אריה רוטשטיין | | 23/10/2011

דרכים להערכת הסף האנאירובי

במחקר שפורסם לאחרונה הושוו שני מבדקים קצרים המבוצעים בפגישת מעבדה אחת, להערכת הסף האנאירובי

דרכים להערכת הסף האנאירובי - דיווח על מחקר חדש 

מדווח: פרופ' אריה רוטשטיין, המכללה האקדמית בוינגייט

הסף האנאירובי הוא עומס העבודה המרבי שאדם מסוגל לקיים לאורך זמן בלי להיכנס למצב של חמצת.

בעבודה בעצימות הסף האנאירובי ומטה, צריכת החמצן הכללית מאפשרת את אספקת האנרגיה בתהליכים אירוביים (למרות שבקבוצות שרירים מסוימות עשויים להתרחש גם תהליכים אנאירוביים !). לאחר מספר דקות של עבודה בעומסים אלו ריכוז חומצת החלב מתייצב על ערכים יחסית נמוכים ולאחר מכן אין הצטברות נוספת של חומצת חלב בדם עם המשך המאמץ.

ההספק בסף האנאירובי תלוי בסוג הפעילות כגון: שחייה, ריצה, רכיבה על אופניים וכו' והוא אופייני לכול נבדק ושונה בפעילויות שונות. העומס, או הספק העבודה בסף הוא מדד ישיר לסבולת האירובית, ומהווה נקודת ייחוס חשובה לקביעת תכניות אימונים ולהערכת התקדמות באימונים. ההספק בסף מאפשר גם חיזוי הישגים טוב יותר מזה האפשרי באמצעות צריכת החמצן המרבית.

הקושי טמון בכך שלא ניתן למדוד את הסף האנאירובי בצורה ישירה או להעריכו באורח מדויק. השיטה המדויקת ביותר המקובלת כיום להערכת הסף מצריכה ביצוע סדרה של ריצות מבחן ארוכות בימים שונים ובמהירויות שונות. מהירות הריצה הגבוהה ביותר, שבה לא התרחשה עלייה מתמשכת של ריכוז חומצת החלב בדם כתלות במשך המאמץ קרויה בלועזית Maximal Lactate Steady State     (MLSS) שהוא המדד המקורב ביותר של הסף האנאירובי.

כדי לעקוף את הקושי של הערכת הסף באמצעות ה-MLSS, נעשה שימוש במבדקים חלופיים הניתנים לביצוע תוך פגישת בדיקה אחת בת 30-45 דקות. מבדקים אלה מדויקים פחות מן ה- MLSS, אך נמצאים, בדרך כלל, במתאם טוב אתו.

בהערכת מבדקים שונים יש כמובן חשיבות הן לדיוק ההערכה של הסף (תקפות המבחן) והן למהימנותה (האם מבדק חוזר נותן תוצאה דומה לזו של המבדק הראשון). קביעת הסף על פי נוהלי הבדיקה השונים מחייבת, לא פעם, שיקול דעת סובייקטיבי של מומחה. מסיבה זו, דרך נוספת להערכת הסף האנאירובי היא שקלול הערכותיהם של מומחים שונים מתוצאות בדיקה נתונה.

במחקר שפורסם לאחרונה (ע"י חוקרים מן המכון ומן המכללה), הושוו שני מבדקים קצרים (המבוצעים בפגישת מעבדה אחת, שלא כדוגמת ה-MLSS) להערכת הסף האנאירובי למבדק ה-MLSS  המסורבל הרבה יותר. האחד Progressive Lactate Response Test; (PLRT) , הוא המבדק הפשוט והנפוץ ביותר, שבו מבוצעת סדרה מדורגת של ריצות קצרות יחסית, בקצב הולך ומתגבר. המבדק האחר, המקובל פחות (Lactate-Minimum Test; LMT), דומה ל-PLRT, אולם הוא מבוצע לאחר מאמץ מקדים ועצים הגורם לעלייה רבה של ריכוז חומצת החלב בדם טרם המבדק. הדינמיקה של השינויים ברמות חומצת חלב בדם במבדק זה, שונה לגמרי מאשר ב-PLRT הנפוץ וכך גם הדרך להערכת הסף האנאירובי מן הנתונים המתקבלים.

המחקר השווה, הן את תקפותם של שני הנהלים (באמצעות השוואה ל-MLSS), והן את מהימנותם של מבדקים חוזרים ושל הערכותיהם של שני מומחים.

נמצא כי אף אחד משני המבדקים אינו יכול להוות תחליף מושלם למבדק ה-MSSL . בעיבוד נכון של התוצאות, נוהל ה-LMT  עשוי להיות תקף לא פחות מן ה- PLRT המקובל יותר. ה-LMT  נמצא מהימן יותר, הן בבדיקות חוזרות והן ברמת ההסכמה שבין הערכותיהם של מומחים שונים.

מומלץ לקרוא את המאמר המקורי הכולל גם סיכום והסבר באשר לשיטות ההערכה של הסף האנאירובי ולקשיים הכרוכים בקביעתו. מאמנים וספורטאי סבולת עשויים למצוא בו עניין:

Dotan R., Zigel L., Rotstein A., Greenberg T., Benyamini Y., Falk B. (2011). Reliability and validity of the lactate-minimum test - A revisit. The Journal of Sports Medicine and Physical Fitness, March; 51(1):42-9

רפי דותן ודר' ברקת פלק הם חוקרים לשעבר במרכז לרפואת ספורט ולמחקר במכון וינגייט. שניהם עובדים וחוקרים כיום ב-BROCK UNIVERSITY בעיר ST CATHARINES שבדרום אונטריו, קנדה.

יש לך שאלה למומחים של המרכז האקדמי לוינסקי-וינגייט (קמפוס וינגייט)? אין צורך להתבייש, רק ללחוץ כאן.