אורי גולדבורט | היסטוריה של הספורט | 04/04/2013

האפוס של המיל, חלק יא'

מאת: פרופ' אורי גולדבורט

הרץ מניו-זילנד ג'והן ווקר, היה הראשון שירד מ-3:50 ד' במיל. הוא עשה זאת בשנת 1975 בייטבורי, שוודיה. הוא היה גם הראשון שרץ 100 פעמים מיל בפחות מ-4 דקות. להישג הזה הוא הגיע בשנת 1985. בסך הכל הוא צבר בקריירה שלו 135 ריצות כאלה. הרץ מארה"ב סטיב סקוט הצליח להגיע ל-100 ריצות מיל של 4 דקות ומטה זמן קצר אחרי ווקר ושבר את שיאו של ווקר בקטגוריה זו: הוא השלים 136 ריצות מתחת למחסום ההיסטורי.

בראיון בשנות ה-60 ניבא רוג'ר בניסטר, הראשון שירד מ-4 דקות במיל, כי יום יבוא והשיא יגיע ל-3:30 ד'. יום זה כידוע עדיין לא הגיע. מאז ירד ווקר לראשונה מגבול 3:50 דקות שופר השיא 8 פעמים נוספות ומאז שנת 1999 הוא עומד על 3:43.13, הישג אותו קבע הרץ ממרוקו הישאם אל גרוז'. 51 רצים ירדו עד היום מ-3:50 ד'.

נחזור לשנת 1975. ג'והן ווקר המשיך והלהיב צופים באירופה. בשלהי אוגוסט נחל אמנם בציריך את הפסדו היחיד ב-1500 מ' באותה השנה, לרוד דיקסון – 3:40.4, אך סיים את מסע ההצלחה שלו באירופה (17 מירוצים) בתוצאה הקרובה לשיאו העולמי של מישל ז'אז'י ב-2000 מ' (4:56.2 ד'). היה זה בייטבורי, גם הפעם. ווקר ניצח בתוצאה של  4:56.8 ד' – השנייה בכל הזמנים.

שמועות על התמודדויות צפויות בין ווקר ופילברט באיי בקיץ הניו-זילנדי של ראשית 1976, נתבדו. סיבה רשמית לביטול: השתתפות קבוצה דרום אפריקנית באליפות העולם ב...סופטבול, שהתקיימה בניו זילנד. מתוך הישגי 1975, כדאי עוד להזכיר את תוצאותיו של הסטודנט לרפואה הגרמני תומס ווסינגהאגא. הוא יצא שני בסטוקהולם, ב-19 באוגוסט בזמן 3:36.4 ד' (תוצאה 4-3 בעולם באותה השנה) מאחורי ווקר, 3:35.7 ד', ניצח בתחרות גמר גביע אירופה בניס (3:39.1 ד') ובמייל של ISTAF, ברלין, 3:58.5 ד'.

