (39.36), צרפת (39.36 גם כן!), ג'מייקה 39.4 (39.49), ברה"מ 39.4 (39.50), ונצואלה 39.5 (39.53), איטליה 39.5 (39.54) וכאמור, בריטניה במקום השמיני.

קיימות כמה הערכות לגבי הזמן בו עבר הייס את הקטע והן נעות החל מ – 8.5 ועד 8.90 ש'. לפי המסופר אמר אחרי המירוץ אחד הרצים הצרפתיים למל פנדר: "אתם האמריקאים, כל מה שיש לכם זה רק בוב הייס", ופנדר השיב: "יותר מזה אנחנו לא צריכים, בייבי...".

במירוץ השליחות לנשים השתתפו 15 נבחרות. הנבחרת הפולנית הייתה ראשונה במקצה המוקדם מספר 1 (44.6 ש') בעוד שבמקצה השני ניצחו נשות ארה"ב (44.8 ש'). בגמר, קבעו נשות פולין שיא עולם חדש – 43.6 ש' (43.69) והקדימו את ארה"ב - 43.9 ש' (43.92). ההרכב של פולין: תרזה צ'יפלאה-וישצ'ורק , אירנה קרישנשטיין (שבינסקה, לאחר נישואיה), הלינה גורצקה, אווה קלובוקובסקה.  ההכרה בשיא העולמי של הפולניות הוסרה מאוחר יותר מאחר שהרצה המסיימת של הרביעייה, אווה קלובוקובסקה, נכשלה בשנת 1967 ב'מבחן מין' כרומוזומלי.  עם זאת, לא נשללו המדליות מרצות פולין! מאחר שההישג של רביעיית ארה"ב (וילי וייט, ויומיה טיוס, מרילין וייט, אדית מקגוייאר) היה טוב גם הוא מהשיא הקודם, הוא הוכר בדיעבד כשיא עולמי. אם הייתה נבדקת קלובוקובסקה  שנה מאוחר יותר, במשחקים האולימפיים מקסיקו סיטי 1968, היא לא הייתה נפסלת מאחר שאז שונתה ההגדרה הביולוגית לגבי המערך הכרומוזומלי הפוסל אישה להתחרות עם בנות מינה. הוכחה חותכת ומכרעת על נשיותה סיפקה קלובוקובסקה יותר מאוחר  כאשר ילדה בן!

המאמר הקודם: 

מעשיות השליחים, חלק ד'

המאמר הבא: 

מעשיות השליחים, חלק ו'

יש לך שאלה למומחים של המרכז האקדמי לוינסקי-וינגייט (קמפוס וינגייט)? אין צורך להתבייש, רק ללחוץ כאן.