| היסטוריה של הספורט | 14/07/2013

האפוס של המיל, חלק יח'

מאת: פרופ' אורי גולדבורט ויובל גולדבורט

ההסתערות של אובט

מיד אחרי תום המשחקים האולימפיים במוסקבה נכנס הסבב האירופי למלוא תנופתו. ג'והן ווקר ניצח בתחרות 'קוקה קולה' בלונדון (3:54.4) כשמאחוריו מסמן שיא שוויצרי של פייר דלז (3:55.3) פתיחה של קריירה ארוכה ומרשימה. באותה תחרות השתתף קו בריצת 800 מ' ואובט ב-5000 מ'... באותו ערב ניצח ווסינגהאגא בברלין בריצת מיל בתחרות ISTAF (3:55.04).  סה"כ עברו בערב זה (8 באוגוסט) 25 רצים מיל בפחות מ-4 דקות בלי שאובט וקו יהיו מעורבים בכך...גם לאחר מספר ימים, בבודפשט (הפעם ב-1500 מ') המנצח היה ווקר (3:36.88) ורביעי בלבד (לראשונה מול ווקר בשדה הפתוח מזה שנים) – פילברט באיי. בתחרות ה"וולטקלאסא" שנה קודם לכן שבר קו את השיא העולמי ב-1500 מ'. גם הפעם הוא קרוב למדי: 3:32.49 ד'. לאחר 1:52.6 ב-800 ו-2:51.6 ב-1200.  מאחוריו: סקוט 3:33.33, ווקר 3:33.49, דלז 3:33.80, קראם 3:3:34.74 ובאיי 3:35.87 (תוצאת השנה לכולם, שיא אישי לדלז ולקראם). מדוכדך, שמיני, קוכלאן ב-3:39.91. קו ממשיך ל-Viareggio, איטליה, וסופג הפסד נוסף ב-800 מ', הפעם מרגלי דון פייג'. לעומתו רץ אובט בלוזאן את ה-1500 מ' ב-3:35.40 ד' וזה הסימן להסתערות כללית שלו: ב-22 באוגוסט בתחרות לזכר ואן-דאמא בבריסל הוא עובר מיל ב-3:51.6 לפני ווקר וסקוט (3:52.7 לשניהם). כעבור שלושה ימים ב"מיל הזהב" בלונדון: 3:52.84 לפני סקוט 3:52.92, ווקר 3:53.19, ווסינגהאגא 3:53.20, דלז 3:53.55 (חמישה רצים תוך 7 עשיריות השנייה), וילסון ואיגווה 3:54.20, באיי 3:55.35, קראם 3:55.71, וקוכלאן 3:55.74 ד'! כל הצמרת העולמית נכחה במירוץ זה זולת שטראוב וקו שסיים את העונה בשל כאבי גב שנגרמו מפריצת דיסק. חולפים יומיים ובקובלנץ (גרמניה המערבית) מושך רץ ה-800 מ' גארי קוק את החבורה, בריצת 1500 מ'. 800 מ' עובר אובט ב-1:53.6, ב-1100 ווסינגהאגא בראש (2:37.52 ד') ולמרבית התדהמה, דבק בקצב גם רץ מערב גרמני נוסף, שזמן רב הוחזק כ"תקוה גדולה", אך בלתי מתממשת, האראלד הודאק. בסיום נזקק אובט למאמץ אדיר כדי להבטיח את ניצחונו, והקציר הוא של שלושה השוברים את השיא העולמי המשותף של קו ואובט: אובט עצמו, 3:31.36, ווסינגהאגא 3:31.58 והודאק 3:31.96! הודאק היה המום. אכן, דוגמת בוב בימון לאחר קפיצתו במקסיק-סיטי, לא הצליח להתאושש מן... ההצלחה ולעולם לא התקרב יותר לרמה זו. אובט ניבא עתה תוצאה של 3:30 בשנת 1981, אך הוא היה אופטימי ב-4 שנים... בחגיגה הגרמנית בקובלנץ נטל חלק גם אלוף ה-800 וילי וולבק עם 3:33.74 ומאחוריו שיפר עומר חאליפה את שיא סודן ל-3:34.11. באותו יום "בילו" סקוט (3:53.8) וואיגווה (3:53.9) וווקר (3:54.0) במאבק צפוף ועיקש בריצת מיל בדבלין כשהקהל שמח  וצוהל לשיא אירי של קוכלאן ב-5000 מ' – 13:21.0. משמעותית, אולי לגבי עתיד הריצה הבינונית היא העובדה כי כעבור יומיים נערכו לראשונה ,בעיר סדברי שבאונטאריו, קנדה, משחקי פאן-אמריקה לנוער. נער ברזילאי  גבה קומה בשם ז'ואקים קרוז השיג שם ניצחון כפול, למרות גילו הצעיר (17) במידה ניכרת מזה של יריביו האחרים. הוא עבר 800 מ' ב-1:47.85 ו-1500 מ' ב-3:49.94. במקום ה-28 ברשימה השנתית ב-1500 מופיע שם של רץ בן 21 ממרוקו, סעיד אוויטה, שקבע  בתחרות בפאריס 3:37.08 (גם ממנו נמנעה ההשתתפות במוסקבה בשל הצטרפות מדינתו לחרם).

