אורי גולדבורט | היסטוריה של הספורט | 10/12/2013

האפוס של המיל, חלק כב'

מאת: ד"ר אורי גולדבורט ויובל גולדבורט

סבסטיאן קו: מבחירת חסד לייצוג כפול (800 ו-1500 מ') אל כס אחד מגדולי האתלטים בהיסטוריה

עונת אולמות רדודה איפיינה את העונה האולימפית של שנת  1984. הריצות הבולטות: איסט רתפורד, 11 בפברואר – אבסקל (3:55.69) מקדים את ספייבי (3:55.86) ודוניו. סן דייגו כעבור 6 ימים – באיירס (3:55.7) ניצח את ספייבי (3:55.9). ספייבי הוסיף 3:56.17 ו-3:56.7 (בניצחון על באיירס) ואבסקל קבע 3:56.56 בהקדימו את דוניו (3:56.90). מחוץ לאולמות התנהלו פעילות ערה הרבה יותר בה בלטו יוהן פורי בשיאי דרום אפריקה חדשים, 3:34.3 ב-1500 מ' ו-3:51.23 במיל ומייק הילארדט בשיאי אוסטרליה: 3:34.20 (שתי מאיות השנייה מהר יותר משקבע גרהאם קרוץ' במשחקי חבר העמים ב-1974) ו-3:52.34. בריצה צמודה אחרת גבר הילארדט בקרב צמוד על ג'והן ווקר, 3:35.86 מול 3:35.93.

במבחני ארה"ב לקראת המשחקים האולימפיים בלוס אנג'לס בחודש יוני  ניצח ספייבי (3:36.43) לפני סטיב סקוט וסידני מארי (5 מאיות בלבד לפני צ'אק אראגון שכשל על קו הסיום). סטיב אובט היה הבולט בחלקה הראשון של העונה האירופית בניצחונות בסטוקהולם (2 ביולי) – 3:35.65, על דלז, ובאוסלו ("משחקי ביסלט", 28 ביוני) – 3:34.50, על גונסלס (3:34.61) ריי פלין. ורץ בריטי בשם סטיב קראב, נא לא לבלבל עם בריטי אחר בשם סטיב קראם...

בינתיים נתגלעה בבריטניה מחלוקת רבתי. בוחרי נבחרת האתלטיקה למשחקים האולימפיים בלוס אנג'לס שבחרו את סבסטיאן קו מראש לייצוג ב-800 מ', החליטו לתת לו הזדמנות גם בריצת 1500 מ' ולהעדיף אותו על פיטר אליוט, שגבר על קו באליפות אנגליה – 3:39.66 מול 3:39.79. רבים מחו על העוול שנעשה לאתלט הצעיר והמבטיח שנבחר להשתתף רק בריצת 800 מ', אשר נדחק ב"פרוטקציה" על ידי הוותיק ממנו שלא הוכיח את יכולתו סמוך למשחקים. מעטים חלמו אז לראות את קו מקיף בסיבוב ניצחון את האצטדיון האולימפי.

