אורי גולדבורט | היסטוריה של הספורט | 02/08/2014

האפוס של המיל, חלק כד'

מאת: פרופ' אורי גולדבורט ויובל גולדבורט

ב-4 באוגוסט 1985, בבודפשט, שבר סטיב קראם את שיאו של ג'והן ווקר בריצת 2000 מ' שנקבע ב-1976 ונרשם כ-4:51.4 אם כי המדידה האוטומטית הראתה אז 4:51.52. זמנו של קראם הפעם: 4:51.39, שיפור של מאית אחת או בעצם 13...

ציריך, 21 באוגוסט 1985. סטיב קראם התמודד בריצת 800 מ' עם ז'ואקים קרוז וגבר עליו (1:42.88 – 1:43.23). סבסטיאן קו ניסה לשבור את השיא ב-1500 מ'. הוא יצא מהר אך לא עמדו לו כוחותיו והוא נכנע וסיים שני (3:32.13) אחרי המקומי פייר דלז שקבע שיא לאומי (3:31.75). היה זה הפסדו השני של קו לשוויצרי המצוין אחרי שכבר נוצח על ידו בלונדון ב-2 באוגוסט (3:56.70 מול 3:56.89). סעיד אוויטה, שוב שובץ לריצת המיל וניסה לשבור בריצה אחת את השיאים ל-1500 ומיל. את שתי ההקפות הראשונות הוא עבר בזמנים דומים לאלה של סטיב קראם באוסלו (57.8, 1:54.4), הוא הגביר את הקצב בהקפה השלישית (2:50.3) אך סיים ב- 3:46.92, "רק" ההישג השני בכל הזמנים. את ההקפה האחרונה רץ אוויטה הרחק לפני כל יריביו:  ריי פלין (3:51.92),  מייק הילארדט (3:52.21), ג'ים ספייבי (3:52.95), עבדי בילא (3:53.08) וג'והן ווקר (3:53.71).

מערב ברלין, 23 באוגוסט, תחרות ISTAF. יומיים בלבד אחרי ריצת המיל בציריך הסתער סעיד אוויטה על שיאו של סטיב קראם ב-1500 מ'. מושך ראשון הוביל אותו ל-400 מ' ב-56.9 ש' ו-800 מ' ב-1:53.7. הרץ האירי פרנק או'מארה שימש כמושך שני והאיץ את הקצב כשעבר את ההקפה השלישית ב- 55.0 שניות ובסיומה היה הרחק לפני אוויטה, 2:48.5 (אוויטה ב-1200 מ' – 2:49.4).  ב-300 המטרים האחרונים נותר אוויטה לבדו ובכל זאת הצליח לשבור את השיא  - 3:29.45 ד'. הרחק מאחור  ירדו 8 רצים מ-3:36: סידני מארי (3:32.90),  פייר דלז (3:33.04),  מייק הילארדט (3:33.39, שיא אוסטרלי),  מייק בויט הבלתי נלאה (3:34.73),  ג'והן ווקר (3:34.79), סגן אלוף העולם בריצת 800 מ', ההולנדי רוב דרופרס (3:35.07), ריי פלין (3:35.18) ועומר חליפה (3:36.65). בכך הפך סעיד אוויטה לרץ הרביעי בהיסטוריה שהחזיק בשיאים העולמיים ל-1500 ו-5000 מטרים בעת ובעונה אחת. קדמו לו הפיני פאבו נורמי, שקבע שיאים ב-1500 מ' (3:52.6) ו-5000 מ' (14:28.2) תוך שעה אחת ב-1924, השוודי גונדר הייג שקבע את  שיאיו (3:47.6 עד 3:43.0 ב-1500 מ', 13:58.2 ב-5000 מ') בשנות ה-40 הראשונות והחזיק בשיאים עד 1954, ושאנדור איהרוש, מנהיג השלישיה ההונגרית הנודעת משנות ה-50, אשר 8 ימים בלבד אחרי שצרף את השיא ב-5000 מ' (13:50.8 ד' בספטמבר 1955) לשיאו ב-1500 מ' (3:40.8) בו היה שותף עם שני רצים נוספים, נאלץ לוותר לרוסי ולדימיר קוטס. כעבור חודש שב איהרוש וזכה בשיא (13:40.6), למשך 8 חודשים.