הג'ק עדיין בקופסה

שנת 1981 עתידה להיזכר כאחת השנים האינטנסיביות בתולדות ה"מייליניג". תחילתה מעבירה אותנו הרחק אל ג'ונסון סיטי, טקסס, היכן שאימון קוכלאן  נוחל את אחד מהפסדיו הנדירים באולם. במרחק ניכר מקדימים אותו סטיב סקוט עם 3:54.10, ריי פלין (המוכיח שאירלנד איננה רק קוכלאן) עם 3:54.73, דון פייג' עם 3:57.52 ד'. עניין מוזר: המסלול נמדד כאילו יש לו אבו שפה (במרחק 30 ס"מ מקצהו), בעוד כזאת לא הייתה בנמצא. סביר להניח שהרצים נהנו מכך... הנה גם לאחר שבוע ב"סנקיסט", מפגר קוכלאן (3:54.3) אחרי סקוט (3:53.7), אם כי פיגורו הולך וקטן. פלין עושה כאן את מרבית עבודת ההובלה ומפגר רק בעשירית בודדת אחר בן ארצו. הודאק (3:59.2) ובאיי (4:08.1) היו כאן רק צל של עצמם. ואז באו "משחקי מילרוז" הידועים, הפעם (6 בפברואר 1981) עם 18,000 צופים, עם "שיא עולמי" באולם ב-1000 יארד (דון פייג' – 2:04.9 ד') וגם ב-5000 מ' (סולימן ניאמבוי – 13:20.3) ה"אופפים" את המיל משני עבריו – וקוכלאן מתעודד והופך את הקערה על פיה. בזמן 3:53.0 ד'  הוא מקדים את פלין (3:53.8 – ההישג השלישי בכל הזמנים באולם) , ווסינגהאגא (שיא אולם גרמני של 3:54.7 ד') והפעם תורו של סטיב סקוט להתאכזב – 3:55.0 ד'. באותה ריצה נוטל חלק גם ג'והן ווקר שאינו מצליח לרוץ מהר יותר מ – 3:58.5 ד'. למחרת, מנחם סקוט את עצמו בלואיויל, קנטאקי, עם הישג שיא ב-2000 מ' – 4:58.6 ד', מה גם שמאוריו מפגר ווקר, השיאן ה"אמיתי" במרחק זה (בשדה פתוח).