מאז המשחקים האולימפיים במוסקבה 1980 ועד  משחקי לוס אנג'לס 1984 שופר השיא העולמי בריצת 1500 מ' שלוש פעמים וכך גם השיא בריצת המיל אך עתה עמדה בפתח התחרות החשובה מכולן. החרם על משחקי  לוס אנג'לס מצד ברה"מ ושאר המדינות הקומוניסטיות לא פגע באופן רציני בריצת 1500 מ'.  בין 50 בעלי הזמנים באותה עונה נמנו מספר רצים מברה"מ שהמהיר בהם היה. איגור לוטארב (מקום 18, 3:34.88). הרץ הבכיר ביותר שנעדר עקב החרם היה המזרח גרמני אנדראס בוסא (הזמן השביעי בעונה, 3:34.10). הנעדר הבולט מריצת 1500 היה סעיד אויטה שבחר להשתתף (ולנצח...) בריצת 5000 מ'. "מיילרים" נוספים ש"ערקו" אל ה-5000 מ' בלוס אנג'לס: ג'והן ווקר (סיים שמיני בגמר), ריי פלין (11) ודיויד מורקרופט (14). סידני מארי ואימון קוכלאן נעדרו מן המשחקים עקב פציעה. כך או כך, ריצת הגמר ל-1500 מ' בלוס אנג'לס הייתה אחת הריצות האולימפיות המרהיבות ביותר. אל קו הזינוק למוקדמות (ב-9 באוגוסט) הגיעו סבסטיאן קו וסטיב אובט אחרי שכבר השתתפו בריצת 800 מ', על כל ארבעת שלביה (3 – 6 באוגוסט). קו סיים שני בגמר ה-800 מ' (1:43.64, אחרי ז'ואקים קרוז מברזיל 1:43.00) ואובט סיים מותש אחרון בגמר (1:52.28; 1:44.81  בחצי הגמר). אחרי גמר ה-800 אושפז אובט ליומיים בבית חולים אך בכל זאת החליט להתייצב לריצת ה-1500 מ'. גם מנצח ריצת ה-800 מ', קרוז, היה בין משתתפי ריצת ה-1500 מ'. 59 רצים חולקו ל-6 מקצים מוקדמים ולחצי הגמר העפילו 3 הראשונים מכל מקצה ו-6 "מפסידים מהירים".  חוסה מנואל אבסקל היה המהיר ביותר בשלב זה (3:37.68). בין הנושרים: חוסה לואיס גונסלס, פייר דלז (נפל) וגם הדרום אפריקני שייצג את ישראל, מרק הנדלסמן שהיה שישי במקצה מספר 4 עם 3:45.05.  המשתתפים במקצה של אובט "התחשבו בו" והקצב האיטי אפשר לו לסיים ראשון בזמן איטי – 3:49.23.  גם סבסטין קו לא נדרש לרוץ מהר בשלב זה – 3:45.30. הבריטי השלישי, אלוף העולם סטיב קראם, עלה בקלות עם 3:40.33.

חצי הגמר היה כבר סיפור אחר לגמרי. ז'ואקים קרוז, למרות שניצח במקצה מוקדם (3:41.01) לא התייצב לשלב זה עקב תשישות. משני המקצים עלו 4 הראשונים ו-4 "מפסידים מהירים". שבעה עלו מן המקצה הראשון: אבסקל 3:35.70, סטיב סקוט 3:35.71, קו 3:35.81, ג'וזף צ'סירה מקניה 3:35.83,  פיטר וירץ משוויץ 3:35.83, טוני רוג'ס מניו זילנד 3:36.48 וריקרדו מטראצי מאיטליה 3:36.51. שישי חצה את קו הגמר במקצה זו עבדי בילא מסומליה אך הוא נפסל מסיבה לא ברורה (דחיפה?). רגע התהילה שלו הגיע 3 שנים מאוחר יותר כאשר ניצח באליפות העולם ברומא. במקצה השני הגיע ראשון קראם 3:36.30, לפני ג'ים ספייבי 3:36.53,  אנדראס ורה מספרד 3:36.55, אובט 3:36.55  ועומר חליפה מסודן 3:36.76. אובט נראה בברור כסובל ממצוקה נשימתית, נלקח שוב לטיפול רפואי ולא היה ברור אם יוכל להתייצב למחרת לגמר אך  הוא בכל זאת החליט לא לוותר והתייצב למירוץ הגמר. 400 המטרים הראשונים בגמר היו איטיים יחסית – 58.85 ש'. אז בא צעד נועז של סקוט, שעבר לראש וגמא את ההקפה השנייה ב-57.8 (800 ב- 1:56.81) כאשר בעקבותיו קו ואבסקל. הספרדי נטל את ההובלה כאשר נותר עוד יותר מ-500 לסיום. עם צלצול הפעמון הוביל אבסקל ב-2:39.1 כאשר בעקבותיו שלושת הבריטים: קו ,קראם ואובט. זה האחרון פרש מהמירוץ בקשת הראשונה של ההקפה האחרונה ושלושה נותרו במירוץ אל המדליות. אבסקל הגיע ל-1200 ב-2:53.3  כשקו וקראם צמודים אליו. או אז בא אחד הרגעים המרגשים והבלתי נשכחים בגלריית הזיכרונות האולימפיים של רבים מאתנו: בהתקרב הפנייה לקשת האחרונה ניסה קראם לפתוח ב"פיניש" ולחלוף על פני קו ואבסקל. הצצה חטופה: קו ראה את קראם. בשבריר שנייה  נראה קו "טס" על פני הקשת. קראם הופתע, התקשה להגיב – את 100 המטרים של הקשת עשה קו ב-13.0 שניות וסיים 100 אחרונים ב-13.1 שניות, 6 מטר לפני קראם. אבסקל החזיק מעמד וסיים שלישי נגד ג'וזף צ'סירה, הקנייתי המפתיע. רגעים של אקסטזה: נשבר שיא אולימפי בן 16 שנה!. לראשונה הגן אדם על תואר אולימפי בריצת 1500 מ'! התוצאות: 1) קו 3:32.53; 2) קראם 3:33.40; 3) אבסקל 3:34.30; 4) צ'סירה 3:34.52; 5) ספייבי 3:36.07; 6) וירץ 3:36.97.  סקוט עשירי בלבד 3:39.86.

