גישות משולבות בהוראה של משחקי הכדור: היבטים מוטוריים וקוגניטיביים

רוני לידור

משחקי הכדור השונים, כגון: כדורסל, כדורגל וכדורעף מהווים נדבך מרכזי בתכנית הלימודים המוצעת על-ידי משרד החינוך, התרבות והספורט לבתי הספר היסודיים והתיכוניים. משחקים אלו מבוססים על שליטה במיומנויות מוטוריות רבות המבוצעות בסביבה דינאמית, הדורשת מהמבצע לעבד מידע ולקבל החלטות. הלומד נדרש לא רק לבצע היטב את המיומנות הנלמדת, אלא אף לעשות זאת תוך יישום של תהליכים הקשורים בפתרון בעיות ובחשיבה דינאמית. 

שלוש מטרות למאמר זה: (א) להשוות בין שלוש גישות מרכזיות בהוראה של משחקי הכדור: גישת המיומנות, גישת המשחקים הקטנים וגישת המשחק השלם; (ב) להמליץ על גישת הוראה מועדפת של משחקי הכדור (גישת המשחק השלם; הגישה המתמקדת בהבנת המשחק) בהתבסס על ממצאי ההשוואה בין הגישות השונות; (ג) לבחון את יעילותם של סוגי אימונים בלמידה מוטורית (האימון המגוון, האימון הסדרתי והאימון האקראי), העשויים לסייע לשיפור בתהליך ההוראה של משחקי הכדור.

המאמר המושתת על סקירה ספרותית, מציג גישת הוראה המעמידה במרכזה את עולם התוכן של משחקי הכדור, ואת הפיתוח של הרגלי החשיבה במהלך הפעילות. בנוסף לכך, המאמר מציכ שלוש יחידות הוראה של משחק הכדורסל המעוגנות בעיקרון הניצול של גישת המשחק השלם.
שתי המלצות עולות ממאמר זה: (א) גישות ההוראה של משחקי הכדור נדרשות להציג את עולם התוכן האמיתי של המשחק הנלמד, ו- (ב) על הלומד לתרגל ביצועים מוטוריים של משחקי הכדור בד בבד עם שיפור יכולותיו החשיבתיות, כמו: עיבוד מידע, קבלת החלטות, זיכרון, קשב ופתרון בעיות. השילוב בין הפן המוטורי לבין הפן החשיבתי של משחקי הכדור עשוי להשביח את תהליכי הלמידה וההוראה של משחקים אלו.

לקריאת המאמר המלא