בעוד סבסטיאן קו מסתפק בשיפור של "שיא האולמות" ב-800 מ' ל-1:46.0 (קוספורד, אנגליה, 11 בפברואר) בוחר לו השועל הוותיק, קוכלאן, את תחרות Jack in the Box בסן דייגו, גם בשנה זו, להוכחה החותכת של מעמדו כשליט בלעדי על הקימורים והקשתות של מסלולי האולמות. כבר ב-1500 מ' נופל "שיא עולמי" (של אולם, כמובן) ראשון: 3:35.6 ד'. רק 15 שניות דרושות לו, לקוכלאן, להשלים את יתרת המרחק, והוא "משמיד" את שיאו הקודם: 3:50.6 ד'. לראשונה מסתמנת האפשרות שבן אנוש יהיה מסוגל לרוץ מיל מתחת ל-3:50 ד', גם תחת המגבלות הקשות של הסיבובים הצרים באולם. מתחת לשיאים הקודמים גם סטיב סקוט: 3:36.0 ד' ב-1500 מ' ו-3:51.8 במיל! ווקר עם 3:52.8 ופלין עם 3:53.6 משכתבים, תוך ריצה אחת, את כל ארבעת הזמנים המהירים בהיסטוריה של ריצת המיל באולם. אולי לאחר התרגשות שכזו, לא היה מפתיע לראות את קוכלאן "משייט" למחרת באדמונטון, קנדה, מרחק אלפי מילין, ב-4:01.8, רביעי באותה ריצה. ווסינגהאגא, עם "רקורד" מעורב בעונת האולמות שמעבר לים, מוצא נחמה פושרת בזכייה בתואר האירופי בגרנובל: 3:42.64 ד', בריצה בה לא היו לו יריבים קשים.

"חימום": מארי דוחק את סקוט מן הגביע העולמי

אחרי "חגיגה" כזאת של קוכלאן ושות', מה נראה בעונת הקיץ? היה נחוץ להמתין עד ל-10 במאי לראות חלק מה"גדולים" בפעולה בתחרות פפסי קולה עם סקוט, 3:52.50 לפני ווקר 3:53.95, קוכלאן רק  3:54.94 וסידני מארי, 3:55.37 ד'. בסוף אותו חודש, בוילאנובה, תחרות לזכרו של מי שגידל דורות של רצים דגולים (רבים מהם אירים): ג'מבו אליוט. סקוט עובר את המיל ב-3:52.56, מארי 3:53.44 ד' (טוב משיא דרא"פ) ווקר רק 3:55.89 וקוכלאן, חניכו של אליוט המנוח, שישי בלבד. כל זאת אחר אחת מאותן פתיחות איטיות ומאכזבות (800 מ' ב-2:00.4 ד'). כעבור שבוע בבטון-רוז', לואיזיאנה, מארי הוא אלוף הקולג'ים עם 3:35.30 ד' ב-1500 (מהר יותר ממה שקבע בזמנו בן מולדתו, דרא"פ, פאני פאן-זייל) וב-21 ביוני הוא מפתיע בסקרמנטו, באליפות ארה"ב, את סטיב סקוט: 3:35.02 לעומת 3:35.51. פירוש הדבר: בהיות מארי בהליכי אזרוח בארה"ב, הוא יתפוס את מקומו של סטיב סקוט בגביע העולמי ברומא, במהדורה שבה קיווה סקוט לכפר על שתי אכזבות מרות מדיסלדורף 1977 ומונטריאול 1979.

הסדרה פורסמה לראשונה ב"החינוך הגופני" בשנים 1975 - 1976 ולאחר מכן (בגרסה מעודכנת) ב"עולם הריצה" בשנים 1984 - 1986.

המאמר הקודם: האפוס של המיל, חלק יז'

המאמר הבא: האפוס של המיל, חלק יט'

יש לך שאלה למומחים של המרכז האקדמי לוינסקי-וינגייט (קמפוס וינגייט)? אין צורך להתבייש, רק ללחוץ כאן.