אורי גולדבורט | היסטוריה של הספורט | 20/07/2013

האפוס של המיל, חלק יט'

מאת ד"ר אורי גולדבורט ויובל גולדבורט

אובט, קו, אובט, קו ו...הגונזלסים, 3:51 במיל לכל דכפין?

ב-26 ביוני 1981 לא היה מאומה, כדי לבשר כי "רעמים וברקים" צפויים תוך שבוע בודד. טום באיירס משך, כהרגלו, ריצה מלאת כוכבים, באוסלו. משך ומשך – ומאחוריו "חלם" כנראה סטיב אובט. ברור כי את "מלך ה-1500" לא העז לעבור כל מתחרה נוסף. התוצאה האבסורדית: באיירס ראשון ב-3:39.01 ואובט אחריו ב-3:39.53 ד', למרות ש-800 ראשונים של באיירס (1:54.9) בהחלט אפשרו "לחפש" משהו מרשים יותר. החיוכים נמוגו במהרה, כאשר ב-7 ביולי רץ סבסטיאן קו את ה-1500 מ' בסטוקהולם ב-3:31.95, התוצאה הרביעית בכל הזמנים. לאחר 800 ראשונים "פראיים" ב-1:49.2 (אלוף ה-800 האמריקני ג'יימס רובינסון משך ב-1:47.5...) זה לא היה לרוחם של סקוט והספרדי חוסה-לואיס גונסאלס, שהסתפקו ב-3:34.17 ו-3:34.41 ד' לפני שיא אישי מאד מפתיע ומרשים למייק בויט, הזכור לנו כאחד מכוכבי המשחקים האולימפיים במינכן – תשע שנים קודם לכן – 3:34.66. לא חלף יום, ובמילאנו מסתפק אובט ב-800 ראשונים של 1:52.7 המותירים אותו טרי מקו ביום האתמול. זמנו , בדיוק נמרץ כמו של קו - 3:31.95... אכן, שתי דרכים שונות לגמרי להשיג אותו זמן... קו אינו מחכה יותר משלושה ימים ובאוסלו הוא יורה לחלל האתלטיקה שיא עולמי מדהים של 2:12.18 ב-1000 מ' (נשבר רק בשנת 1999, עד היום התוצאה השנייה בכל הזמנים)  - לכל הדעות מעבר לגדר היכולת של כל רץ אחר, כולל אובט. עוד קודם לכן באותה השנה, ב-10 ביוני בפירנצה, שבר קו את שיאו בריצת 800 מ' כאשר קבע 1:41.73 ד'.

אנחנו בשיאו של "מירוץ ההישגים". באוסלו, שוברים שבעה(!) רצים את גבול ה-3:51 במיל: בראש אובט עם 3:49.25 ד', קרוב למדי לשיאו העולמי. בעקבותיו סיום נפלא של חוסה לואיס גונסאלס – 3:49.67 ורק מאית השנייה מאחוריו שובר סוף סוף סקוט את השיא האמריקני של ג'ים ראיין (3:51.1 ד', אותו שיא עולמי בלתי נשכח מ-1967); לג'והן ווקר הזמן הטוב ביותר מאז ימיו הגדולים: 3:50.26; לטוד הארבור המפליא 3:50.34 – גם הוא מהיר יותר מראיין! לסטיב קראם 3:50.38 ואחרי כל אלו ווסינגהאגא, בכל זאת זמן מצוין של 3:50.91 ד'. עדיין אי אפשר "לעצור את הנשימה": ב-14 ביולי בלוזאן מסתער שוב אובט על השיא העולמי וגם הפעם אינו נעצר רחוק: 3:49.66 ד', לפני גונסאלס, 3:50.87 ודלז 3:51.77 ד'. בינתיים משתנית ומתחלפת לה, כמעט מדי ריצה,  רשימת המובילים בריצת המיל בסיכום כל הזמנים. "ירויים" מאחורי דלז מגיעים בזה אחר זה  סולימן ניאמבוי עם 3:51.94, ווקר עם 3:51.98, אלכס גונסאלס (אשר ב-3:52.78 שובר סוף סוף אחר 16 שנה את השיא הצרפתי – מה שב-1965 היה שיא עולמי – של מישל ז'אז'י), ווסינגהאגא ב-3:52.91 ואחיו של אלכס גונסאלס, פרנסיס, עם 3:53.02 ד' – אם תרצו, "ריצת שלושת הגונסאלסים". גם רוברט נמט עם שיא אוסטרי של 3:53.41 איננו קוטל קנים. ב-29 ביולי מסחרר אובט עוד יותר את הסחרחרת כאשר ללא יריבים ממשיים, בפעם זו, הוא עוצר בבודפשט את השעונים בריצת 1500 מ' על 3:31.57 (עוצר  את השעונים, רוצה לומר, ב-1981, את המצלמה האלקטרונית). "ימים של ריצות מחוץ לגדר הדמיון", כתב אחד מביטאוני האתלטיקה הבינלאומיים הידועים באותו השבוע, אך זו הייתה רק המנה הראשונה...