עוברים לקלן, 25 באוגוסט, שנתיים קודם לכן הפתיע סידני מארי בשיא עולמי ב-1500 מ' באותו אצטדיון. מארי חזר למסלול והסתפק הפעם בשיא אמריקני, אך איזה שיא! הוא פתח ב-53.2, נחלש כצפוי בהמשך, נאבק בסיום, אך החמיץ את השיא...וירד מ-3:30 דקות. מארי, ב-3:29.77, הפך לרץ השלישי מתחת ל-3:30.  4 ההישגים  הראשונים  מתחת לגבול זה נקבעו על ידי שלושה רצים במשך 41 ימים בלבד. אחריו הגיעו  חוסה אבסקל (3:32.73) וחליפה (3:35.67). כעבור שלושה ימים, בקובלנץ, הצגה כפולה: אבסקל ניצח ב-1500 מ', 3:32.17 בהקדימו את בילא, 3:34.24 (שיא סומלי),  ומייק הילארדט ניצח במיל – 3:51.82. יומיים אחר כך, בבריסל, אבסקל שוב ראשון (3:32.86) לפני או'מארה (3:34.02) וחליפה (3:34.07). איגור לוטורייב קבע שיא סובייטי, 3:34.49, פלין (3:34.65) ודלז (3:34.95). סידני מארי הוסיף עוד מיל מצוין ב-3:50.34. ברייטי, איטליה,  ב-4 בספטמבר קבע אוויטה את ההישג הרביעי בכל הזמנים ב-2000 מ' (3:54.02) לפני מארי ששבר את שיא ארה"ב כשקבע 3:54.20 ד'. רומא ארחה ב-7 בספטמבר את התחרות הראשונה של "גמר הפרס הגדול" בה אמורים היו להשתתף השמונה הטובים בכל מקצוע לאורך העונה אך בשלב זה של העונה  כבר נעדרו קראם, אויטה  וקו בשל פציעות או סיבות אחרות ומארי העדיף להתחרות ב-5000 מ'. המנצח ב-1500 מ' היה אבסקל שהשלים עונה מצוינת מבחינתו (5 זמנים מתחת ל-3:33, כולל 3:31.69). הוא הקדים ב-3:36.21 את חליפה ו סטיב סקוט אך בסיכום הנקודות השנתי זכה סקוט בתואר ה"גרנד פרי".

המהדורה הרביעית של תחרויות הגביע העולמי נערכה בקנברה, אוסטרליה בין ה-4 ל-6 באוקטובר. עומר חליפה (3:41.16) הקדים את אולאף באייר ממזרח גרמניה בעשירית השנייה, בריצה איטית המאפיינת לעיתים תחרויות מעין אלה.

את ההישג הטוב בכל הזמנים (עד היום, שנת 2014) במירוץ השליחים 4 פעמים מיל  קבעה ב-17.8.1985 רביעיית רצים מאירלנד, בדבלין. הכבוד להיות הרץ הפותח ניתן לוותיק אימון קוכלאן שהשלים את הקטע שלו ב-4:00.2 ד' כשהוא מלווה ברץ המרחקים הארוכים, ג'ון טרייסי, שהיה הרץ הפותח של רביעייה ב'. אחריו רצו מרקוס או'סאליבן (3:55.3), פרנק או'מארה (3:56.6) וריי פלין (3:56.98) כדי לקבוע 15:49.08 ד', טוב יותר מן השיא הרשמי האחרון שאושר במקצוע – 16:02.4 ב-1972 על ידי ניו זילנד (החל משנת 1977 אין יותר שיא עולם רשמי במקצוע זה).

1985 הייתה שנת שיא בתולדות ריצת 1500 מ': 7 מ-10 הרצים הטובים בכל הזמנים בסוף אותה השנה, קבעו בה שיאים אישיים: אוויטה 3:29.46,   קראם 3:29.67, מארי 3:29.77, גונסלס 3:30.92, אבסקל 3:31.69, דלז 3:31.75 וסקוט 3:31.76.  שרדו ברשימה רק התוצאות של  סטיב אובט מ-1983 (3:30.77), תומאס וסינגהאגא מ-1980 (3:31.58) ו של סבסטיאן קו מ-1981 (3:31.95). במיל היו 3 שינויים בעשרת הטובים: קראם 3:46.32 (ראשון) אוויטה 3:46.92 (שני) וגונסלס 3:47.79 (חמישי). המגזין האמריקני "טרק אנד פילד ניוז" דרג את סטיב קראם כראשון ב-1500/מיל, לא מעט בזכות ניצחונו על אוויטה בקרב הישיר ביניהם בניס ואוויטה "התנחם" בתואר "אתלט השנה"...

הסדרה פורסמה לראשונה ב"החינוך הגופני" בשנים 1975 - 1976 ולאחר מכן (בגרסה מעודכנת) ב"עולם הריצה" בשנים 1984 - 1986.

המאמר הקודם: האפוס של המיל, חלק כג'

יש לך שאלה למומחים של המרכז האקדמי לוינסקי-וינגייט (קמפוס וינגייט)? אין צורך להתבייש, רק ללחוץ כאן.