הגוש המזרחי ארגן את "משחקי הידידות" כתחליף למשחקים האולימפיים ולא נותר אלא לציין כי אנדראס בוסא ניצח ב-3:36.65 ד', 0.7 שניות לפני אנטולי קאלוצקי מברה"מ.

סבסטיאן קו, האתלט הבריטי המחונן, רשם פרק מפואר בהיסטוריה האולימפית. לא  רבים האמינו כי הוא יוכל לשחזר את תהילת מוסקבה, אבל הפעם הישגו היה אף גדול יותר כיוון ששבר את השיא האולימפי וגבר על יריבים איכותיים יותר. כאמור, הוא  היה הראשון (והיחיד עד היום) שהגן על התואר האולימפי ב-1500 מ'. לפניו ניסו לעשות זאת: ג'ים לייטבודי , המנצח בלוס אנג'לס 1904 (וגם במשחקי הביניים באתונה 1906) שהיה שני במקצה מוקדם בלונדון 1908 ולא עלה לגמר (רק הראשונים מכל מקצה עלו שם לגמר!), מל שפרד, אלוף לונדון 1908 והרחק בין האחרונים בגמר סטוקהולם 1912, הארי לארבה מפינלנד, אלוף אמסטרדם 1928   ועשירי בגמר לוס אנג'לס 1932 ,  לואיג'י בקאלי, אלוף לוס אנג'לס 1932 ושלישי בברלין 1936, יוז'י בארתל מלוקסמבורג, אלוף הלסינקי 1952 ולפני אחרון במקצה מוקדם במלבורן 1956 (האחרון במקצה היה מאמו וולדה מאתיופיה, אלוף המרתון במקסיקו סיטי 1968, עוד נופו במקצה זה:  מישל ז'אז'י מצרפת ואישטואן רוז'אוולג'י מהונגריה שזכו בכסף וארד ברומא 1960) וקיפצ'וגה קיינו, אלוף מקסיקו 1968 ושני במינכן 1972. אחרי 1984 אלה שניסו להגן על תארם האולימפי ב-1500 מ' היו: פרמין קאצ'ו מספרד, אלוף ברצלונה 1992 ושני באטלנטה 1996, נור א דין מורסלי, אלוף אטלנטה 1996 ואחרון בחצי הגמר בסידני 2000  ואשבל קיפרופ מקניה, אלוף בייג'ינג 2008 (אחרי פסילתו על עבירת סימום של ראשיד רמזי) ואחרון בגמר לונדון 2012.

הסדרה פורסמה לראשונה ב"החינוך הגופני" בשנים 1975 - 1976 ולאחר מכן (בגרסה מעודכנת) ב"עולם הריצה" בשנים 1984 - 1986.

המאמר הקודם: האפוס של המיל, חלק כא'

המאמר הבא: האפוס של המיל, חלק כג'

יש לך שאלה למומחים של המרכז האקדמי לוינסקי-וינגייט (קמפוס וינגייט)? אין צורך להתבייש, רק ללחוץ כאן.