שקיעתה של התאגדות "הפועל"

שקיעתה של התאגדות "הפועל"

אודי כרמי

מרכז "הפועל" היה מרבית השנים הגדול, החשוב והקובע שבמוסדות הספורט בישראל. בשנות השבעים החל תהליך, שארך כשלושה עשורים, שבו איבד הפועל את "שלטונו" ואת מעמדו כגוף הקובע בספורט הישראלי. כיום השפעתו על הספורט ההישגי והייצוגי קטנה. הפועל לא ירד מגדולתו בבת אחת. מאמר זה דן בגורמים שהביאו לירידה במעמדו כגוף דומיננטי בספורט הישראלי בשנות התשעים. ב-1971 התגלו בקיעים ראשונים במעמדו של הפועל. ועדת עציוני, שחקרה את השחיתויות בספורט הישראלי, הטילה את האחריות למעשי השחיתות על ראשי הפועל. בשנות השמונים עבר הספורט ממודל פוליטי להתנהלות של מודל כלכלי-מקצועני. בשל העלייה המסחררת בעלויות שנדרשו לקיומן של קבוצות כדורגל נקלעו קבוצות הדגל של הפועל לחובות כבדים. בשנים אלה חל מפנה ביחס ההסתדרות להפועל משום שלא הייתה מוכנה לכסות את גירעונותיו. המאבק בין ההסתדרות להפועל, ירידת כוחה של ההסתדרות בשל הפרטת נכסיה ותסיסה של פעילים נגד הנהגת המרכז הביאו לירידה בכוחו של הפועל. מסקנות ועדת מליניאק, שהמליצו על ניתוק הספורט מהפוליטיקה, הביאו לשקיעתו הסופית של הפועל.

תארנים: הפועל, מודל פוליטי, מודל מסחרי, הסתדרות, ועדת עציוני, ועדת מליניאק

לקריאת המאמר המלא