עופר מוכתר וציפי לזר-שואף
משחקי המכבייה מתקיימים מדי ארבע שנים בישראל. זהו מפגש של ספורטאים יהודים מרחבי העולם שמגיעים למפגש ספורטיבי תחרותי, אשר מתנהל על פי פרוטוקולים אולימפיים קפדניים. על אף ההישגים הספורטיביים הבינוניים של המכבייה היא עדיין זוכה לפופולריות בקרב הספורטאים היהודים (קאופמן, 2013), וכן לתקציבים גדולים מהממשלה, אשר רואה בה כלי תדמיתי וקטליזטור ראשון במעלה לעלייה ארצה. הקשר בין אירועי המכבייה לאתוס הציוני נבחן בספרות בעיקר מנקודת מבט היסטורית (קאופמן, 2013), אולם טרם נבחן בראייה סוציולוגית. המחקר שלהלן התמקד בטקס הפתיחה של משחקי המכבייה שהתקיימו בשנת 2001 .בעיקר נבחנו הכלים הסימבוליים שבהם משתמשים מארגני המכביות וההנהגה הפוליטית והחברתית בישראל על מנת להעביר מסרים ליהודים החיים בישראל, ליהודי התפוצות ולעולם כולו. ככלל חקר המקרה של המכבייה ה-16 ממחיש את שימושה של המדינה באירועי ספורט כדי להנציח את ההגמוניה הישראלית-יהודית במדינה ובתוך כך לעודד עלייה ותמיכה כלכלית של יהודי התפוצות בישראל.
תארנים: ספורט, מכבייה, הגמוניה תרבותית, נרטיב האומה.
לקריאת המאמר המלא