מערכות חילוף חומרים מטבוליות כגורם המגביל את היכולת לבצע פעילות גופנית

אריה רוטשטיין 

היכולת הגופנית עשויה להיות מוגבלת על ידי פעילותם של המערכות הפיסיולוגיות מצד אחד ועל ידי התהליכים של חילוף החומרים ברמה התאית מן הצד האחד. 

מערכות חילוף החומרים עשויות להוות גורם מגביל משני היבטים: היבט אחד הוא הקצב המרבי של פעילות המסלולים המטבוליים, וההיבט השני הוא הזמינות של מקורות האנרגיה, כלומר זמינות מאגרי הפחמימות, השומנים והחלבונים כמקור אנרגיה. מן ההיבט הזה הבעיה מתמקדת בעיקר בזמינות מאגרי הגליקוגן (glycogen), בשרירים ובזמינות גלוקוז הדם.
שיעור מאגרי הגליקוגן בשרירים ובכבד מהווה גורם מגביל משמעותי בביצוע פעילויות סבולת עצימות, ובהתאם לכך פותחו שיטות אימון המשולבות בטיפול תזונתי, שמטרתן היא העלאת ריכוזי הגליקוגן בשרירים לקראת פעילויות סבולת עצימות.
בפעילויות סבולת הנמשכות זמן ממושך, בשלבים שבהם חל דלדול משמעותי במאגרי הגליקוגן בשרירים, ריכוז הגלוקוז בדם עלול להוות גורם המגביל את היכולת להתמיד במאמץ ולשמור על ההספק. בתנאים אלו, אספקת פחמימות במזון או במשקה במהלך ביצוע הפעילות עשויה לסייע בדחיית העייפות.
במאמר מתוארים גם היבטים של הערכת היכולת של מערכת חילוף החומרים (metabolic system), תוך התייחסות להתפתחות היכולת המטבולית האירובית (aerobic), והאנאירובית (anaerobic) אצל ילדים.

לצפייה במאמר המלא