אורי גולדבורט | היסטוריה של הספורט | 03/05/2013

האפוס של המיל, חלק טו'

מאת: פרופ' אורי גולדבורט

1979 – חזרה מרשימה של ווקר. קוכלאן "אביר האולמות"

אנו בראשית עונת האולמות של 1979. את החלק הקודם סיימנו דווקא בשיא בריטי ב...800 מ'. אך מציבו, סבסטיאן קו, ובן ארצו השליט הבלתי מעורער מזה שנתיים ב-1500 ומיל, סטיב אובט, מסתפקים עתה באימוני חורף קשים. כבר ב-6 בינואר, פתיחה מהממת של עונת האולמות. שנה קודם לכן היה זה דיק ברקלי אשר הציב "שיא אולמות" מפתיע במיל. הפעם זה קרה בתחרות הראשונה בחסות...המתאגרף מוחמד עלי. בלונג ביץ' מבצע ג'והן ווקר את חזרתו הממשית לריצה, לאחר שנה שלמה של פציעות, ניתוח וטיפול רפואי מתמשך. הריצה היא למרחק 1500 מ' ובסופה, למרבית ההפתעה, נמחק "שיא האולמות" הישן של האראלד נורפות (3:37.8 ד') לא על ידי רץ אחד כי אם שניים: ווקר (3:37.4) מקדים בשתי עשיריות השנייה את פול קאמינגס השובר את שיא ארה"ב. סטודנט שחום עור בשם סידני מארי, דרום אפריקאי שהפדרציה של ארה"ב מאפשרת לו להתחרות, מסיים שלישי ב-3:38.2 ד'. התחרות הבאה היא התחרות המסורתית בקולג' פארק, מרילנד. ווסינגהאגא שהגיע מגרמניה, מקדים את קאמינגס (3:57.2 לעומת 3:57.8 ד'). באותה תקופה מנסה ווקר את כוחו במולדתו, גם בשדה פתוח: 800 מ' ב-1:47.8 (שלישי) ובסידני מיל ב-3:56.3. כאן נכנס אימון קוכלאן לתמונה  בעוצמה רבה. בתחרות "סנקיסט"  ה-20 בלוס אנג'לס הוא מקדים בפיניש (3:56.1) את סטיב סקוט (3:56.8) ומאחוריהם שיאים לאומיים באולם לווסינגהאגא (3:57.9), הפיני אנטי לויקונן (3:58.2) והדני סרנסן (4:02.0), לעיני 12,000 איש. כעבור שבועיים לא מפריעים גבהי אלבוקרקי, ניו מקסיקו, לוילסון וואיגווה לרדת מ-4 דקות (3:59.4)  וכעבור עוד שבוע מחמיץ קוכלאן את "שיא האולמות" בעשירית בודדת: 3:55.0 ב"משחקי מילרוז", ומאחוריו: וואיגווה (3:56.3), מארי (3:57.1), וסקוט (3:58.6 ד'). לאחר יומיים, לראשונה מזה קרוב ל-4 שנים: ווקר נגד פילברט באיי! אך אין זה אותו באיי. הוא מסיים שישי, עייף ואיטי ב-4:20.7. ווקר (3:56.8) מקדים את לייסי גבה הקומה (3:57.3). ה"מושך" היה הנרי רונו... כעבור שבוע בדיוק, פריצת הדרך האמיתית.. בתחרות בסן דייגו בעלת השם המוזר, הכל כך אמריקני, Jack in the Box, משחרר קוכלאן את כל המעצורים. מאחורי "שיאו העולמי" (לטענתו, בסיוע שיפוע נדיב יותר מאשר במסלולי אולמות אחרים) של 3:52.6, שוברים גם סקוט (3:54.1, שיא ארה"ב) ולייסי (3:54.7) את השיא הקודם של ברקלי. קוכלאן "אוסף" בדרך גם "שיא אירופי" ל-1500 מ' (3:37.7 ד', כזכור שיאים רשמיים באולמות הוכרו רק החל משנת 1987). לקינוח הוסיף קוכלאן, בוינה בשלהי פברואר, גם את התואר האירופי (3:41.8 ללא מאמץ מיוחד מול ווסינגהאגא ורובסון. 400 אחרונים ב-52.7 ש').

 שיאי עולם בלתי רשמיים באולמות, ווקר בחזרה על המסלול – טוב ויפה. אך מה חושב על כך סטיב אובט?

דון פייג' – מתחרה לקוכלאן וסקוט. מארי – רץ כלבו. מבריטניה (אך לא מאובט) תיפתח הסופה...

