אורי גולדבורט | היסטוריה של הספורט | 01/08/2013

האפוס של המיל, חלק כ'

סיכומים: קו-אובט 1979 – 1981 לעומת הייג ואנדרשון 1941 – 1945

שנת 1981 הייתה שנת מהפך בריצת המיל העולמית: ברשימת 10 הטובים בכל הזמנים היו 8 (!) רצים מאותה שנה.

בשנה זו בא לסיומו מאבק השיאים בן קו לאובט, בו שברו את השוו השניים יחד שמונה שיאים (בחלוקה שווה). מאבקם הזכיר את צמד השוודים גונדר הייג וארנה אנדרשון, אשר בעולם של קטל בקרבות מלחמת העולם השנייה, שרויים היו במאבק על שיאי עולם בינם לבין עצמם. נשברו תשעה שיאים (6 להייג, 3 לאנדרשון) – 6 היו בעימותים ישירים בין השניים. שלוש פעמים אף שיפרו או השוו שניהם את השיא בריצה אחת. התוצאה הכללית בעימותים בשנים 1941 – 1945 הייתה 8 : 5 לטובתו של הייג. את עליונותם המוחלטת מבטאת הרשימה המשולבת של התוצאות הטובות בכל הזמנים ב-1500 ומיל נכון לסוף 1945, בה מחזיקים שני השוודים בעשרה המקומות הראשונים, 7 תוצאות לאנדרשון ו-3 להייג בין השנים 1943 – 1945. הצמד קו-אובט החזיק לעומתם עד תום 1981 ב-8 מתוך 10 התוצאות הטובות, שכולן נקבעו במשך שתי עונות (1980 – 1981). הייג שיפר את השיא העולמי ב-6.1 שניות "בלבד" במשך שנתיים. שיאו של הייג החזיק מעמד קרוב ל-9 שנים, עד אשר רץ בניסטר את ריצתו ההיסטורית, בעוד שמול קו מסתערת סוללת רצים מטופחת ועשירה יותר בהזדמנויות, ניגוד מוחלט לאירופה הרעבה של 1946 – 1950.

לקראת 1982 נפוצו שמועות כי אובט וקו חתמו על חוזה לשלוש התמודדויות  ביניהם בשנת 1982 (במימון רשת טלוויזיה מארה"ב)  בריצות 800, מיל ו-3000 מ' אך בדצמבר 1981 נפצע אובט בצורה חמורה למדי  בעת ריצת אימון כאשר רגלו פגעה בגדר של כנסייה וכל תכניותיו לשנה הבאה השתבשו.

1982: השאלה ופתרונה: פגיעות ומחלות, קראם "החדש"

נסתיימה אחת השנים הגדולות והעשירות בריצת המיל; 1982, שנת אליפות אירופה, העמידה סימני שאלה רבים: האם תמשך שבירת השיאים? היקומו מתחרים לקו ואובט?

תחילת עונת האולמות מחזירה לאור הזרקורים את ריי פלין, המנצח ב-9 בינואר בג'ונסון סיטי, טנסי, ב-3:57.47 ד' כשסידני מארי חמישי בלבד (4:07.9). פלין הרבה להופיע (הכסף?), ניצח בלוס אנג'לס (3:57.1), באדמונטון (4:02.83) ובדאלאס (4:00.0). באחת מריצות המיל החשובות של שנת האולמות הזו, תחרות העיתון "לוס אנג'לס טיימס" ב-5 בינואר, הפתיע דאג פדייה את ג'והן ווקר (ניצחון בהפרש זעום, שפדייה עצמו טען שלא היה ולא נברא) ופלין, 3:56.3 כנגד 3:56.4 ו-:3:56.6 ד'. סטיב סקוט סיים רביעי ומארי שביעי. בחצי הכדור הדרומי שורר הקיץ, וכהקדמה לעונת האולמות שלהם, התחרו סקוט, וווקר באוסטרליה וניו זילנד. התוצאה – ארבעה ניצחונות לסקוט, כולל 3:55.9 כנגד 3:56.4 – ריצתו ה-50 של ווקר מתחת ל-4 דקות.