גם האפשרות של התמודדות ווקר-באיי בעונת האולמות של 1976 נתבדתה. הפעם היה זה ווקר שהרחיקוהו פגיעות ברגלו. ב-21 בפברואר בסן דייגו, הסתפק בתפקיד ה...מזניק, כאשר רוד דיקסון (3:56.8) הפתיע את באיי (3:57.5). באיי הופיע באליפות ארה"ב בניו יורק וקבע שם את התוצאה השלישית בכל הזמנים באולם – 3:56.1 ד'. בדרום אפריקה זהר דני מאלאן עם שיאים לאומיים של 3:36.8 ב-1500 מ' ו- 5:05.3 ב-2000 מ', אך בעוכריו יעמוד כמובן סילוקם של אתלטי דרא"פ מזירת התחרות הבינלאומית. נשכח כמעט לחלוטין, הודיע בשלושה במרס ג'ים ראיין בן ה-28 על פרישה סופית מריצה תחרותית, לאחר שנתיים עם ITA  (להקת אתלטיקה מקצוענית) שלא האירו לו פנים. באליפות אירופה באולמות הפסיד ווסינגהאגא, בסיום מהיר של ריצה איטית, לבן ארצו פאול היינץ וולמן – 3:45.10 ד'. עם התחממות העונה רץ באיי את ה-1500 מ' בגשם שוטף בזמן 3:39.6 ד'. באליפות האוניברסיטאות הוכיח אימון קוכלאן חזרה לכושר מעולה (3:37.0 ד' )לפני האמריקאי הצעיר מאט סנטרוביץ', 3:37.3 ד' (סנטורביץ', שנולד בשנת 1955 הוא אביו  של מאט סנטרוביץ' ג'וניור שנולד בשנת 1989 ורץ מצטיין בזכות עצמו שזכה במדליית הארד בריצת 1500 מ' באליפות העולם בשנת 2011). קוכלאן זכה באליפות ארה"ב בנוקסויל, טנסי, 3:42.3 ד'. באיי "ענה" בזמן המהיר ביותר של השנה – 3:34.8, במשחקי מזרח אפריקה. ווקר נטל את הניצחון בתחרות בשם "משחקי העולם" של הלסינקי – 3:36.1 ד'. ניכר היה כי השניים לא יפגשו עד המשחקים האולימפיים במונטריאול, ודומה היה כי באיי (או יועציו) הם המכתיבים את ההתנתקות. ב-30 ביוני, באוסלו, הקדים רוד דיקסון (3:36.1) את דיק קווקס (3:36.7), אלא שבמקום להשלים שלישיה ניו זילנדית נפלאה, כבר החליטו השניים להופיע ב-5000 מ' במונטריאול, שם היו עתידים לגרום ל"בהלות חולפות" אצל לאסה וירן הבלתי נשכח ולסיים במקומות השני והרביעי. אך באותו יום ובאותו מקום (אוסלו) הדהים ווקר בניסיון חוזר לשבור את שיא ה-2000 מ'. הפעם הייתה ההצלחה מוחצת – שיא עולמי של 4:51.4 ד' (4:51.52 במדידה אוטומטית), זמן עדיף, לפחות לפי טבלת הניקוד הפורטוגזית – על שיאי העולם השרירים ב-1500 מ' ובמיל. שיא זה נשבר בשנת 1985 על ידי הרץ הבריטי סטיב קראם. ווקר מצוי כיום, עם הישגו מ-1976, במקום ה-11 בכל הזמנים בריצת 2000 מ'. השיא הנוכחי נקבע בשנת 1999 על ידי אל גרוז' – 4:44.79 ד'.

בינתיים הביאו, ביוג'ין, אורגון, המבחנים האמריקנים לניצחון צפוי, אך דחוק, של ריק ווליוטר על מאט סנטרוביץ' (3:36.5 לעומת  3:36.7 ד') ומיד אחריהם הפתיעו בהישגים מעולים מיק דרקין (3:36.7 גם הוא) ומיק מאנלי (3:37.1 ד'). במאמץ קדם אולימפי אחרון קבע ווקר 3:34.2 ד'. בעוד העולם מצפה לקרב האולימפי ווקר-באיי, לפחות באותה התלהבות בה ציפו למאבק ראיין-קיינו לקראת 1972, באה הפוליטיקה וטרפה ברגל גסה את החישובים: כתגובה על סיור של קבוצת רוגבי (ענף ספורט לא אולימפי) של נבחרת מדרום אפריקה בניו זילנד, דרשו מדינות אפריקה את הרחקת הניו-זילנדים ממשחקי מונטריאול. הועד האולימפי הבין לאומי סרב והאפריקנים פרשו. מריצת 1500 מ' נטל החרם לא רק את פילברט באיי אלא גם את מייק בויט, שהיה מועמד מרשים גם בריצת 800 מ'. הוא הדין בקניאתי ווילסון וואייגווה והאתיופי וורקו, אשר טיפחו תקוות משלהם ב-1500 מ'. הקרב המרכזי של תחרויות האתלטיקה במונטריאול 1976 ירד כך לטמיון. אחר כך באו החרמות  במשחקי מוסקבה 1980 ולוס אנג'לס 1984 וגם חרם של אתיופיה (יחד עם קובה וצפון קוריאה) על משחקי סיאול 1988, אך דומה שבמונטריאול 1976 נפתחה הרעה.

הסדרה פורסמה לראשונה ב"החינוך הגופני" בשנים 1975 - 1976 ולאחר מכן (בגרסה מעודכנת) ב"עולם הריצה" בשנים 1984 - 1986.

המאמר הקודם: האפוס של המיל, חלק י'

המאמר הבא: האפוס של המיל, חלק יב'

יש לך שאלה למומחים של המרכז האקדמי לוינסקי-וינגייט (קמפוס וינגייט)? אין צורך להתבייש, רק ללחוץ כאן.