אוגוסט 1981: אבן דרך בתולדות הריצה

חודש שקט עבר על ריצת המיל והסערה הייתה ממשמשת ובאה. שלושה ימים לפני תחילתה נסתיים קרב טקטי וצמוד בתחרות גביע אירופה לנבחרות בזאגרב, בניצחונו של המזרח גרמני אולאף באייר, 3:43.52 ד', שהקדים ב-16 מאיות השנייה את הרוסי קירוב ובחמישית השנייה את נציג בריטניה – סטיב קראם.

ציריך, ה-19 באוגוסט. בתחרות ה"וולטקלאסא" המסורתית, רנלדו נהמיה מקדים את רצי המיל ב-20 דקות, בשיא עולמי מדהים ב-110 מ' משוכות, 12.93 ש'. לעניינינו, ריצת המיל מפגישה את רוב ה"אסים" של הריצה הבינונית, לצדו של קו. תום באיירס מושך ל-440 יארד ב-56.5 ש' ו-880 יארד ב-1:54.0. קו פיגר בשלב זה ב-0.3 ש' מול הקצב בשיאו של אובט. באיירס פורש וקו מוליך ב-2:52.0 ,סיבוב לסיום. מייק בויט הנושף בעורפו של קו ממריץ ל-1500 מ' ב-3:33.27 ד' ולסיום מוחץ בכוחותיו האחרונים. התוצאה: 3:48.53 ד', שיא עולמי חדש. בויט שני בשיא אפריקני 3:49.74 ד' לפני קראם 3:49.95 ד', ווקר 3:50.12, ווסינגהאגא, פונטנלה (שיא איטלקי 3:52.31), פלין, סקוט, דלז וחוסה לואיס גונסאלס המאוכזב.

חולף שבוע בלבד ואובט המאוכזב מניפוץ שיאו, מבקש לרוץ את המיל בקובלנץ במקום את המרחק המטרי, כמתוכנן. בניגוד לקו, לאובט אין יריבים. בוב בן  מושך אותו  בשתי ההקפות הראשונות (400 מ' – 55.63, 800 מ' – 1:53.59) וג'יימס רובינסון ממשיך ומושך כמעט עד תום ההקפה השלישית לשם מגיע אובט ב-2:50.62 ושיאו של קו עומד להפוך להיסטוריה. אובט מסיים ב-57.7 (איטי יותר מקו ב-1.1 שניות), אך בכל זאת מחזיר לעצמו את השיא – 3:48.40 ד'. קרייג מאסבק מסיים אחריו בקרוב ל-6 שניות.

זוכרים את ריצת ה-1500? ובכן, הקליברים העיקריים (פרט לאובט) העדיפו לדבוק בקובלנץ בתכניתם המקורית וסקוט הצליח סוף סוף לשבור את שיאו האמריקני של ג'ים ראיין מ-1967 ולהשוות את התוצאה הרביעית בהיסטוריה: 3:31.96. שני ושלישי, קובעים ווסינגהאגא ובויט את תוצאות השנה שלהם, 3:33.49, 3:33.92 ד'. קו אינו ממתין, וב-28 באוגוסט, בתחרות לזכר איבו ואן דאמא בבריסל, הוא מסתער על שיאו העולמי בן 45 השעות של אובט. היה זה "מיל הזהב" של ה-IAAF  ומול קו עמדו יריבים מעולים כסקוט, בויט ושות'. באיירס פרץ לראש עם הינתן הזינוק, קו ובויט אחריו ב-55.0 ו-1:53.1 ד'. קו נותר עם בויט והשעון והמאבק החל. הפעמון צלצל ונקפו כבר 2:52.1 ד'. האם אבד השיא? קו חותך את המסלול, חולף על פני נקודת ה-1500 ב- 3:32.93 ומסיים לקול תרועות הקהל בשיא עולמי חדש: 3:47.33 ד'. בויט קבע שוב שיא אפריקני, 3:49.45 ואחריו סקוט, מארי , ווסינגהאגא וווקר. שלושה שיאים עולמיים בתשעה ימים באותו המרחק... אפילו בימי גונדר הייג וארנה אנדרשון הגדולים, בשיא מאבקיהם בשנת ה-40, לא נשברו שיאים בתכיפות כזו. קו רץ מיל שלוש פעמים בשנים 1979 – 1981 ובשלושתן הוא קבע שיא עולם!