המהדורה ה-75 של "משחקי מילרוז", תחרות האומות הוותיקה ביותר, הייתה חגיגית במיוחד. לעיני 18,923 צופים בניו יורק נסתיימה ריצת מיל מרתקת במיוחד במאוץ רבתי ובניצחון של סטיב סקוט, 3:55.37 ד', 4 מאיות לפני טום באיירס המשתפר ורבע שנייה לפני ווקר. בתחרות Jack in the Box, 19 בפברואר, סן דייגו, שוב התקיימה ריצת מיל נהדרת, בה ניצח סוף סוף ווקר את סקוט, 3:52.8, הזמן המהיר של השנה, לעומת 3:55.0 – אף שביניהם הפרידו באיירס (3:53.6) ופלין (3:54.1). למחרת, בסן פרנציסקו, שוב ניצח ווקר את סקוט, 3:59.6 לעומת 4:00.2 ד'.

באליפות ארה"ב באולמות נערכה ריצת המיל במתכונת מוזרה ביותר – שתי ריצות נפרדות, כשהמנצח נקבע לפי הזמן הטוב ביותר.  מייק ספייבי ניצח בראשונה (3:57.04) והוכתר כאלוף ארה"ב ובאיירס בשנייה (3:57.77), אך סיים שלישי בדירוג הכללי.  באליפות אירופה השנתית באולמות, הסתיימה ריצת ה-1500 מ' בניצחונו של חוסה לואיס גונסלס (3:38.70) על בן ארצו חוסה אבסקל (3:38.91), לפני אנטי לויקונן מפינלנד (3:39.62) וווסינגהאגא.  ג'והן ווקר חזר למולדתו במארס וניצח באדלייד, אוסטרליה ב-13 בחודש בריצת מיל (3:52.05) לפני האוסטרלי  מייק הילרדט (3:53.05) ששבר את השיא הלאומי שבו החזיק הרב אליוט (3:54.5 בשנת 1958, שיא עולם בזמנו). בארצו של ווקר, ניו זילנד, רץ סטיב סקוט מיל ב-3:31.05 דקות!! אין מה להתרגש. הריצה נערכה במורד רחוב... ב-16 במאי בלוס אנגלס בתחרות "פפסי", ניצח סקוט ב-3:52.68, לפני דון פייג', בשיא אישי 3:54.19 ד', ספייבי ופלין. ג'ים ספייבי ניצח באליפות המכללות של ארה"ב שנערכה ביוני, בפרובו, בגובה רב. זמנו – 3:45.42 ד', ב-1500 מ' כמובן.... סידני מארי, שפתח את העונה בצליעה, הדהים את כולם ב"פריפונטיין קלאסיק" ביוג'ין בניצחון בזמן 3:54.10 לפני פלין. סקוט חזר על תוצאה זו (במדידה ידנית) כעבור שבוע בברקלי, בהקדימו את ווקר ופלין, אך מארי השתפר באותו יום בקצה השני של ארה"ב (וילאנובה, פנסילבניה) ל-3:52.68 ד'.

אליפות ארה"ב נערכה בנוקסוויל, טנסי, וביומה האחרון (20 ביוני), התקיים המאבק הקלאסי האמריקאי (משקל נגד לבריטי?) ונסתיים בניצחון ברור של סקוט על מארי, 3:34.92 מול 3:36.29. פלין סיים שלישי לפני ספייבי. בסוף אותו חודש, בדורהאם, תחרות משולשת בין נבחרות ארה"ב, גרמניה המערבית ואפריקה.  בקר הגרמני ניצח את בן ארצו המפורסם יותר ווסינגהאגא, 3:34.87 לעומת 3:35.25. סבסטיאן קו ניצח ב-6 ביוני, בבורדו, בריצת 2000 מ' (הראשונה בחייו) ב- 4:58.84 ד' (התוצאה השמינית בהיסטוריה עד אז). קו, שכמו אובט, סבל בעונה זו מפציעות, רץ קודם לכן רק באליפות מחוז יורקשיר בחודש מאי שם קבע 3:39.1 ד' ב-1500 מ'.

סקוט בעקבות קו. הצמד הבריטי חוזה ביריבים המשתפרים. סטיב קראם אלוף אירופה.

