אורי גולדבורט | היסטוריה של הספורט | 01/02/2013

האפוס של המיל, חלק י'

מאת: פרופ' אורי גולדבורט

"המיל של המאה": שיא עולם קצר ימים

אם 1974 הייתה שנת "עצירת נשימה", לאחר השנה הגדולה של 1973, באה 1975 והצדיקה את כל התקוות שעוררו באיי וווקר. ב- 1954 נופץ גבול 4 הדקות, תוקן השיא העולמי פעמיים (על-ידי בניסטר ולאנדי) ונשתנו מושגים בריצת המיל. 21 שנים מאוחר יותר הגיעה שנה המזכירה במידה מרובה את 1954. בתחילתה של כל שנה מתמקדת תשומת הלב באתלטיקה בפעילות באולמות סגורים בארה"ב. בינואר ובפברואר 1975 התגלגלו העניינים במהירות בלתי רגילה. במרילנד גימא מארטי ליקורי המאושש מיל ב-3:57.7, וכעבור 15 יום השווה ריק ווליוטר הישג זה בבלומינגטון, אינדיאנה. כעבור 6 ימים התנסה פילברט באיי לראשונה (בניו-יורק) בריצת מיל על המסלולים החדשים והתלולים של האולמות הסגורים: 3:59.3, וב-3 בפברואר בפילדלפיה הדהים ליקורי, על מסלול בהיקף 160 יארד – 3:55.8, הנופל רק מהישג השיא של וולדרופ (3:55.0 )!. בינתיים הקדים ווקר (3:36.4) את קראוץ' ודיקסון במשחקי ניו-זילנד. ב-7 בפברואר נפגשו ווקר ובאיי באינגלווד, קליפורניה. באיי ה"קטן" הסתגל טוב יותר לאולם, והקדים את יריבו ב-3 עשיריות השנייה (3:59.6).  ב-15 בפברואר נפגשו באיי וווקר בסן-דייגו. סיבוב אחרון של 55 ש' על ידי שני הראשונים הותיר את באיי שוב בראש (3:56.4) לפני ווקר (3:56.9) וווליוטר (3:58.4). בטרם יצאו הרצים "החוצה" הספיק ג'יפצ'ו (כמקצוען) לרוץ שני מילין ב-8:27.0 ומיל מצוין ב-3:56.2, תוך שעה אחת (!) וגם כן על מסלול של 160 יארד. המיל של "מירוצי פן" (בסוף אפריל בפילדלפיה, לפני 35,000 צופים, וביניהם כותב שורות אלו) סלל את הדרך ל"מאורעות" שהלכו והתקרבו: אימון קוכלאן, האירי תלמיד מכללת וילאנובה, רץ סולו של 3:56.3 במירוץ השליחים, בעוד הקנייתי ואיגווה (3:57.7) מפתיע את ווליוטר (3:58.1) ווולדרופ (3:58.8) במירוץ הפתוח. קוכלאן הוסיף  3:56.2 בפיטסבורג (מאמנו "ג'אמבו" אליוט: "הוא שווה 3:53 – 3:54"). מכאן המשיך עם וולדרופ וווליוטר למיל של "משחקי החופש" השנתיים על-שם מרטין לותר קינג, הפעם בקינגסטון, ג'מייקה. חיכו להם ליקורי ובאיי. המיל כונה ופורסם מראש כ"המירוץ של המאה", וספק אם ההגזמה הייתה גדולה. ב-400 (56.9) ו-800 (1:56.6) איטיים יחסית עבורו, הספיק באיי להתרחק כ-10 – 12 מ' מקוכלאן וליקורי. בהתקרבם ל-3/4 המרחק עברוהו השניים לרגע. מיד פרץ באיי שוב קדימה. שני חניכיו של "ג'אמבו" אליוט נאבקו על המקום השני, בעוד באיי שועט את החוט. הכרוז הודיע תחילה את זמנו של קוכלאן (3:53.3) ממש כנבואתו של אליוט בפיטסבורג, שיפור של 3 עשיריות השנייה לשיא האירופי בן 9 השנים של מישל ז'אז'י. ליקורי שני (3:52.2) – נופל רק מראיין וג'יפצ'ו. באיי ראשון: שלוש דקות, חמישים ואחת שניות -  הפסקה מכוונת: "אפס"! שאגה פרצה מפי 37,000 הצופים. שיאו האחרון של ראיין תוקן. ווליוטר רביעי, הסתפק בשיא אישי (3:53.8), וולדרופ – 3:57.7. הזמנים היו נחותים יחסית מאלו של כריסטצ'רץ', אך מה מלהיב משיא עולמי בריצת מיל אחרי 8 שנים?

