קיפוזיס של גיל ההתבגרות ( מסוג שויירמן) - סיפור של החמצה

בתאריך ה- 23.1.2012 קיימה המגמה לטיפוח יציבה שבמכללה האקדמית בוינגייט, יום עיון בנושא הקיפוזיס של גיל ההתבגרות ( מסוג שויירמן). היום הוקדש לזכרו של מייסד המגמה ד"ר דב אלדובי ז"ל, ונכחו בו כ- 200 אנשי מקצוע מתחומי השיקום התנועתי לגווניו. יום העיון כלל: הרצאות, הדגמות מעשיות ושיח מאלף בין אורתופדים מובילים בתחום, לבין אנשי אקדמיה ממגמת היציבה בוינגייט והחוג לפיזיותרפיה באוניברסיטת ת"א.

 

מדובר בליקוי יציבתי, שמתפתח ואף מחמיר במקביל לצמיחה ולהתבגרות של השלד, כלומר בין השנים 11 ל- 17.

התופעה אכן מוגבלת לתקופת הצמיחה, אך מותירה בעמוד השדרה שינויים מבניים אופייניים,  למשך כל החיים. שינויים אלו כוללים, בין היתר, את גודלו של הקמר החזי ואת צורתו והם אחראים לחזות הכפופה של הלוקים בה. קיפוזיס שויירמן אינה רק בעיה אסתטית. בשל הקשיחות שהיא מפתחת באזור הלקוי והשינויים במבנה החוליות המעורבות, משתבשת חלוקת העומסים על המבנים התומכים. המכלול שתואר ביחד עם תהליכי הצמיחה וההתבגרות, מהווים קרקע נוחה להיווצרות הפרעות בתפקוד התנועתי ולהתפתחות כאבי גב בקרב הלוקים בה.

 

למרות כל מה שנכתב לעיל ולמרות העובדה שהשכיחות של הקיפוזיס בקרב אוכלוסיית המתבגרים נעה בין 4%-8% (שכיחות גבוהה מזו של הסקוליוזיס) ההתייחסות לתופעה, מצד הורים, רופאי ילדים, חלק מן האורתופדים וקלינאים שעוסקים בשיקום מערכת שלד/שריר, אינה עולה בקנה אחד עם המאפיינים שלה ועם ההשלכות על בריאות השלד ותפקודו בעתיד.

מכיוון שכך, אחוז ניכר מבני הנוער שלוקים בשויירמן אינו מאובחן כלל, או מאובחן בשלב מתקדם של התופעה (גיל 15 ומעלה), כאשר חלון ההזדמנות לשיקום יעיל, הולך ונסגר.

 

מפגש זה, העלה לתודעה את מאפייני התופעה, שכיחותה והשלכותיה מחד גיסא ואת הסיבות לגישה המקלה והשגויה, בהתייחסות אליה מאידך גיסא. אך מעל הכול, הדגיש המפגש, את הצורך בגילוי ערנות לזיהוי התופעה בתחילתה, בעיקר בקרב משפחות עם מקרים ידועים.

זיהוי מוקדם יאפשר להתחיל בטיפול ייעודי (אורתופדי/תנועתי) במועדו- כל עוד מתקיימת צמיחה. טיפול במועדו, יכול לצמצם את תסמיני התופעה – שינויים בשלד וכאבים המתלווים אליה.