אורי גולדבורט | היסטוריה של הספורט | 20/07/2012

האפוס של המיל, חלק ו'

מאת: פרופ' אורי גולדבורט

ג'ים ראיין נוטל סופית את הרסן. קיינו בעקבותיו. טימלר אלוף אירופה. "אדייה" גם למישל ז'אז'י

בעיצומו של "פסטיבל השיאים" בריצת המיל, נשאר שיאו של אליוט ב-1,500 מ' חסין מפני סנל, מפני ז'אז'י, מפני יורגן מיי וקיינו. ב-1966 נכנסים אנו לתקופה חדשה בתולדות ה-1,500 מ' והמיל: תקופת ג'ים ראיין. באפריל 1966 הוא מסיים ב-3:55.8 ד' את המיל של "מירוצי קנזס". ב-13 במאי הוא שובר את השיא האמריקני בשני מיל (8:25.2 ד') ואז בא ה-4 ביוני, ועמו המירוץ הקלאסי של קומפטון. מירוץ מסורתי זה נערך לראשונה ב-1941 כתחליף למירוצי "המיל של המאה" של פרינסטון, בשנים שלפני מלחמת העולם השנייה. ניצח בו אז לס מק-מיצ'ל, רץ מפורסם בימים ההם, בזמן 3:51.4 ד' (אז היה זה לאורך 1,500 מ'). כאן בקומפטון "התגלה" ווס סאנטי ב-1953, בניצחונו (4:02.7 ד') על דניס יוהנסון וגסטון ריף, וב-1954 בשיאו העולמי ל-1,500 מ' (3:42.8 ד') בדרך למיל ב-4:00.6 ד'. כאן, ב-1958, הדהים אליוט (3:58.1 ד') את האלוף האולימפי רון דילאני ואת לאשלו טאבורי. קומפטון של 1963 העניקה למיל את המירוץ האיכותי בהיסטוריה: סנל ראשון ב-3:55 ד' וויזיגר חמישי, ב-3:56.6 ד'.

בשנת 1964 סיימו שמונה אמריקנים בין 3:57.4 ד' (ברלסון) ל – 3:59 (ראיין עצמו), וב-1965 עדיין "מלך" כאן בפעם האחרונה סנל, בהקדימו את גרל בסנטימטרים ואת ראיין ב-4 עשיריות.

... עתה, בארבעה ביוני 1966, עבר ראיין את מחצית המרחק ב-1:58.5 ד', שלושת רבעיו ב-2:58.5 ד' ובישורת האחרונה ראו האלופים מהדורה מחודשת של פיטר סנל: פריצה פתאומית, 220 יארד האחרונים ב-26.4 ש' – ועשירית השנייה הפרידה בין ראיין לשיא העולמי: 3:53.7 ד'. עתה, הוא "לחוץ" בין ז'אז'י (השיאן ב-3:53.6 ד') למיי (3:53.8 ד'), אולם הוא בן 19, ועתידו לפניו. גרל, למרות 3:56.0 ד', נותר הרחק מאחור. חלף שבוע ובטרהוט, אינדיאנה, הדהים ראיין את עולם האתלטיקה ואת עצמו בשיא "בלתי מתוכנן" לחלוטין ב-880 יארד – 1:44.9 ד'. אי הצבת שופטים ב-800 מ' הצילה את שיאו של פיטר סנל (1:44.3 ד')  מהשוואה ודאית ואולי גם משבירה. כעבור 10 ימים חיכו לו באליפות ארה"ב (בניו-יורק) גרל, ברלסון החוזר ואחרים. מ"קצב הליכה" (3:06.0 ד', סיבוב לסיום) סיים ראיין בסיבוב של 52.6 שניות וניצח. נותר לו עוד מירוץ אחד, ב-17 ביוני בברקלי. כאן היה ראיין במחצית המרחק עדיין שני, אחרי רץ ה-800 מ' וייד בל, אך הקצב היה מהיר מאד – 1:55.5 ד'. האם לא היה מהיר מדי? ראיין עבר לראש, המשיך בריצה מהירה. 15,000 הצופים החלו להריע. שלושה רבעי המרחק נגמאים ב-2:55.3 ד'! האם יוכל ראיין, לאחר קצב כה מהיר, לרוץ סיבוב אחרון ב-58 שניות כדי לשבור את השיא? מאמנו טימונס הביט בחרדה. או אז לאחר 6 שנים תמימות, נתגלה שוב ה"יסוד האליוטי" ברץ מיל: ג'ים ראיין פתח במיאוץ ולא ויתר. שנייה ועוד שנייה. 220 יארד לסיום. ראיין סחוט, הכוחות אזלו, אך אינו מוותר. 1,500 מ' – 3:36.1 ד' שני רק לאליוט. עשרות מטרים לסיום היה כבר שיאו של ז'אז'י שבור. נותר ה רק השאלה: בכמה? הכרוז  מודיע את הזמן הסופי: 3:51.3 ד'! ראיין היה נדהם. הוא היה, בסך הכול בן 19 שנה...