עונת הקיץ האירופית הגיעה לשיא ראשון בתחרות "משחקי ביסלט" המסורתית באוסלו, ב-26 ביוני. ריצת המיל מפגישה את את סקוט, מארי, ווקר ועוד. קו (פצוע) ואובט (סיים שני בריצת 3000 מ' בזמן 7:43.87 אחרי סולימן ניאמבוי ), חסרו. המושכים הובילו ל-54.8, 1:53.0 ו-2:53.9 כשסקוט מעט מאחור. בסיבוב האחרון נאבקו שישה רצים אך סקוט סיים חזק עם 3:48.53, שיא ארה"ב. שני, מארי 3:48.85 ואחריו מורקרופט 3:49.34 (תוצאה הטובה מכל השיאים הלאומיים דאז זולת אלה של בריטניה וארה"ב אך רק הזמן השלישי של בריטי). ווקר 3:49.50 ופלין 3:50.54, באחת הריצות המהירות בהיסטוריה.

בסטוקהולם, ב-6 ביולי, תחרות "דגנס  ניהאטר" (DN Galan) ניצח מארי ב-1500 מ', 3:32.89 לפני פייר דלז (3:35.10) ומייק בויט (3:35.77). למחרת, שוב באצטדיון ביסלט, "משחקי אוסלו" וסקוט שוב בכושר מדהים. ה"שפן" התורן משך את הרצים ל-1:52.7 בחצי המרחק וווקר הוביל סיבוב לסיום – 2:51.4 ד'. סקוט פרץ לראש 300 מ' לסיום וסיים כמטווחי 3 עשיריות משיא העולם – 3:47.69 ד'. ווקר, בכושר הטוב בחייו מזה שבע שנים, שובר סוף סוף את שיאו האישי (והעולמי דאז) 3:49.08 ד'. פלין קבע שיא אירי של 3:49.77. אובט ניצח בריצת 2000 מ' – 4:57.71 ד' ומורקרופט קבע את שיאו העולמי המדהים בריצת 5000 מ' – 13:00.41 ד', 5.79 שניות שיפור לשיא של הנרי רונו. בקורק, אירלנד, ניצח מארי ב- 3:49.44 לפני קראם 3:49.92, ווקר 3:50.03 וויליאמסון 3:50.65 – עוד ריצה בעלת עומק מרשים (מקום שמיני – 3:53.40). סקוט מנצח למחרת בלוזאן את... מארי הלא יציב, 3:32.33 מול 3:32.76. כעבור שבועיים בהנגלו, הולנד, קובע מורקרופט. שיא אישי ב-1500 מ' – 3:33.79. קראם ניצח באליפות בריטניה 3:36.14 ואובט חזר לרוץ 1500 (3:38.48 בלונדון). בריצת 2000 מ' הקדים ווקר את סקוט במאית השנייה (!) – 4:58.71. במקום השביעי...סעיד אוויטה (עדיין אלמוני) 5:02.44.

בציריך (וולטקלאסא) חוזר קו מפציעה אלא שהוא מנצח ב-800 מ' (1:44.48). סטיב קראם מבסס את מעמדו כאחד מבכירי הרצים הבינוניים בניצחון (3:33.66) על טוד הארבור האמריקני המשתפר (3:33.99), סקוט (3:34.18) ווקר (3:34.30), דלז ועוד. כעבור יומיים תחרות ISTAF  בברלין. מארי (רק תשיעי בציריך) מנצח הפעם – 3:52.98 ד' וכך גם כעבור יומיים נוספים בקלן, 3:35.24 לפני אוויטה המשתפר (3:37.37). התחרויות בגרמניה נמשכות וסקוט חוזר לזירה בקובלנץ, חוזר ומנצח, 3:49.72, לפני מארי (3:49.75), ווסינגהאגא (3:50.19), דלז (3:50.38), פלין (3:50.55) ובאיירס (3:50.84) – כשהתשיעי מסיים ב- 3:53.30. בבריסל כעבור יומיים,  מארי מנצח שוב, הפעם בשיא אישי, 3:32.12 לפני באיירס ובויט.