מספיק לעונה אחת, האין זאת? – אולם התחרות החשובה ביותר של השנה (באופן רשמי) ניצבת לפנינו. תחרות הגביע העולמי שנועדה לראשית ספטמבר ב"סטאדיו אולימפיקו" של רומא. שיאים, כמובן, לא יפלו פה, אך עתה מעוררת כל הופעה של קו ואובט על המסלול הזה עניין ללא תקדים. סידני מארי, עדיין לא אזרח ארה"ב, אבל רשאי לייצגה בתחרויות בינלאומיות, הוביל את רצי ה-1500 עד ל-800 מ' (1:57.7) בויט האיץ ל-1200 מ' ב-2:55.0 ד' ואובט, נציגה של "שאר אירופה", (קו ניצח על נקלה ב-800 מ' ב-1:46.16), "החליף הילוך" בכניסה ליישורת האחרונה, ו-300 מטר אחרונים  ב-40 שניות בדיוק, סייעו לו לסיים בזמן מהיר יחסית לתחרויות מסוג זה, 3:34.95 ד', כשהוא משפר את...שיא המסלול של הרב אליוט מהמשחקים האולימפיים ב-1960. ג'והן ווקר הראה שמץ מיכולת הסיום שהקנתה לו את התואר האולימפי במונטריאול, כדי להקדים את אולאף באייר על הקו עם 3:35.49 לעומת 3:35.58 . בויט סיים רביעי לפני מארי. "שאר אירופה" זכתה בתחרות הגברים עם ניצחונות לרצים מאירופה בכל הריצות הבינוניות והארוכות. בנוסף לאובט וקו  זכו קוכלאן ב-5000 מ' ובוגוסלאב מאמינסקי מפולין במכשולים. ורנר שילדהאואר שייצג את מזרח גרמניה היה ראשון ב-10,000 מ'.

סידני מארי מצטרף לחגיגה של 1981

ב-9 בספטמבר ברייטי, איטליה,  הנחיל סידני מארי לאובט את הפסדו הראשון במיל מאז 1975, והצטרף לקו ואובט כחבר שלישי במועדון של "תת ה-3:49 דקות" בקובעו זמן של 3:48.83 ד' (סיבוב אחרון ב- 54.8 ש'), 1.40 ש' לפני אובט. השלישי, רוברט נמט, קבע שיא אוסטרי, 3:52.42 ד'. מארי לא הסתפק בכך וב-12 בספטמבר, בהמבורג הוא הקדים את מייק בויט בריצת 1500 מ', 3:32.30 לעומת 3:33.67 ואחר כך הוסיף מיל ב- 3:49.93 (לאחר פתיחה מהירה משל קו בריצת השיא) לפני...בויט (3:50.51). האמריקני/דרום אפריקני הוכיח את גדולתו בהקדימו בריצת מיל בניו יורק את השני הנצחי, מייק בויט, בזמן 3:47.52 ד', אלא שהמיל נרוץ לאורך השדרה החמישית , בסיוע מורד אדיב, כש-40,000 איש צופים בצדי הדרך.

הסדרה פורסמה לראשונה ב"החינוך הגופני" בשנים 1975 - 1976 ולאחר מכן (בגרסה מעודכנת) ב"עולם הריצה" בשנים 1984 - 1986.

המאמר הקודם: האפוס של המיל, חלק יח'

המאמר הבא: האפוס של המיל, חלק כ'

יש לך שאלה למומחים של המרכז האקדמי לוינסקי-וינגייט (קמפוס וינגייט)? אין צורך להתבייש, רק ללחוץ כאן.