1966, בכלל, שנה בלתי נשכחת בתולדות הריצות הבינוניות. תשעה ימים לאחר שיאו של ראיין, מכיוון שהפסיד את שיאו במיל, ניסה מישל ז'אז'י לשבור את שיאו של אליוט ב-1,500 מ', בסושו, ב-25 ביוני. הוא עבר 800 מ' ב-1:56.2 ד', 1,200 מ' ב-2:54.5 ד'! אך הקצב סחט כוחות רבים מדי מז'אז'י, שנאלץ – על חודה של עשירית השנייה – להסתפק בהחזרת שיאו האירופי מידי יורגן מיי, בזמן 3:36.3 ד'. למחרת, בברלין, עבר הגרמני העולה (בן 22) בודו טימלר 800 מ' ב-1:47.9 ד'. ב-9 ביולי נפגשו טימלר וז'אז'י במסגרת התחרות צרפת – גרמניה . בסיבוב האחרון הדהים טימלר את הצרפתי הגדול בסיום מסחרר (400 מ' – 53.5 ש'). ב-11 ביולי רץ קיפצ'וגה קיינו במירוץ המוקדם (!) של משחקי האימפריה הבריטית 3:57.4 ד' – מאמץ עצום ללא כל צורך. לאחר יומיים, בגמר, לא הורגשו כלל אותות מירוץ זה בקיינו – וגם לא אותות ניצחונו הגדול על רון קלארק (בשלושה מיל) - חמישה ימים קודם לכן. קיינו סיים ב-3:55.3 ד' לפני אלן סימפסון (3:57.1 ד') וחבורת רצים מעולה. אך ההצגה הגדולה של קיינו באה לאחר שבוע. הוא עצר בלונדון בדרכו הביתה, ובמיל המסורתי של "אמזלי קאר" רץ את הסיבוב השלישי (האיטי ביותר כרגיל) ב-56.9 שניות – לאחר 1:58.1 ד' ב-800 מ'! קיינו לא יכול היה לסיים בקצב של ראיין בברקלי, והסתפק ב-3:53.4 ד' "בלבד" – עדיין טוב משיאו הקודם של ז'אז'י.

בינתיים התאושש יוזף אודלוזיל, בעל מדליית הכסף מטוקיו. בעוד קיינו מנצח בקינגסטון במשחקי האימפריה הבריטית , גבר הוא על ז'אן ואדו בתחרות הבין-ארצית צ'כוסלובקיה – צרפת: 3:37.6 ד' לעומת 3:37.7 ד'! שניהם הפתיעו את מישל ז'אז'י – 3:38.3 ד'. מה רבה הייתה אפוא הפליאה, כאשר ב-30 בחודש בבודפשט, באליפות אירופה, לא הצליח אודלוזיל לעלות לגמר!  לגמר עלו , לעומת זאת: טימלר, ז'אז'י, האראלד נורפות , עתה ותיק ומנוסה, יורגן מיי (3:38 ופעמיים 3:38.2 ד' ביוני וביולי) אלן סימפסון וואדו. הקצב היה איטי. ז'אז'י הניח לעצמו להסגר בין שני הגרמנים, ובעוד הוא עובר במאמץ עליון את נורפות, שעט טימלר (400 מ' אחרונים – 52.7 ש') קדימה. מאמץ אחרון של ז'אז'י - מאוחר מדי: טימלר 3:41.9, ז'אז'י 3:42.2, נורפות 3:42.4 ד'. נורפות המשיך בסערה: לאחר שסיים באליפות אירופה שני אחרי ז'אז'י ב-5000 מ', שבר את השיא האירופי בקלן – 13:24.8 ד'. עוד מספר ימים – בהאגן הוא עובר מיל ב-4:03.6 ד'... בדרך לשיא עולמי של 4:57.8 ד' ב-2000 מ!

מישל ז'אז'י היה עתה בן 30. שבע משחקים אולימפיים (1956 – 1960 – 1964), אליפויות ושיאים. הרסן האירופי נשמט ממנו. הוא החליט להיפרד בשיא חדש ל-2000 מ', זה המרחק שבו גזלו אודלוזיל ואחר-כך נורפות את שיאו. יום אחר שיאו של נורפות, ניסיון ראשון – 5:05.0 ד' בלבד. ב-24 בספטמבר הוא קובע 4:58.4 ד'! 12 באוקטובר, בסנט מור – חבורת הרצים הצרפתיים החליפה מושכים שסייעו לז'אזי' לרוץ בקצב הנכון. 1,500 מ' – ואדו 3:44.4 ד'. לאחר מיל – ז'אז'י 4:02.1 ד'. הסיבוב האחרון: הקהל על רגליו, מריע כמטורף: "ז'אז'י". מחוגי השעון רצים. סיבוב חמישי נשלם. הכול תם: 4:56.1 ד' (עוגל ל-4:56.2 לפי החוקה דאז). שיא עולמי חדש שעמד עד לתום עונת 1975, תשע שנים וחצי מאז אותו ליל פרידה של הצרפתים מגיבורם.

הסדרה פורסמה לראשונה ב"החינוך הגופני" בשנים 1975 - 1976 ולאחר מכן (בגרסה מעודכנת) ב"עולם הריצה" בשנים 1984 - 1985.

המאמר הקודם: האפוס של המיל, חלק ה'

המאמר הבא: האפוס של המיל, חלק ז'

יש לך שאלה למומחים של המרכז האקדמי לוינסקי-וינגייט (קמפוס וינגייט)? אין צורך להתבייש, רק ללחוץ כאן.