המהדורה ה-12 של אליפות אירופה נערכה באתונה לעיני 80,000 צופים. סבסטיאן קו היה שותף ערב האליפות לשיא העולם היחיד שלו בעונה זו במירוץ שליחים 4X800 מ'.  ב-30 באוגוסט קבעו הבריטים (פיטר אליוט, גרי קוק, סטיב קראם וקו) 7:03.89 ד' ושברו שיא של רביעייה סובייטית (7:08.1) שנקבע ב-1978. באליפות עצמה הופתע קו ונוצח בריצת 800 מ' ע"י המערב גרמני האנס פטר פרנר (1:46.33 לעומת 1:46.68) ופרש מריצת ה-1500 מ'. עוד נעדרו: אובט (פציעה)  וווסינגהאגא (ניצח בריצת 5000 מ' בה סיים מורקרופט שלישי בלבד).  לבריטים היה "ביטוח צד שלישי" בדמותו של סטיב קראם שלא אכזב. לאחר הקפות של 58.7 ו-60.7 (1:59.4) בהובלת פלין, פרץ קראם לראש 600 מ' לסיום (וברגע הפריצה נפל גרהאם ויליאמסון ופרש מהריצה) ושמר על מקומו עד לקו הגמר, אם כי בסיום תש כוחו בשל ההקפה השלישית המסחררת (54.9 שניות!) והפסיד חלק גדול מיתרונו. זמנו: 3:36.49 ד'.  ניקולאי קירוב הרוסי סיים חזק ב- 3:36.99 (הקפה אחרונה ב-53.8 ש') ועבר ממש לפני קו הסיום את אבסקל – 3:37.04. לאחרים לא היה הרבה מה לומר בריצה זו, שעמדה בסימן היעדרם של קו ואובט. דלז סיים שביעי בלבד ופלין שמיני.

ב-14 בספטמבר, ברומא, הספיק עוד ווסינגהאגא (עתה אלוף אירופה ב-5000 מ') לקבוע את תוצאת השנה של אירופי 3:32.85. אבסקל סיים שני בשיא ספרדי 3:33.12 ד'. גרהאם ויליאמסון רץ בחלוף 3 ימים בלונדון מיל ב-3:53.08, 36 מאיות לפני היוגוסלבי זדרבקוביץ'.

בחזרה לצפון אמריקה. חובבי האתלטיקה המושבעים של יוג'ין, אורגון, סימנו בוודאי את יום ה-25 בספטמבר כיום מיוחד. ביום זה אמורה הייתה להתקיים בעירם ריצת מיל הראשונה בין סבסטיאן קו לסטיב אובט. לאכזבתם, השניים לא הופיעו, אך קרוב ל-10,000 צופים ראו ריצת מיל מרתקת שנסתיימה בניצחונו של ה"מושך" לשעבר טום באיירס ב- 3:53.18 בהקדימו את ויליאמסון (3:53.47), אבסקל (3:53.61) ווסינגהאגא, פלין ובויט.

המרחקים הבינוניים היו תמיד אטרקציה במשחקי חבר העמים הבריטי, אולם ריצת 1500 המטרים בבריסביין, אוסטרליה, בתחילת אוקטובר הייתה מאכזבת קמעא ונסתיימה בניצחונו של קראם (3:42.37) על ווקר (3:43.11) ובויט (3:43.33). טום באיירס סיים עונה נהדרת מבחינתו בניצחון בריצת המיל בשדרה החמישית בניו יורק (4 בספטמבר) על סקוט, ווקר ועוד רצים טובים. זמנו: 3:51.35. מארי, שסיים ששי בלבד באותה ריצה, ניצח כעבור 13 ימים במיל רחוב בטורונטו את רוב רצי המיל הטובים – 3:56.59.

הסדרה פורסמה לראשונה ב"החינוך הגופני" בשנים 1975 - 1976 ולאחר מכן (בגרסה מעודכנת) ב"עולם הריצה" בשנים 1984 - 1986.

המאמר הקודם: האפוס של המיל, חלק יט'

המאמר הבא: האפוס של המיל, חלק כא'

יש לך שאלה למומחים של המרכז האקדמי לוינסקי-וינגייט (קמפוס וינגייט)? אין צורך להתבייש, רק ללחוץ כאן.