אין יודע מה חשב סטיב אובט באותה תקופה. דבר אחד בוודאי לא עלה על דעתו: לרדת לראשונה בחייו מ-3:50 במיל, להשוות את שיא העולם של באיי ב-1500 מ' (3:32.2) – ולמצוא כי ההצגה כבר נגנבה. אך בל נקדים את המאוחר. העונה האמריקאית עברה לשדה הפתוח. קרבות יפים בתחרות "פפסי קולה": קוכלאן עם 3:56.91 מקדים את סקוט המגיע בזמן זהה. מארי "עונה" מסטלנבוס (דרום אפריקה): מיל ב-3:53.7! במשחקי מרטין לותר קינג נתקל המסיים המושבע, קוכלאן, במסיים מהיר עוד יותר, דון פייג' הצעיר שזכייתו בתואר האוניברסיטאי הכפול ל-800 ו-1500 תעורר התרגשות גדולה (21 שנים קודם לכן ביצע זאת רון דילאני). פייג' (3:56.3) מקדים בעשירית את  קוכלאן, הטנזני הוותיק סולימן ניאמבויי ומארי, המגיעים "כמטווחי מגבת". כעבור שבוע רץ מארי 1500 מוקדמות (!!) ב-3:38.5 ד'. זה לא מפריע לו להפסיד בגמר לפייג' בהפרש עשירית השנייה עם סיום טיפוסי לריצה איטית, אך גם לא, כעבור שעה ו-20 דקות, לקבוע זמן נפלא ב-5000מ' (13:27.1) – כל זאת במטרה להוביל את אוניברסיטת וילאנובה לזכייה ב"קונפרנס" המזרחי... כאלה הם חיי האתלטיקה במכללות ארה"ב. סוף סוף מפסיד גם פייג': באליפות ארה"ב הוא מפגר בשנייה אחר סטיב סקוט (תואר שלישי רצוף, 3:36.4) . בתחילת יוני בפילדלפיה, מקדים קוכלאן במיל (3:52.9) את סקוט (3:53.4), קרייג מאסבק המפתיע (3:54.7) ווקר (3:55.0) ועתה, כולם מחכים לאובט...

...אולם המפתח לתקופה שלמה ל"מיילינג" אולטרא-מודרני,  ניתן דווקא בתחרות בה הצטיין אימון קוכלאן ,הוא ולא אחר, בריצת 3000 מ' דווקא. זה היה במילנו ב-5 ביולי. קוכלאן השיג את הזמן החמישי בכל הזמנים (7:39.1 ד') ושלישי, בשיא ארצו, היה לא אחר מאשר ווקר (7:41.6). בריצת ה-1500 ניאמבוי בתוצאה שלולא סמיכות פרשיות לא הייתה "שוות אזכור": 3:38.7 ד', אך מה קורה בריצה הקצרה יותר, 800 מ'? קורה משהו בלתי נתפס: השיא ה"פנומנלי" של חואנטורנה (1:43.4) מתנפץ, כלא היה, אל רגלי סבסטיאן קו...24.6 שניות בהן הוא עובר את 200 המטרים הראשונים אינם, במטותא מכם, התאבדות או טיפשות. לא ולא. השעון החשמלי בתום הריצה מראה על 1:42.33 (השיא מאושר כ-1:42.4, שכן היה זה טרם עידן המאיות בריצות שמעל ל-400 מ'). עולם האתלטיקה מורט את שערות ראשו, ווקר, שחזה בריצה, מתנבא: 3:33 ב-1500 ו-3:51 במיל, הן כבר היום, בטווח יכולתו של האנגלי הצעיר שטרם מלאו לו 23 ואשר כה שונה מווקר, ומקודמו לגדולה פיטר סנל, במראהו הבלתי שרירי, כביכול, ובשטף האלגנטי של תנועתו. שלוש חמישים ושלוש?

"אתם צוחקים", חשב  וודאי בליבו סבסטיאן קו עת התייצב ל"משחקי ביסלט" ב-17 ביולי, למהדורה השנייה של "מיל הזהב של דובאי". סטיב לייסי מתנדב להיות המושך. על המסלול – כל המי ומי של הריצה הבינונית העולמית, למעט סטיב אובט. גם השיאן ווקר בין הרצים. ב-800 מ' (קו – 1:54.5) מחליף סקוט את לייסי בהובלה. הוא צד אחר שיאו האמריקאי הנבצר של ראיין (3:51.1, בזמנו שיא עולם "בלתי מושג"). הוא עתיד להחמיצו במאית השנייה! אך בינתיים, קו חולף ופשוט נעלם לו במה שנראה כתנועה כה קלה, כה אפקטיבית. ב-1500 מ' נופל שיאו האירופי הישן של ז'אן וואדו (3:34.0) – הזמן הוא 3:32.9. קוכלאן הרחק מאחור, מעכל את שגיאתו, פורץ קדימה, עוקף יריבים – הכל מאוחר מדי. את קו המטרה חותך סבסטיאן קו ב-3:48.95 – יאושר כשיא עולמי של 3:49.0. סקוט 3:51.11, קרייג מאסבק הלא מאמין קובע 3:52.2, לקוכלאן שיא אירי של 3:52.45, טוב מהשיא האירופי עד לריצה זו, לג'והן רובסון 3:52.74 ולווקר הזמן הטוב ביותר מאז ימי  השיא הנראים כה רחוקים, של שנת 1977 – 3:52.85 – אך רק מקום שישי. מיד אחריו שיא אירופי כפול לנוער: גרהאם ויליאמסון סולל את דרך הדור הבא של בריטניה עם 3:36.6 (ל-1500) ו-3:53.15 (למיל). העשירי הגיע ב- 3:55.27...רשימת ההישגים הטובים שוכתבה בערב קסום אחד.

הסדרה פורסמה לראשונה ב"החינוך הגופני" בשנים 1975 - 1976 ולאחר מכן (בגרסה מעודכנת) ב"עולם הריצה" בשנים 1984 - 1986.

המאמר הקודם: האפוס של המיל, חלק יד'

המאמר הבא: האפוס של המיל, חלק טז'

יש לך שאלה למומחים של המרכז האקדמי לוינסקי-וינגייט (קמפוס וינגייט)? אין צורך להתבייש, רק ללחוץ כאן.