המיל האמיתי של השנה: ווקר רוצה את הכל ומשיג את העיקר, 10 שניות לאורך 21 שנה

ואז נכנס ג'ון ווקר לפעולה. 3:36.3 ב"משחקי העולם" בהלסינקי, 3:52.2 במיל נפלא ב-30.6 בסטוקהולם, לפני ליקורי (3:53.4), דיקסון (3:53.8), הגרמני העולה ווסינגהגה (3:54.1), השוודי ירדרוד (שקבע למחרת שיא עולם במכשולים – 8:09.8) 3:54.5, הדני האנסן (3:54.8) והבריטי קלמנט (3:55.0). ווקר ושלושת האחרונים קבעו שיאים לאומיים. ואז הגיע ה-30 ביולי ועמו משחקי אוסלו באצטדיון ביסלט, שבע המסורת והשיאים. בפתיחת ריצת ה-1500 הבטיח האוסטרלי קן הול קצב טיפוסי ב-800: 1:51.8 לפני ווקר (1:52.1). הול נסוג, וווקר המשיך ללא התנגדות. בכל זאת הגיע למטרה ב- 3:32.4! שתי עשיריות בלבד , אך יותר מכך חוסר יריבים, הצילו את שיאו של באיי מכריסטצ'רץ'. מאימת הכושר החדש של ווקר החל דיקסון "מתעניין" ב-5000 מ' והתוצאות לא אחרו לבוא: ניצחון על בחיר רצי העולם למרחק זה, ברנדן פוסטר ואחר כך 13:21.6 במשחקי ביסלט. בהמשך השנים האריך דיקסון את המנעד שלו עד למרתון  (2:08:59 ב-1983)

12 באוגוסט שנת 1975. צפיפותה של ריצת המיל בעיר ייטבורי (Gothenburg,  Goteborg) במערב שוודיה לא דמתה לזו של קינגסטון. השוודי ייראן שומרק הכתיב את הקצב שאפשר לווקר להגיע למחצית המרחק ב-1:55.1, אך הפעם דבק קן הול בעקבותיו. ב-3/4 מיל הורה השעון על 2:53 ואז פתח ווקר במאמץ אדיר, ו-10,000 שוודים מנוסים בכגון דא פתחו בעידוד בלתי פוסק. 150 מ' לסיום הם היו על רגליהם, קופצים ומריעים. ווקר שטף-עבר (1500 מ' – 3:34.3). גופו החסון נאבק בעייפות הבלתי נמנעת, ומיד לאחר שסיים הודיע הרמקול את הזמן הבלתי רשמי ו"הבלתי נתפס": 3:49.6. המדויק: 3:49.4. השיא היה עתיד לעבור מחלוקות וגלגולים עקב המשיכה של שומרק, ממש כמו שיאו של בניסטר בעזרתם של בריישר וצ'אטאווי, 21 שנים קודם לכן. הול היה שני ב-3:55.2 ולאחר התחרות חגג ווקר עם חברו דיקסון (5000 ב-13:23.0 לפני ליקורי וירדרוד, זמן מועט לפני המיל המפליא), והבירה זרמה כמו מים. ווקר ודיקסון ומאמנם ארץ' ג'לי  נעשו מבוקשים  ומראוינים בכל מקום, דוגמת סנל את האגברג את לידיארד, בשעתם. ווקר הוסיף ניסיון אחד ב-1500 מ' (3:35.7 בסטוקהולם) וחזר הביתה לניו-זילנד. ההתמודדות לאנדי-בניסטר נוסח 1975 לא התממשה: באיי היה בטנזניה, ספק חולה ופצוע, ספק בכושר לקוי.

21 שנה נדרשו לקצץ עשר שניות בדיוק משיא המיל.

הסדרה פורסמה לראשונה ב"החינוך הגופני" בשנים 1975 - 1976 ולאחר מכן (בגרסה מעודכנת) ב"עולם הריצה" בשנים 1984 - 1985.

המאמר הקודם: האפוס של המיל, חלק ט'

המאמר הבא: האפוס של המיל, חלק יא'

יש לך שאלה למומחים של המרכז האקדמי לוינסקי-וינגייט (קמפוס וינגייט)? אין צורך להתבייש, רק ללחוץ כאן.